טוב, אז מכיוון שנמאס לי להגיב על תגובות שאחרים הגיבו על תגובות שאני הגבתי להם קודם, החלטתי לעדכן. וגם מפני שכבר הרבה זמן לא עדכנתי והרבה דברים קרו :) רציתי לעדכן בקשר לכל מה שקרה מיום חמישי, ולכן עשיתי לי רשימה. כל מי שמכיר אותי יודע שאני סנילית לגמרי :), ורשימה זה בדיוק מה שהייתי צריכה...
אז אני לא אכתוב אותה פה, כי זה יהיה סתם בזבוז, אבל אני אלך לפיה.
יום חמישי:
בשביל לכתוב מה קרה שם, אני צריכה לתת לכם קצת רקע. במשך השבוע לא יצא לי לראות את האחד שלי הרבה. לא היו לנו הרבה שיעורים ביחד באותו זמן, והיה לי חבל. אבל ביום חמישי קמתי עם הידיעה (או יותר נכון, עם התקווה), שאני אראה אותו היום. אמרתי לעצמי: "hanyou, אם את לא תקווי, תהיי בטוחה - אף אחד לא יעשה את זה בשבילך." ואכן, מהרגע שקמתי פשוט ידעתי שהיום אני אראה אותו. ידעתי את זה בעצמות שלי. וככה הגעתי לבית הספר. עוברת שעה, והוא לא בא. "בסדר," אני אומרת, "אולי הוא פיספס את השעה הראשונה, גם ככה יש היום סדנת סמים. אולי הוא חשב שאין שיעור לפני זה." מתחילה סדנת הסמים, והוא איננו. כשהוא לא נכנס גם לשעה השלישית ולאמצע הרביעית, אני מתחילה לחשוד. "אולי הוא לא באמת יבוא היום? יכול להיות שאני סתם חושבת דברים? יכול להיות שהחוש השישי שלי כזה דפוק?" אנחנו משתחררים להפסקה. אני מאבדת כל תקווה. אבל הנה, כשאנחנו חוזרים מסיבוב בבית הספר למתיחת הרגליים, את מי אני רואה? את מי?! אותו! את האחד שלי, מופיע כמו מלאך משמיים!!! החוש השישי שלי צדק, באמת הייתי אמורה לראות אותו היום! וזה היה רק המזל שלי, כי אחרת הייתי נכנסת למקום שבו הייתה ההרצאה על הסמים, ולא הייתי רואה אותו. הייתי עלולה להיכנס לפניו, או אחריו, ובכלל לא לדעת שהוא נמצא כאן!!!
וזה, אנשים, נס פורים האישי שלי :)
אבל קרה עוד משהו לא פחות חשוב ביום חמישי: יום סמים, כולל דגימות (כן, בטח... האמת - בחקלאי זה עוד אפשרי :)...
בכל מקרה, בא אלינו מישהו שהיום הוא כבר בן 30 או משהו, ופעם הוא היה נרקומן. הוא נראה טוב, אבל הד"ר שבא אחריו אמר לנו שבכל רגע הוא עלול ליפול לסמים בחזרה... עצוב, נכון? ובאה אלינו גם נערה שעכשיו סיימה צבא, אבל לפני זה, כשהיא הייתה בכתה י' (שזה איפה שאני עכשיו), היה לה חבר מי"ב, והוא נפל לסמים. הוא אנס אותה כשהיה מסומם, והתאבד, וכל זה בגלל שהיא אמרה לו שהיא לא רוצה להיות איתו יותר. זה באמת עצוב... אחרי הכל הגיע אלינו שחקן אחד (הוא משחק ב"שלווה" ונראה לי שגם ב"אהבה מעבר לפינה", אבל רק שמעתי על זה, אף פעם לא ראיתי את זה...). אפשר לומר שהוא שבר את האווירה, כי הוא עשה משהו קצת יותר הומוריסטי, וכל השכבה צחקה איתו. אחרי זה היה לי שיעור מתמטיקה, אבל לא יצא לי לראות אותו, כי אני חושבת שהוא קצת הבריז...
אחר הצהריים הייתי במרפאה של החיות, וסיכמתי עם אבא שלי שהוא ייקח את inuyasha מהבית שלו בפתח תקווה ויביא אותו לכאן. היה נהדר, אני אפרט בהמשך...
יום שישי:
את יום שישי הזה הייתי מכנה "יום שישי הגדול". אני וצ'יפ התחפשנו למלאכיות, וזכינו אפילו בפרס על התחפושת. לכלבה הזו היו כנפיים של תינוק והכל. אני אעלה לפה תמונות כשיהיו לי. היו הרבה דוכנים, למרות שלא ראיתי מה היה ברובם. אני, איווי, אורטלוש', inuyasha, מיילייט (השם שלו זה התרגום של זה, אבל אני לא אמרתי לכם...), עוד ידידה שלי וצ'יפ הסתובבנו קצת בתוך בית הספר, כשכולם מתלהבים מהכלבה. המורה לערבית אפילו עצרה לצלם אותה. הייתי מרוצה שלקחתי רעיון כזה נדוש כמו מלאך והפכתי אותו למשהו כזה... כן, אני חושבת שזה היה יפה! shoot me! כולם התלהבו והיה ממש כיף :) אחרי זה הסתובבנו קצת במושבה, ואז חזרנו הביתה. אפילו ראיתי את האחד שלי, למרות שאני חושבת שהוא חשב שאני נראית נורא. לא הספקתי לעשות שום דבר עם עצמי בבוקר, כי הייתי אחראית גם על התחפושת של הכלבה, לא רק על שלי, וגם ככה בקושי היה לי זמן. אז לא הצלחתי לקרקע את השיער שלי ואני בטוחה שהוא התנפח כמו בלון, וגם סתם נראיתי מכוערת כמו תמיד, רק שהפעם היה איפור שידגיש את זה... בקיצור, אני כישלון, אבל זה סיפור לפעם אחרת... רק חבל לי שהוא ראה אותי ככה. כמו שהוא נראה, אין ממש מצב שיהיה בינינו משהו... (שימו לב, כל מי שמכיר אותי: פעם ראשונה שאני אומרת שמישהו נראה יפה...)
יום שבת:
כמו שאולי שמתם לב, inuyasha היה אצלי. היה ממש כיף שהוא בא לבית הספר, כי הרבה אנשים רצו לפגוש אותו. אבל היה משהו בפורים הזה שלא היה לו כל כך טוב. נתחיל בזה שההורים שלו היו אמורים לבוא ולקחת את שנינו לפתח תקווה, אבל הם איבדו את המפתחות של האוטו! איך בכל זאת הגענו, אתם שואלים? טוב, יש לו בן דוד מגרמניה שבא לבקר ובדיוק במקרה היה בפרדס חנה באותו זמן. בדיוק במקרה הוא גם היה צריך לצאת באותו זמן שאנחו היינו צריכים, ולכן נסענו איתו. יאי לכולנו... עוד דבר שקצת הרס את אווירת פורים היה העובדה שפרצו ל - inuyasha למחשב ומחקו לו את הכל. חוץ מזה מילאו לו את המחשב בוירוסים, והוא היה חייב לפרמט אותו. אז הוא פירמט, ועכשיו יש לו שם בלאגן אחד גדול. אני מקווה שיהיה לו בסדר...
בערב הלכנו לדודה של אבא שלו (אחות של סבתא שלו, לאלו מכם שלא הבינו :), והיה מאוד נחמד.
יום ראשון:
שזה בעצם היום. קמנו בבוקר בתשע וחצי (הוא קם ברבע לשבע, אבל הוא חזר לישון. הוא היה צריך לקחת איזה כלב לטיול. ממש משלמים לו על זה!). התארגנו ואחרי שהבטחנו לאמא שלו שלא נתפוצץ, עלינו על אוטובוס לקניון אובנת (נו, זה שליד בית החולים, שזה דבר אגב מקום אידיאלי לשני המקומות...). נכנסנו לקניון - מקום ענקי שאפשר לאבד בו את הדרך - ונפנינו לקנות כרטיסים ללא אחר מאשר הסרט "אחי הדוב" (או בשמו האמריקאי: "brother bear"). זה היה סרט ממש ממש יפה, ואני אישת מאוד אהבתי אותו. כמישהי שגדלה על דיסני, היה לי מאוד עצוב לראות איך הם הידרדרו בזמן האחרון, ועשו סרטים שלא הייתה להם כמעט עלילה, ושהציורים בהם היו נוראיים. אבל הכל הלך לעזאזל ב"אחי הדוב", כי זה היה סרט כל כך יפה ומושלם, שלא יכולתי לחשוב עליהם יותר כעל גרועים. בקיצור, מאוד אהבתי את הסרט, ואני מקווה שהם ימשיכו ככה :).
הנקודה הייתה, שהיינו אמורים להגיע לסרט של 11:00. אבל הכרטיסים אזלו, ולכן נאלצנו לקחת כרטיסים להצגה של 12:00 בשורה הראשונה... נתפס לי הראש... אבל היה כיף. מה שקרה היה שהנה אנחנו, בשעה 11:20, עם כרטיסים לעוד 40 דקות. החלטנו להסתובב קצת, לראות את הקניון. לא התאכזבתי. כשירדנו למטה נתקלנו בחנות ממש יפה שהיו בה חרבות אמיתיות. inuyasha מייד נדלק על אחת שהניצב שלה היה מיועד לשתי ידיים, ואני על כל האחרות ^^... אבל, מה מסתבר? המחירים של החרבות שבחלון הראווה נעו בין 1200 ל-2000 ש"ח, מה שאומר: אין מצב... היו עוד חרבות, שהמחירים שלהן היו בין 200 ל-500 ש"ח, אבל בדיקה מהירה עם אמא גילתה לי שאין סיכוי גם לזה... נאנחתי, שאלתי אמ המוכר על החרבות קצת (היסטוריה, אם הן יציקה או עבודת יד, למה הן שימשו - נידנדתי לו). אמרתי לו שאני כותבת ספר פנטזיה (שזה נכון), ושאני צריכה לדעת על חרבות. הוא הסביר לי, והראה לי חרבות עם מעמדים ובלי מעמדים, קטנות וגדולות, ניתנות ובלי ניתנות להשחזה ועוד הרבה. אחרי זה הוא סיפר לי שהם משכירים גם חרבות לתיאטראות, ושהם משלמים 60% מהמחיר המקורי, ואם משהו קורה לחרב, הם משלימים את המחיר ואז החרב שלהם. הייתי מתה לקנות אחת. אני ו - inuyasha הסכמנו שאחרי שנפרסם את הספרים שלנו ויהיה לנו כסף, נקנה כל אחד חרב מההכי יקרות.
וזה גם יקרה, כן בטח..... ^^
וזה בעצם הכל. נכנסנו לסרט (אחרי שהתגנבנו פנימה עם אייס קפה/ווניל, אפילו שאסור היה לנו), ראינו אותו, נהנינו ויצאנו. הלכנו לבקר ידידה של inuyasha, ובערך בחמש וחצי יצאנו בחזרה הביתה. לקחנו סרטים ופיצוחים, ועכשיו אני כותבת לכם, אחרי שהכנתי סלט פירות טעים עם קצפת מתוקה. הבטחתי ל - shoseijutsu שאני אכין לו שוב כשהוא יבוא לבקר אותי, ואני אקיים, אני מבטיחה.
עוד דבר שמעלה לי קצת את מצב הרוח: יכול להיות שמחר ים יבוא לעדכן לי את המחשב! אני כל כך שמחה ^^ סוף כל סוף אני אוכל לכתוב, אני כבר מרגישה שאני אכנס לדיכי אם אני לא אכתוב בקרוב... אני מקווה שזה לא עוד טרוף...
אני נותנת לכם להשתעמם עוד קצת עם השאלון השבועי:
בלוגים מנגנים, בעד או נגד?
אם הייתי יודעת מה זה בלוג מנגן, אולי הייתי עונה על זה טוב יותר, אבל בעיקרון בעד, למה להיות נגד משהו שאני אפילו לא מכירה?
מהו ישראבלוג בעיניך?
אהה! אז אתם עושים כאן סקר דעת קהל, מה? טוב, ישראבלוג בשבילי זה ישראבלוג. אין לי דרך אחרת לתאר את זה. זה טוב, וזה עוזר, וזה מקרב אלי אנשים שאני לא מכירה - זה ישראבלוג...
מה, זה הכל?! אין יותר שאלות? טוב, אז זהו, כנראה...
שיהיה לכם חופש נעים (מה שעוד נשאר ממנו...), ותהיו רק שמחים!
שלכם,
hanyou
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
hanyou