עם כל יום שעובר, עם כל מגן שעובר, אני מתחילה לקלוט - זה המגן האחרון שאני אעשה באותו נושא. זה הפאקינג מגן האחרון שלי! לא עוד מבחנים מייגעים עם חומר שצריך לזכור בע"פ, לא עוד שעות ארוכות של לימודים...
לדוגמה: מתמטיקה. המבחן האחרון שאני מתכוונת לקחת בקרוב יהיה מבחן הבגרות שלי. זהו, נגמר! שאלון 007 וזהו! סיימתי עם מתמטיקה לכל החיים שלי, אני לעולם לא אצטרך יותר לראות את בני גורן, את גבי יקואל, את אהרון מה-שמו (זה שכתב ספרים בגיאומטריה, אני כבר לא ממש זוכרת אותו כי דיי נפרדתי ממנו בכיתה י"א).
נגמר. פשוט ככה. ואני חופשייה!
התקשרו אלי מבן-גוריות. מסתבר שהחוברות הרשמה שלי לאוניברסיטאות כן הגיעו לעתודה (והמנייאקים סתם שלחו הודעה שזה לא הגיע), ואני צריכה לשלם להם דמי הרשמה. שיט. אני אפילו לא בטוחה שאני רוצה לעשות את זה...
מה לעשות מה לעשות מה לעשות?
מצד אחד אני רוצה ללמוד, מצד שני אני עומדת לסיים 12 שנות לימוד, שתיים-עשרה שנים של קריעת תחת כדי להוציא תעודת בגרות שתיהיה שווה משהו... למה מגיע לי לסבול עוד שלוש-ארבע-שבע שנים במוסד חינוכי כלשהו?
מצד שלישי, האפשרות השנייה שלי אם לא עתודה, היא קצונה ייעודית בתור קצינת לוגיסטיקה... ואני אפילו לא יודעת מה זה אומר, חוץ מזה שזה שם גדול...
אני לא יודעת מה אני רוצה...
אבל אני אגלה בסופו של דבר - רק שסופו של דבר לא יהיה לי מאוחר מדי...
המילה האהובה עלי לפוסט הזה היא: מיאו. כי זה מה שאני תמיד אומרת כשאין לי משהו טוב יותר להגיד :).
יום טוב לכולכם,
שלכם,
hanyou
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
hanyou