אני אתחיל הפוך: המילה האהובה עלי לפוסט זה היא: בגרות. אין לי יותר אזרחות למשך כל שארית חיי גם אם אני אקבל 15. אני עוברת את זה בלי בעיה!!!
זה מוזר. כבר הרבה זמן שלא היו לי חלומות עליו - בכל אופן לא בתור שחקן ראשי...
כמה זמן זה כבר? חודשיים שלושה?
אני לא יודעת... אבל זה מוזר מאוד.
טוב, כדאי שאני פשוט ארשום אותו וזהו.
אנחנו לומדים עם חן המדריך של הריקודים באיזה בית באזור המרכזון. אנחנו יוצאים להפסקה, וכולנו יוצאים החוצה. אני נכנסת לרגע כדי לראות מי בפנים, ואני רואה - מבעד לענן של עשן - את עדן וחן עם סיגריות בפה.
"תראי!" עדן אומר ומנופף מולי בסיגריה.
"כן, אני מאושרת בשבילך." אני עונה לו, ומוסיפה: "חתיכת אידיוט."
אני יוצאת מהר החוצה, ומנסה לטרוק את הדלת פעמיים, ללא הצלחה. אני מתיישבת בחוץ ליד שולחנות שהוצאו מהחדר כדי שיהיה איפה לרקוד, ומתחילה לדבר עם אנשים. פתאום אני רואה את עדן בחוץ. אני מתעצבנת והולכת משם החוצה אל הרחוב. אחרי כמה דקות אני שומעת את עדן.
"חכי רגע." הוא קורא לי.
"לך מפה, תעזוב אותי!" אני צועקת עליו.
הוא עוצר במקומו, ונעמד. אחרי רגע הוא מושך בכתפיים שלו ואומר: "טוב..." והולך.
אני צועקת אחריו: "נו בסדר, בוא."
הוא לא שם לב אלי.
אני ממשיכה לצעוק: "נו עדן, חכה רגע. בוא."
הוא נעצר ומסתובב.
"אתה יודע, זה שאני לא אוהבת אותך יותר לא אומר שאני לא דואגת לך יותר." אני אומרת ומסתובבת ממנו, ומתחילה ללכת.
הוא מתחיל ללכת אחרי. אחרי כמה זמן הוא משיג אותי ואנחנו הולכים ביחד.
פתאום יורד הלילה ואנחנו מגיעים לרחבת גרנוליט גדולה, כנראה המרכזון. אני לבושה בכותונת לילה שלי.
עדן אומר: " אני לא מבין מה הייתה הבעיה שלך עם הסיגריה. זה לא כאילו באמת עישנתי אותה."
אני משיבה לו: "עדן, היה ענן של עשן בתוך החדר!"
"את צריכה לעשות רגליים, זה יוכל לעזור לך עכשיו כשהעלית במשקל."
"עדן, אני יודעת שאתה מעוצבן עלי, ואני מבינה למה אתה ציני."
אני חושבת שפה זה מסתיים. רואים שאני מושפעת נורא מכל הקטע הזה של "גברים ממאדים ונשים מנוגה", אבל מה שכתוב שם פשוט נכון!
בלי שום קשר, אני מרגישה נורא ריקנית. כנראה שהגעתי לנקודת התנפצות ה"גל" שלי... זה כמו מיני דיכאון כי דיי קשה למצוא אותי מדוכאת לאחרונה...
שלכם,
hanyou
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
hanyou