היה נחמד.
מאוד נחמד.
שמחה לחזור הביתה למרות הכל.
נהגתי. הרבה.
קיבלתי את הספר שלי ששלחתי לעצמי בדואר רשום - עכשיו אף אחד לא ישבור לי זכויות יוצרים.
עכשיו תהיה תקופה ארוכה של לחכות לתשובה כלשהי מידיעות אחרונות.
סילבסטר היה עלוב. מצד שני איזו סיבה יש לנו לחגוג חג של קדוש אנטישמי? חבל.
יש לי מין הרגשה של חוסר מיצוי עצמי לאחרונה.
ועם זאת אני מרגישה טוב עם עצמי. מאוד טוב עם עצמי.
אני צריכה לעשות כל כך הרבה שיעורים ואני לא יודעת איך אני אספיק.
אני מרגישה שקצת בזבזתי את הזמן שלי.
למדתי לעולם לא להצטער על מה שהיה. מה שהיה היה. מה שקורה קורה כי הוא צריך לקרות, ואם הוא לא היה צריך לקרות - הוא גם לא היה קורה. להצטער על העבר פירושו לבזבז על אותו הדבר בדיוק שעליו אנחנו מצטערים עוד זמן, ואת זה אנחנו ממילא לא רוצים לעשות. אז מה הטעם בלהצטער על מה שהיה? פשוט להמשיך הלאה וללמוד מהטעות להבא.
זה תקף גם לסרטים מעפאנים כמו "ימים של אהבה" שלא שווה לבזבז עליהם את ה-31 ש"ח לכרטיס וה-17 ש"ח לפופקורן שממילא נופל על הרצפה ומלכלך את הכל. אל תשאלו אותי למה הלכתי לסרט פקצות שכזה. אל תשאלו אותי למה לא הייתי חזקה ועמדתי בזרם שלקח אותי לראות אותו. הדבר היחידי שאני יכולה להגיד לטובת הסרט הזה הוא שהוא גרם לי (ולכל יושבי האולם), לצחוק. זה היה כמעט כמו הופעת סטנד-אפ חיה באולם הקולנוע.
בכל פעם שמאיה בוסקילה הזו צחקה או בכתה או הלכה כמו הפרחה שהיא באמת, שאגות הצחוק פשוט הרטיטו את האולם. היא פשוט אישה מטומטמת, אין מה לעשות. כמו שאמר אחד הצופים - עדיף שתמשיך לשיר ותוותר על קריירת המשחק הכושלת. אני לא מבינה מה חשבו המפיקים כשהם שכרו אותה לשחק.
ומן הצד השני יש את סיפורי נרניה. עכשיו, הנה לכם סרט טוב! עליו אני אמעיט במילים מכיוון שכל אחד צריך לעבור את החוויה בעצמו. :)
לפחות עכשיו המלצתי לכם לאיזה סרט לא ללכת. כשהרמה של הסרטים הישראליים תעלה - אז אולי יהיה על מה לדבר. דברו איתי בעוד מאה שנה, נראה מה נהייה עם התעשייה הקולנועית הישראלית...
המילה האהובה עלי לפוסט הזה היא: אסלן. אריה יפהפה שכמותו!
שלכם,
hanyou
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
hanyou