לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

The Silent Gallop


Life is a race, and I cannot keep the pace, so silently I gallop, revealing my trace


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    ינואר 2006    >>
אבגדהוש
1234567
891011121314
15161718192021
22232425262728
293031    

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
1/2006

יש את הפעמים האלה...


שבהן אתה מרגיש כאילו מצאת את עצמך. לפעמים זה המקום, האווירה, האנשים או המקרה בכלליותו.

הפעם אלה היו האנשים.

 

לא הרבה אנשים יכולים לומר בוודאות: "אני עם מי שאני רוצה להיות. אני בחברה שאוהבת אותי ותומכת בי ואכפת לה ממני, וכנ"ל ממני לגביהם." לא הרבה אנשים זוכים לומר את זה בחיים.

אני גאה להיות אחת מאלה שכן יכולה לומר את זה.

 

יש לי שתי חברות ממש ממש טובות, שאני יודעת בוודאות מוחלטת וברורה לגמרי שהן חברות אמת. אני יודעת שהן יתמכו בי בהחלטות הנכונות, יעירו לי בהחלטות השגויות, וימנעו ממני לבצע טעויות מצערות. אני יודעת שהן נותנות לי ביקורת שבאה מתוכן, מהמקום בלב שמעורר את רגש האכפתיות כלפי אחרים, ואני יודעת שגם אם לפעמים לא כיף לשמוע את הביקורת הזו, היא נכונה. וכמו שקרה היום, אני יודעת שלפעמים אני אבקש בפירוש שייתנו לי את הביקורת הזו בפנים.

 

יש משהו בבני אדם שגורם להם לפתח יחסים אחד עם השני. אהבה, חיבה, ידידות, שנאה, קנאה, פחד - רק חלק מהסיווגים של מערכות יחסים שלמות המורכבות מהרבה יותר חלקים ממה שכל אחד יכול לדמיין לעצמו שהוא מכיל. מה גרם לנו להתחבר ככה? אז נכון, לכל אחד יש את הקטעים שלו, וכן, כל אחד מפונק קצת אחרת, וחושב קצת אחרת ובכלל קצת אחרת (כי הרי אם לא היינו קצת אחרת מאחרים, היינו בעצם אותו דבר אני חושבת...), אבל ביחד זה מתגמד. לפחות מבחינתי.

 

אני מרגישה היום מאוד ברת מזל על שנפלו עלי נועה ושיר. ולא כי יכולתי להיתקע עם גרוע מזה. בכלל בכלל לא. כי אני מרגישה שיותר טוב מזה פשוט לא קיים. זה כאילו שיש להן אנטנות שקולטות את השדר שלי בדיוק. ואני לא יודעת עד כמה אני מוסמכת להעיד על עצמי, אבל לדעתי אני לא אדם שקל 'לקרוא'. אבל הן המעטות (ואולי אף היחידות), שבאמת מבינות אותי. וזה מין סוג קשר כזה של בנות שלא מוצאים בהרבה מקומות.

 

אני לא מדברת על משהו כמו מה שיש לי עם ניר ומטיאס. זה שונה לגמרי, למרות שההבנה שלהם שלי היא גם כמעט מוחלטת. מה שאני מדברת עליו בחיים לא יוכל להתקיים עם גבר משום שגבר הוא גבר (וטוב שכך, אני אומרת, ככה יש ממה להנות!), אבל אישה זה משהו אחר בכל זאת. וסוג הקשר שעליו אני מדברת הוא כזה שיכול להתקיים רק עם בנות. אם הייתי צריכה לצייר את זה במילים פשוטות - זה כמו חבל ספינות מוזהב (תחי הכווכזיות!), שמורכב מהרבה חבלונים דקיקים יותר שמורכבים מסיבים דקים עוד יותר... קשר מורכב אבל איתן וחזק, ופועם. ככה אני רואה את זה.

 

אין לכם מושג כמה אני מאושרת שאני יכולה לדבר איתן, עם שיר ונועה. אני לא חושבת שמישהו יכול להעריך את מספר הפעמים שהן כבר שמרו עלי שפויה.

אני זוכרת שפעם רשמתי על נועה ואביב שהם מפוצצים לי את הבועות הוורודות. זו הייתה אשליה. עכשיו, כשסוף סוף יצאתי מהקשר המורעל ההוא, אני יודעת שאלה לא היו קולות פיצוץ, כי אם דפיקות על זגוגית המוח האטומה שלי דאז, בניסיון להוריד אותי למציאות. והם אמרו את זה ולא הקשבתי.

אבל אם יש משהו שלמדתי לעשות, זה כמובן לא להתחרט על שום דבר. יהא זה לקח לעתיד לקחת את הכל בעירבון מוגבל - גם את האהבה של מישהו אלי.

וזו הסיבה שאני גם לא מתאהבת שוב, אבל זה כבר עניין אחר, שנוגע לדבר אחר, ואני לא רוצה להרעיל גם את הפוסט הזה בעניינים מפגרים כמו אהבה חסרה.

אז עוד מילה בנושא לא תישמע כאן.

 

אני אוהבת אותן, את נועה ושיר. וזו אהבה עמוקה מאוד. ותודה להן שהן פה בשבילי. ורק רציתי להזכיר, ככה, במאמר מוסגר, שגם אני כאן בשבילן ^^.

 

המילה האהובה עלי לפוסט הזה היא: חברות. תודה לאל שהן כאן!

שלכן,

hanyou

נכתב על ידי hanyou , 28/1/2006 00:46   בקטגוריות נהדר!  
9 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של pink panther ב-29/1/2006 21:41



Avatarכינוי:  hanyou

בת: 36

Google: 

תמונה




הבלוגים הקבועים שלי
קוראים אותי
29,897
הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , עבודה , 20 פלוס
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לhanyou אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על hanyou ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)