חלום 1:
אבא, אמא, ים ואני נמצאים בבית מלון, ורודפים אחרינו אנשים. מסתבר שבעל בית המלון מבצע ניסויים בבני אדם ואיכשהו אנחנו עלינו על זה. אנחנו עולים במעלית כשלפתע אמא שלי מתעלפת שם. אבא לוקח אותה לחדר שלהם, וים ואני ממשיכים הלאה לחניון שעל הגג. אנחנו רואים שם שני פושעים שמנסים להחנות את האוטו שלהם, ומחליטים לעקוב אחריהם.
אחרי שהם חונים הם ממשיכים ברגל, ואנחנו אחריהם, עד שאנחנו מגיעים לחדר שבו נערכים הניסויים באנשים. מסתבר שהפושעים האלה רומו כדי להיכנס פנימה, ועליהם ייערכו הניסויים מבלי שהם יידעו. מבעד לדלת עם חלון זכוכית ים ואני יכולים לראות את כל מה שעושים להם, עד שפתאום אנחנו מרגישים שאנחנו לא לבד. כשאנחנו מסתובבים, הבעלים של המלון עומד מאחורינו עם השומרים שלו, והם תופסים אותנו.
סוף החלום.
חלום 2:
אני עומדת להתחתן עם מישהו שאני לא הכי אוהבת בעולם (במציאות אני בכלל לא מכירה אותו). החתונה נערכת בבית קרקע כלשהו, או איזה גן אירועים. אני נמצאת בחדר, מתלבשת ומתארגנת. ברקע אני מתחילה לשמוע קולות של אי שקט והתרוצצות בחוץ. כשאני יוצאת אני מגלה שכמה אנשים פלשו לחתונה. אבל לא כולם שמים לב לזה, כי הפולשים הם סוכנים חשאיים (אז אממ... הם לא אמורים להיות מורגשים). בכל מקרה, החתן שלי שם לב לזה והוא מנסה לקחת אותי למקום בטוח. אבל אני אומרת לו שאני לא רוצה לברוח בגללם, ושאנחנו נעשה הכל כמו שאמור להיות ולא ניתן להם להרוס לנו. הוא אומר לי שאלה שטויות, ושאנחנו צריכים לברוח. פתאום אני מבינה שאני בעצם לא ממש רוצה להתחתן איתו, שאני לא מכירה אותו ושאין לי שום משיכה אליו (למרות שהוא היה נראה טוב - היה לו שיער ארוך ומלא וגלי בצבע חום ממש ממש כהה ופנים עגלגלות כאלה אבל רזות, לא שמן מאוד ולא רזה מאוד). אמרתי לו את זה ורצתי בין המוזמנים.
אני לא יודעת איך, אבל פתאום אני רואה את וייס. הוא מחייך אלי ואנחנו בורחים מהחתונה ביחד.
חלום 3:
אמא, אבא, סבתא ואני נמצאים בסופר. אנחנו מסתובבים וקונים, ואחרי שאנחנו משלמים פתאום יש מין רעד כזה ורעש של מתכת נקרעת, וכולם נבהלים. אנחנו יוצאים מהר אל החניון התחתון. מסתבר שהייתה רעידת אדמה והבניין קורס. היציאה היחידה היא יציאת החניון של המכוניות. אנחנו מכניסים את כל הקניות לתא המטען, אבא ואני עולים לאוטו ויוצאים משם. סבתא ואמא יוצאות ברגל, וכשכולנו בחוץ הן גם נכנסות לאוטו. מבט אחד על הסופר מראה אותו עקום לגמרי, יסודות נראים לעין, והוא תוך שנייה נופל לגמרי.
מהחלום הזה קמתי בעשרים לארבע לפנות בוקר. הלב שלי פעם כמו מטורף, השרירים שלי היו מתוחים והרגשתי ממש ממש מפוחדת מזה... זה לא היה סיוט - קשה לי להגדיר מה זה סיוט בשבילי למרות שאני יודעת שזה לא היה דבר כזה - אבל זה היה חלום מפחיד. הצלחתי להירדם שוב רק משהו כמו שעה אחרי זה, אחרי שהלב שלי חזר לפעול בצורה נורמלית.
חלום 4:
וייס ואני נשואים ויש לנו בת, אבל חטפו אותה. אנחנו מחכים לחוטף בחנייה שמול ביה"ס "אלונים" בפרדס חנה, כדי שייקח אותנו לראות אותה. הוא מגיע עם BMW שחורה, שבתוכה יושב גם עדן. עדן הוא סוכן חשאי שהסתנן לשורותיהם של החוטפים כדי להציל את הבת שלנו. וייס ואני עולים למכונית, והנהג מתחיל לנסוע. החלונות של המכונית הזו הם מיוחדים כי אפשר להכהות אותם מאוד.
החוטף כל הזמן מכהה אותם עוד ועוד ועוד עד שבקושי אפשר לראות משהו והנוף היחיד נשקף מהחלון הקדמי, מה שיוצר אווירה מאוד חשוכה בתוך האוטו. מסיבה כלשהי אני מרגישה יותר בנוח באווירה החשוכה יותר.
אנחנו ממשיכים לנסוע בדרך כפרית, וכך מסתיים החלום.
ואני חשבתי שסגרתי את עניין החלומות האלה כבר... לפחות הפעם היו גם חלומות שוייס לא היה בהם. לפחות...
ועכשיו זה הפך להיות נועז יותר. עד עכשיו החלומות לא היו משהו מיוחד, הוא פשוט היה בהם. אבל להתחתן איתו?! שתהיה לנו ילדה?! ממתי?! אני לא אוהבת אותו, אני לא מכירה אותו עכשיו יותר ממקודם, ההיפך הוא הנכון כי הפסדתי שנה-שנתיים של התפתחות אישית שלו בחיים.
אז למה אני חולמת על זה?
אוף...
המילה האהובה עלי לפוסט הזה היא: BMW. לא יודעת, האפקט עם החלונות הכהים היה נחמד לאללה. אהבתי את זה. אני באמת אוהבת חושך... חושך בשבילי זה כמו כוך להתחפר בו ולישון בנחת. נשמע קצת עכבישי, לא?
שלכם,
hanyou
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
hanyou