היי, אתה שם! כן כן, הקטן הזה שדופק יום ולילה מהקומה למטה - תגיד, לא נמאס לך?! אתה לא מסוגל לעמוד דום לרגע קטן קטנטן אחד? ואל תתן לי שוב את הבולשיט הזה על זה שאני צריכה אותך ושבעצם אם לא היית דופק לי מלמטה כל יום אני לא הייתי יכולה לחיות, כבר שמעתי את זה ממך מספיק פעמים.
כלומר, אין לי בעיה עם זה שאתה חייב לעבוד כן? ואני מבינה שבתכל'ס זה גם לטובתי כן? אבל בחיית אמא שלך! אתה לא חייב לעבוד שעות נוספות! אתה הרי יודע שזה בסופו של דבר כואב רק לך ומכאיב רק לך. אתה יודע שאתה מעביר מידע ללמעלה, שמיד מחזיר לך מנה מעוותת וענקית של כאב נכון?
לא סתם קוראים לזה 'כאב לב'.
שמע חמוד שלי, אני יודעת שהיום זה יום מיוחד לך היום. אבל אולי תבין שאין?! אין לי מישהו אחר בשבילך עכשיו. ואני גם לא רוצה. אני חושבת, יקר, שהתמכרת. היה לך נוח כשאהבת ונאהבת. היה לך כיף ונעים ונחמד וחמים וטוב. אבל אתה חייב לצאת מההתמכרות הזו שומע? זה הורג אותך! אני יודעת ששכחת כבר מהלב הקודם שפעם קרוב אליך יותר מכל לב אחר חוץ מזה של אמא שלנו. אבל אתה חייב לשכוח מהרגש הזה בזמן הקרוב. אסור שהוא יחסר לך. פשוט אסור. כי הצורך הזה שלך בסם הזה - הוא הורג אותנו. כן, את שנינו מבין? אני בטוחה שאתה לא מתכוון, אבל אתה מחליש גם אותי ככה. כי אתה כואב לי בדיוק כמו שאתה כואב לך.
אבל אל תדאג, אנחנו נעבור את היום הזה... זה יום אחד וזה עובר, הוולנטיין הזה. וזה בכלל לא יום שלנו, זה של הנוצרים, לא שלנו מבין? אז ככה שאין לנו בכלל ממה להתאכזב. הייתי יכולה אולי להבין אותך יותר אם היית מתחיל לכאוב לי במיוחד בט"ו באב, שזה באמת חג האהבה שלנו. אבל זה אפילו לא החג שלנו, אז אתה צריך להיות בסדר...
ועדיין, קשה לי להאמין שהוולנטיין הזה הוא לבד.
הייתה היום אווירה נחמדה בביה"ס. יום האהבה השפיע על כולנו. ביום העבודה שמענו רדיו באורווה וכל הזמן שידרו שירים טובים (לשם שינוי). אפילו עוז - מדריך העבודה שלנו באורווה - היה פתאום הרבה יותר פעיל. רוקנו את המיכל של החרא לפחות איזה שלוש פעמים, ומתוכן בפעמיים נסעתי איתו בטרקטור. זה היה כל כך כיף! עזבו אתכם ממזרקת החרא שהגלגלים של הטרקטור עושים, שגרמה לצד אחד שלי להתלכלך לגמרי; עזבו את עצם העובדה שהמעשה הזה הוא חסר אחריות ומסוכן בעליל כי בטרקטור הזה יש מקום ישיבה לאדם אחד בלבד - והוא הנהג - מסיבה טובה. זה פשוט היה כיף :).
והיה לי כוח לדברים, והיה לי מצב רוח טוב. והיה הניואנס הזה של הכאב לב הזה על זה שאני עומדת לבלות את וולנטיין במקום הומה אדם (משש וחצי אני אהיה בביה"ס כדי לספק מידע להורים וילדי כיתות ו' על המגמות בתיכון), אבל עדיין אני אהיה כל כך לבד...
זה לא הורג אותי, זה אפילו לא מעצבן אותי כמעט, אבל זה בהחלט מטריד.
כי אני לא יצור שאוהב להיות לבד בלי אהבה. אני אולי מתבודדת ולא ממש אוהבת חברה ואנשים, אבל קשה לי כשאין לי מישהו מיוחד בחיים. זה מין משהו כזה שאני צריכה פשוט. וכשאין לי את זה יותר מדי זמן (כמו למשל כרגע), זה יכול להיות דיי מציק.
אבל אני יודעת שאסור לי. לא כרגע, לא בעתיד הקרוב. אני לא אכניס את היד ללהבה כל כך מהר שוב. האהבה איכזבה אותי נכון לעכשיו, והאמונה שלי בה אולי לא פחתה, אבל אני הרבה פחות בוטחת בה מאשר קודם לכן. אהבה זה עסק מסוכן הרבה יותר מנסיעה על כנף-הגלגל של טרקטור. אם נפגעים, זה לא נחמד בכלל... וזה קורה, אין מה לעשות.
בעודי גולשת היום לדוא"ל שלי בוואלה! מייל גיליתי שקיבלתי מכתב מאתר האהבה הישראלי. תגובתי הראשונה הייתה: "מה?! למה שהאתר הזה ישלח לי דואר?" ואז נזכרתי ש: "אה, בעצם... אני חושבת שנרשמתי אליו פעם..." ומיד: "מה אני, מפגרת? מה חשבתי לעצמי אז?!"
בכל מקרה, התחלתי לשוטט שם, וחלק מהמתנות לגברים מאוד מאוד הצחיקו אותי. לדוגמא:
נייר טואלט (רצוי ורוד)- נעים, רך וארוך- כמו הנשיקות שלך. נעים, רך וורוד- כמו השפתיים הסקסיות שלך.
וזהו ציטוט מקורי מהאתר!
ושאר המתנות הן בעיקרון פשוט פולחן ל"אוי כמה שאני שווה, אתה בטוח רוצה להיות איתי" או ל"אוי אני כזו פקצ"ה שיודעת לעשות חרוזים, הנה תראו: אני אוהבת אותך, אתה מושלם - שמע ישרא-ל, שתישאר איתי לעולם! חהחה!!!111אחדאחדאחד".
כן... מישהי עומדת לחסל את המנוי שלה לאתר הוורדרד והדוחה הזה...
ואם מישהו צריך לראות את הזוועות בעצמו, הנה לכם.
אתמול נסעתי עם אמא ועם סבתא לאיקאה. לאיקאה יש בובות פרווה חמודות, ורציתי אחת. אבל אמא אמרה שהן לא יפות והן סתם יקרות, אז לא קנינו ואני יצאתי עם שטקרים כחולים חדשים לחדר הכחול (שמתאים לראש הכחול ^^), שלי, אבל מעוצבנת קמעה.
ואז נסעתי לביה"ס לעמוד כדי להסביר לילדי כיתות ט' על הטעויות הבאות שלהם (קרי - לבחור מגמה ללמוד בה, ולקחת חמש יחידות מתמטיקה), וכשחזרתי הביתה עיני חזו בבובת הכלב המתוקה ביותר שראיתי מאודי!
פרוונית ונעימה, מתוקה וחמודה, חומה וצהבהבה (עם כתם באוזניים). כל כך יפה! פשוט ישבה לה על הכיסא שלי וחיכתה לי :). וכל כך שמחתי - כי אם יש מתנה באמת טובה שאפשר לתת לי, הרי שזה בובות פרווה יפות וחמודות. אני כל כך אוהבת אותן! אז הנה לכם רעיון מצוין: קנו לי בובות פרווה. בואו בהמוניכם לקנות לי בובות פרווה! למה? כי מגיע לי כמובן! :P
סתם :). אולי לא באמת מגיע לי... אבל זה עדיין אחד הדברים שאני בחיים לא אסרב לקבל. בובות פרווה מכל הגדלים ומכל המינים (דובים, כלבים, חתולים, סוסים, הכל), אני פשוט אוהבת את זה!
וזה מה שהיה לנו היום. יום קצר ולא משמעותי, שיכולתי להסתדר רבות גם בלעדיו. אל תקנו לחברים/ות שלכם נייר טואלט ורוד. זה לא כמו שפתיים ולא כמו נשיקה - זה חתיכת עץ מעובד וצבוע שמנגבים איתה את התחת. וזה וורוד. זה הכל :).
המילה האהובה עלי לפוסט הזה היא: כלבלב. הוא כזה חמוד!!!
שלכם,
hanyou
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
hanyou