יש משהו ביום הזה, שגורם לי להרגיש קצת אחרת...
נתחיל מזה שזה יום השואה, ובעצם בזה זה גם מסתכם, כשחושבים על זה...
לא עשינו כמעט בכלל חזרות, מי שהשתתף בטקס. ובכל זאת יצאו לנו טקסים יחסית טובים, מיעוט יחסי בפאשלות ואנשים שידעו שהם יצחקו פשוט לא עלו לבמה.
כן, זה עלה לי בהרבה זמן שבו יכולתי להתכונן לביולוגיה, ולא, לא הייתי מוותרת על זה. זה משהו בשבילי - אני צריכה לזכור לעשות גם דברים שעושים לי טוב לפעמים, ולא רק דברים שיעזרו לי להשיג חיים כשאני אהיה גדולה יותר.
בגלל זה גם העדפתי לצייר דודואים כל החופש לכימיה, מאשר ללמוד לתנ"ך או ביולוגיה.
ביולוגיה יהיה מחרתיים. מחר אני אלמד עם נועה אחרי ביה"ס, והיום אני מתכוונת לסיים את מה שאני יכולה במחלות (נשאר לי עוד פרק אחד).
בתנ"ך אני אעשה את המתכונת - כמו כל מי שהשתתף בטקס - ביום שישי, יום אחרי ביולוגיה. זה לא הרבה ללמוד בכלל... זה רק פרק אחד שגם אותו כבר קראתי פעם אחת... יהיה לי טוב אחרי זה. טוב, כמעט.
יום חמישי אחרי זה יש מגן במדעים, ואני לא יודעת שום דבר לקראתו... עדן כבר הציע לי עזרה אם אני אצטרך, ועמית אמר שהוא יעשה מה שהוא יכול דרך האיי-סי אם אני אבקש ממנו. אבל אני חושבת שהבעיה היא איתי, לא עם החומר. אני לא בנויה לזה, זה לא בשבילי כל הקטע הזה...
אבל זו לא הגישה. רק לפני כמה דקות הטפתי לעדן: "אתה יכול לומר 'זין על הכל, זין על המורה, זין על החומר, זין על המקצוע, אני לא צריך את זה.' ואתה יכול לומר 'אני יכול לעשות את זה, ואני אעשה את זה.'"
"זאת הגישה." הוא אמר. אמרתי לו שאם הוא יודע את זה, אין שום סיבה שאני אצטרך לומר לו את זה. אולי לא הייתי צריכה לומר את זה. מי כמוני יודע שלפעמים מה שמבדיל בין אפיסת כוחות וויתור לבין היכולת להעמיד את עצמך על הרגליים שוב, זה עצם העובדה שמישהו אחר אומר לך את הדברים שבהם אתה כבר בין כה וכה מאמין בהם.
אבל זה הגיע לו - הוא צחק עלי על זה שהבעיה שלי היא ששכחתי שאחד ההורמונים הקשורים בוויטמין D הוא הקלציטונין (ויש את PTH). אחד מהם גורם להשקעת סידן בעצמות, והאחר להוצאת הסידן מהן. לרוע המזל אני לא זוכרת מי עושה מה, והספר שלי אצל עדן...
אבל אני מניחה שזה באמת לא מה שיקבע את גורלי...
אני באמת חייבת קצת זמן לעצמי... ואין, פשוט אין. אולי עכשיו, כשלא צריך לעשות חזרות לטקס, יהיה לי קצת יותר זמן לעצמי, לחברים... מצד שני - המגן במתמטיקה... וביום ראשון יש בגרות בכימיה... ואיפהשהו בשבוע הקרוב או אולי בזה שאחריו יש מגן באנגלית... אני באמת לא יודעת איפה אני מצליחה למצוא מקום לחיות בין כל הצפיפות הזו, לא פלא שאמרו לנו שאנחנו מפסיקים ללמוד אחרי יום העצמאות - באמת אי אפשר לנהל לימודים סדירים כשיום אחד יש מגן, אחר כך חופש יומיים, בגרות, חופש, מגן, חופש, עוד מגן וכו'.
אבל יהיה בסדר.
היום אח שלי אמר לי שהוא היה מעדיף לא להיות יהודי. הוא כזה ילד מטומטם... שעה עמדתי מולו וסיפרתי לו אחת אחרי השנייה את הזוועות שראיתי ושמעתי במסע. וכל מה שהיה לו לענות לי זה: "נו?"
"מה נו?"
"נו מה את רוצה שאני אגיד?"
"אני לא רוצה שתגיד, אתה לא אמור להגיד, אתה אמור לחשוב, זה מה שאני רוצה שתעשה."
אבל הוא לא מבין... העניין שלו בחיים זה לשחק במשחקי הרג במחשב, ולחפש לעצמו את החיים הקלים. הוא לא מסוגל להבין שיש אנשים שלא הייתה להם ברירה, שקרה דבר כל כך חולני ולא אנושי. זה כל כך מרוחק ממנו... אני לא מבינה איך זה שלא מלמדים אותם בבתי הספר היסודיים קצת כבוד.
"גם ביום הזיכרון לחללי צה"ל תגיד שזה לא מעניין אותך?" שאלתי אותו.
"זה הבעיה שלי שהם מתו?" הוא שאל. "זה הארץ הזו שיש בה חוק גיוס חובה."
"אתה לא מבין הא? הם שומרים עליך, ילד מפגר!" צעקתי עליו. "אתה לא יודע כמה אתה חייב להם, אין לך טיפת כבוד! יש לך מושג כמה מבצעים מוצלחים יש להם? כמה פיגועים הם מסכלים שאתה לא שומע פיפס עליהם?! הם לא זוכים לתמורה כלשהי על כל זה."
הוא לא מבין. הוא לא מבין כלום. אולי כשהוא יגדל הוא יבין. בינתיים כל מה שהוא יודע לעשות זה לומר מילים פוגעניות כאלה, מילים שחודרות עמוק מבלי שהוא אפילו יודע. והוא? כשהוא יתגייס לצבא מה יהיה? גם הוא יהיה משתמט שיעדיף להיות רס"ר ממטרות?
Hell no! אני לא אתן לו. הוא יעשה את הכי טוב שהוא יכול במה שהוא יכול, ולא יחפש לעצמו את החיים הקלים כג'ובניק מטומטם שעושה את מה שהוא עושה לא כי הוא לא יכול לעשות משהו אחר, כי אם כי הוא לא רוצה לעשות משהו אחר, כי הוא מעדיף לשבת בשמש בזמן שאחרים קורעים ת'תחת כדי שהוא יזכה לראות את השמש הזו. אני בחיים לא אתן לו להיות ג'ובניק אם הוא יוכל להיות מעבר לזה.
ילד מעצבן.
יום אחד הוא יבין, וזה ייכנס בו כל כך חזק, שזה ישאיר בו הלם לכל החיים.
המילה האהובה עלי לפוסט הזה היא: עייפות. כי אני עייפה ולחוצה, וזה כמו לקחת שתי תרופות שונות בבת אחת שמגיבות אחת עם השנייה - זה גורם נזק לגוף (מי מושפעת מביולוגיה מי?).
שלכם,
hanyou
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
hanyou