אז כן, עברתי את השלב השני של המיונים לעיתון "במחנה" בשבוע שעבר, והצבא החליט שלא מספיק לו ממני, והוא רוצה עוד סיבוב. אפילו רשמתי לי בדף עם המפה של דרך מנחם בגין מתחנת השלום עד לבית מעיה את הזמנים של הרכבות - ליד הרכבת שלקחתי בשבוע שעבר כתבתי first round וליד הרכבת שלקחתי היום - second round. זה כל כך מתיש כל החרא הזה... והכל על חשבוני! 100 ש"ח מזדיינים בזבזתי היום!
וזה לא שהם לא מוכנים לתת החזר, הם דווקא מוכנים, אבל בשביל זה אני צריכה לנסוע עד לחיפה ללשכת גיוס, ולשמור כל קבלה מזויינת שקיבלתי על רכישת כרטיס... בלבול שכל אחד גדול...
אז כן, היו לי מיונים נוספים השבוע, היום למעשה. הכניסו את כולנו באיחור (והם עוד כעסו עלי בפעם שעברה כי איחרתי בעשרים דקות...), חילקו לנו דפים עם משפטים שאמורים היו להיות עובדות שונות הקשורות אלו באלו, ומתוכן היינו צריכים לדרג מ-1 עד 3 מה העובדות החשובות ביותר (מספרי 1), ומה העובדות שלא היינו בכלל מכניסים לכתבה (3). זה היה החלק הקל. אחרי זה המעפאנים ביקשו מאיתנו לכתוב כתבה מהעובדות השונות שסימנו. מותר היה לנו להחסיר מידע, אבל אסור היה להוסיף... וזה היה קצת יותר מסובך כי הייתה מגבלת מילים, וכמובן שכשיש כזה דבר, לי (כלומר אני), חייבת לכתוב מעבר למגבלה... גם כן אני והשטויות שלי...
כשזה נגמר בא אלינו אורי - אחד החיילים שם - ורשם לנו על הלוח את השמות הבאים: עמיר פרץ, ארקדי גאידמק ועברי לידר. "אתם צריכים עכשיו לרשום 15 שאלות לאחד משלושת האישים האלה." אמר אורי, וחילק לנו דפים עם 15 שורות.
אתם חייבים להבין, שאני ממש, אבל ממש מנותקת מהמציאות. אני יודעת שעמיר פרץ זה פוליטיקה, אני יודעת שגאידמק זה ספורט ושחיתות, ואני יודעת שעברי לידר רולז.
לא צריך לחשוב הרבה כדי להבין שבחרתי בעברי לידר. כמה שאלות על הקריירה, כמה שאלות אקטואליות בנוגע למצב המדיני, איזה שאלה על המשפחה וציפיותיו לעתיד, ושאלה בנוגע להיותו הומו, וסגרתי עניין. כשסיימתי הוציאו אותי החוצה, ואחרי איזה עשר דקות הכניסו אותי שוב. ואז שוב חילקו לנו דפים, הפעם דף מידע על ראש עיריית "רננים", עיר דרומית המונה 15,722 נפשות, בעלת 8% בדואים ו-52% אבטלה (או גוֹד, אני לא מאמינה שאני זוכרת את זה...). מסתבר שמר פייר אבוטבול הוא אב למשפחה חד הורית, לבנות אורטל ומורטל, והוא חבר קרוב מאוד של עמרי שרון וארקדי גאידמק. הפתרון שלו לבעית האבטלה היא לבנות קזינו בעיר. נחמד הא? משהו...
בכל מקרה, ראיינתי את "ראש העיר" (זו הייתה, כמובן סימולציה), במשך 10 דקות בתור הכתבת "קול רננים" - העיתון הכי חם בעיר, ויצאתי בהרגשה לא רעה מדי... היה לי נחמד, רק מאוד מאוד מעייף.
ואז היו לי ארבעים דקות לכתוב כתבה לפי הראיון. היה בסדר, לא נורא מדי, אולי יש לי סיכוי...
ואני לא יודעת מה לעשות עם עצמי, כי אני נקרעת בין "במחנה" לבין עתודה. אני רוצה את שניהם, ולא יודעת במה לבחור... אני עוד אצליח להחליט...
אני עייפה עכשיו, אז ביי.
המילה האהובה עלי לפוסט הזה היא: בוטן. אני אוהבת את הדובי הזה שלי!
שלכם,
hanyou
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
hanyou