בוקר יום רביעי. אני קמה. אני מתקלחת. אני יוצאת מהבית אחרי שאני מוכנה. עוד יום.
לא יום רע, אולי גם לא טוב, אבל בהחלט לא רע. אני תמיד קמה עם ההרגשה הזו שלפני שהיום מתחיל הוא לא יכול להיות רע או טוב. אבל הוא בטוח לא יכול להיות רע. יום נהיה רע רק אחרי שעוברות כמה שעות.
בכל מקרה, שיעור מדעים: אנחנו לומדים על נאדיות הריאה ועל תחלופת האוויר בריאות, ולמה בית החזה מתנפח ועולה למעלה, בעוד ים וכוכב (השם האמיתי שלו זה מה שכוכב הצפון עושה :), עושים מבחן בהגדרה. שניהם ייעלמו מיום שישי עד יום ראשון, והמבחן שלנו הוא ביום שישי. זה לא קל, שני מבחנים ביום אחד, כי יש היום גם מבחן באנגלית. אבל לא נורא, מזל רק שאני לא הייתי צריכה לעבור את זה. הם יחזיקו מעמד. אני כבר שמתי לב היום שאפילו מבחן אחד בקושי עשיתי, אבל נשאיר את הסיבה להמשך.
שלושה שיעורי כימיה: השיעורים הכי כיפיים היום, חוץ ממדעים. בכלל היום האהוב עלי בשבוע, חוץ מיום שישי כמובן, הוא יום רביעי. ולמה תשאלו?
למה?
יפה, למדתם :) טוב, כי יש לנו רק מדעים, כימיה ואנגלית, שהם שלושה מקצועות שבכלל לא אכפת לי ללמוד.
אבל זה שלוש שעות של כימיה, את לא משתגעת?
התשובה היא לא, מכיוון שעם מורה אחלה כמו יורם (שהוא גם המורה לקרימי, למי שלא קרא את הפוסטים הקודמים - המורה הקודמת שלי ילדה בת :), אם יש מורה טוב כמוהו, אי אפשר להשתעמם...
אז, היו שלוש שעות כימיה, וראינו סרט על פצצת אטום ופצצת מימן. נחמד.
אז איפה נכנס פה המבחן באנגלית?
איזה שאלות, אלוהים יודע מאיפה אתם מביאים אותן... בכל מקרה, אחרי שלוש השעות בכימיה, היה המבחן באנגלית. עשר דקות לפני זה לימדתי את איווי את כל החומר שהיה צריך לדעת. בלה, היא פשוט צריכה לבוא לשיעורים...
בכל מקרה, התחיל המבחן. היה נחמד בהתחלה, קטע על איך שהבית שלנו הוא אשלייה של ביטחון שלא באמת קיימת... אה, נו טוב, מילא...
חמש דקות לפני סוף השיעור הראשון (היו לנו שעתיים למבחן...).
אני כבר סיימתי את הכל, נשאר לי רק עוד הקטע שצריך לכתוב פסקה קצרה שתבהיר שהבנתי את החומר שבקטע קריאה. השארתי את זה לסוף כי זה ממש קל לכתוב, הרבה יותר מאשר לתקן will אחרי if. בלה.....
אז אני מתחילה לכתוב, ואז פתאום יוצא לי שיעול. עכשיו זה עוד נורמלי, כי הרבה אנשים השתעלו - אנחנו כולנו קצת מצוננים עכשיו בתקופה הזו. אבל זה לא הסתיים בשיעול קטן ונימוסי וזהו, הו לא זה לא! הממזר הקטן הביא איתו חברים! והם לא היו קטנים ונימוסיים כמוהו! התקף שלם של שיעול החל עושה את דרכו במעלה קנה הנשימה שלי, מפלס דרכו החוצה לאוויר העולם. ואני, ילדה קטנה ומסכנה, יושבת ליד טופס המנדט, אה... סליחה, המבחן... לא משנה, העיקר שאני יושבת, ומנסה בכל כוחי לעצור את זה.
אבל זה לא עזב אותי. זה רק נעשה גרוע יותר ויותר. הרגשתי שאני נחנקת. ממש נחנקת. ניסיתי לעצור את השיעול, אבל הבטן שלי התחילה להתכווץ בניסיון להוציא אותו. והרגשתי שאם זה לא יהיה שיעול, זה יהיה משהו אחר. ולא אני ולא אתם רוצים שזה יהיה משהו אחר, תבטחו בי :)
התחילו לרדת לי דמעות, ושיעולים קטנים אבל מאוד לא מנומסים יצאו ממני, וזה התחיל להיות ממש אבל ממש מביך... המורה כבר באה אלי ושאלה אותי אם אני רוצה לשתות.
בקול חנוק אמרתי לה שלא, שזה יעבור, וניסיתי להמשיך במבחן. אבל לא יכולתי. ביקשתי רשות לצאת, ויצאתי כל עוד רוחי בי מהכתה. ידיד שלי שהיה בחוץ - כנראה כבר סיים - שאל אותי אם הלך לי גרוע. בקושי הצלחתי לומר לו שלא, שאני רק מרגישה ממש רע, והלכתי לשרותים.
התשעלות ארוכה, וחזרה לכיתה. זה הפסיק, נרגע............. וחזר.
אמרתי לאיווי שאני לא יכולה. אבל אז נרגעתי קצת, והמשכתי כרגיל.
בקיצור, המבחן היה קל, אבל אני בטוחה שחלק לא הלך לי טוב רק בגלל השיעול הדפוק הזה. לעולם לא אעשה עוד מבחנים כשאני חולה...
shoseijutsu ניסה לגרום לי להפסיק, אבל אני אמרתי לו שאני אוהבת להשתעל... אני לא, אני שונאת את זה, תראו למה זה גרם לי!!!
אני הולכת, הרבה דברים לעשות :)
שלכם,
hanyou
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
hanyou