אני במעבדת מחשבים, מחפשת מקלדת לחדר הלם של י"א במעבדה הכחולה. אני רואה את עדן עובד עם איזו מורה על מחשב, ומנסה לתפוס את תשומת לבו אבל הוא לא שם לב אלי. כשהוא כבר כן שם לב, הוא כועס עלי ואומר לי שאני סתם מפריעה לו ולמורה. אני אומרת שאני צריכה מקלדת והוא צועק עלי: "תלכי כבר לחדר 9 ותקחי משם!" אני הולכת לשם פגועה ממנו, ומחפשת מקלדת, אבל כולן שונות ממה שאני צריכה, מן מקלדות משונות כאלה. אני חוזרת ושואלת אותו איפה יש מקלדות נורמליות והוא אומר לי בעצבנות שאם לא מצאתי, אז כנראה שאין.
- מעבר -
מקלחת ואני בתוכה, מתרחצת. לפתע אני רואה את עדן עומד מהצד ומביט בי.
"מה אתה עושה פה?"
"כלום."
"אז תלך."
"לא רוצה."
"טוב, לפחות תעצום עיניים."
"בסדר."
אני מסתובבת ממנו וממשיכה להסתבן. לפתע אני מסתובבת ורואה שהוא עדיין בוהה בי.
"למה אתה בוהה בי?" אני שואלת.
"סתם."
"אולי תלך כבר?"
"לא."
פתאום אני שמה לב שמשהו בעיניים שלו לא בסדר. במקום שיהיו כחולות-ירקרקות כמו תמיד, הן כחולות חיוורות עם נקודה אדומה איפה שהחלק השחור של האישון, וטבעת אדומה סביב החלק הכחול.
"משהו בעיניים שלך לא בסדר." אני אומרת לו.
"מה?"
"הן שונות, הן אדומות."
"כן בטח."
אני יוצאת וגם הוא. הוא מתעטף בחלוק ואני במגבת. הוא הולך להתיישב על כורסה, ואני באה כדי לבדוק את העיניים שלו, שעדיין נראות מוזר. אני עומדת מולו, ומתכופפת להביט לו בעיניים עם משחה על שולחן בצד.
פתאום הוא מנסה לנשק אותי, אבל אני נרתעת.
"מה קרה?" הוא שואל כאילו לא עשה כלום.
"כלום."
אני ממשיכה להסתכל במה שיש לו בעיניים, ופתאום הוא מחבק אותי ומצמיד אותי אליו.
"מה אתה עושה?" אני שואלת בפאניקה.
"אני יודע בדיוק כמוך שאת רוצה את זה בדיוק כמוני."
"מה? רוצה את מה?" אני שואלת אותו בחרדה הולכת וגוברת ומנסה להתחמק מהידיים שלו.
"את יודעת, שנחזור."
"לא, לא אני לא רוצה את זה."
"אוף, תפסיקי כבר להעמיד פנים." הוא מזדעף, אבל לא עוזב אותי.
"עדן תעזוב אותי!" אני מנסה להימלט. "תן לי ללכת." הוא לא מרפה. אני מוותרת ונכנעת ומתחילה לבכות, והוא מחבק אותי. "תן לי ללכת..." אני בוכה.
"אני לא מתכוון..." הוא אומר. "אני לא מתכוון ברצינות."
כבר משהו כמו חצי שנה שלא חלמתי עליו, אולי יותר. וגם בתקופה שכן היו לי חלומות עליו, הם לא היו כאלה אחרי שנפרדנו. אני לא רוצה אותו יותר. אני אפילו לא חושבת עליו כל כך הרבה כמו פעם. בעצם, אני כבר לא חושבת עליו כמעט בכלל.
ועם זאת, התת מודע שלי בכל זאת מנסה לומר לי משהו.
נועה ושיר אמרו לי לא לתת לתת מודע שלי כל כך הרבה קרדיט. הן אמרו שלא לכל חלום יש משמעות, ויש סתם חלומות מעפאנים וזה אחד מהם.
אני חושבת שזה לא נכון.
אי אפשר לומר רק על החלומות הטובים שיש להם משמעות, ומצד שני לפטור כל חלום שלא מוצא חן בעיניי באמרה: "אה, זה סתם חלום מעפאן, הוא בטח לא אומר כלום."
אני חושבת שזה מהווה מעין בריחה מהאני שלי, מעצמי. חן אמרה שהחלומות מעידים על תת המודע של האדם, אבל לא על מהות האדם עצמו.
לדעתי גם זה לא נכון. תת המודע שלי הוא האני הכי טבעית והכי אמיתית שקיימת לי, בלי מגננות ובלי תירוצים ובלי להסתיר ולהחביא דברים. תת המודע שלי הוא האני שאני לא מכירה, ואני רוצה להכיר.
אני חושבת שחלק מעצם העובדה שאני יחסית בת אדם מאוזנת מבחינה חברתית (לא מתעצבנת בקלות, מעט מסוגרת נכון, אבל בעיקרון יכולה להסתדר עם הרבה אנשים אחרי שאני מצליחה להיפתח), קשורה לזה שאני מחוברת לעצמי השני שלי - לתת המודע שלי. אני לא בורחת ממנו כשהוא מנסה לומר לי דברים, אני לא מנסה לעצור את עצמי מלחשוב על כל האפשרויות של מה שהוא מנסה לומר לי דרך החלומות, ואני מאוד אוהבת לחלום חלומות שקשה לפרש אותם, כי כל חלום כזה פירושו שאם אבין את משמעותו אוכל להדק ולחזק את הקשר שלי עם אותה אני שנייה ובסופו של דבר לצאת אשה חזקה יותר ומאוזנת יותר.
זה אולי נשמע כמו בולשיט של היפים יפי נפש, משהו שאתם לא מאמינים בו בגרוש, אבל אני מאמינה בזה וזה מספיק בשבילי.
אמירות כמו: "את חושבת יותר מדי." ו: "לא לכל דבר בחיים יש משמעות." הן אמירות שמאוד קשה לי לקבל אותן, כי אם למשהו לא היה משמעות הוא לא היה מתקיים (כמו שאמרתי בקשר לזמן כבר די הרבה זמן: "הזמן לא קיים, אלא אם כן אנו נותנים לו משמעות." תיאוריה שאשמח לפתח בזמן אחר). מכאן אם כך, שלכל מה שקורה יש משמעות, ואם חלמתי את החלום הזה בוודאי ובוודאי שתת המודע שלי שולח לי מסרים ולא לנסות לפענח אותם בשבילי הוא כמו לברוח מעצמי. אני מעדיפה להתמודד, כי מעניין אותי להכיר את עצמי.
והפענוח, מחר או משהו, כי הפוסט הזה גם כך נהיה ארוך יתר על המידה. אני רק אומר ששיר טענה שאני לא התגברתי עליו, כי אני עדיין חושבת עליו. הפירוש שלי שונה משלה.
המילה האהובה עלי לפוסט הזה היא: חלום. אני אוהבת אותם, גם את הרעים. אגב, זה לא מאוד טיפשי אם אני נרתעת ממנו עכשיו בגלל החלום הזה נכון? זה דיי טבעי לא?
אה כן, החליקו לי את השיער היום. אני לא מאמינה שלואיזה הצליחה, עם כזה שעושה רוח עוד! בפעם האחרונה שעשו לי את זה זה ניפח לי את השיער בצורה לא נורמלית, וזה גם נהיה מתולתל שוב אחרי שתי שניות (וזה עוד היה במספרה). ואז הייתה הפעם שהחליקו לי עם מגהץ (של בגדים, כן!)... תודה לך לואיזה!
שלכם,
hanyou
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
hanyou