כנראה שדברים טובים באים בצרורות. זה קצת כמו צרות, אבל להן אין מקום בפוסט הזה, נכון? היום קיבלנו את הציונים בהיסטוריה. בואו נאמר שעברתי את המאה - ב-13 נקודות... אהבתי... אבל למה להשתחצן? הרי זו לא אני, נכון? האמת, זו כן, אבל אני אחייה עם עצמי.
בכל מקרה, רציתי לספר לכם על זה, ועל מה שקרה לי היום.
אז, התחיל לנו היום בשיעור לשון, שבו בדקנו את דפי ההכנה למתכונת, ופשוט נהנינו מלעשות כלום... אחרי זה, היה לי שיעור היסטוריה. שם באמת השתעממתי, כי אין מה לעשות בהיסטוריה, וחוץ מהעובדה שקיבלתי ציון ממש טוב, לא היה משהו מאוד מעניין. איכשהו, בערך באמצע השיחה על משהו שאני לא זוכרת (נשבעת לכם, אתם יכולים לשבת כמו בולי עץ ולא להקשיב ורק בשבוע האחרון להתחיל ללמוד הכל...), איכשהו, בלוק הציור שלי עשה את דרכו החוצה מהתיק, כמו שהוא עושה בדרך כלל.
סיימתי לצבוע לנו'ש ציור שהיא הזמינה ממני מזמן (ציטוט: "מישהו עם שריון וגלימה, העיקר שתהיה לו חרב, ושיהיה דומה לקפטן פיבוס..." סוף ציטוט ^^). טוב, קפטן פיבוס (מהגיבן מנוטרדאם, למי שלא זוכר... לא עשיתם שיעורי בית שוב?!), לא יצא לי, אבל אני חושבת שבכל זאת יצא לא רע... אני יודעת שאני אהבתי ^^.
בכל מקרה, אחרי שסיימתי את זה והבאתי לה (היא שמחה - היא כל כך מתוקה!!!), התחלתי לעבוד על משהו חדש שחשבתי עליו. זה כבר היה חצי מצוייר, והייתי צריכה לסיים את הציור, לעטת אותו (לעבור עליו בעט ^^), ולצבוע. אני חושבת שהעיטות יצא די טוב, זה נראה מאוד נחמד, והתחלתי לצבוע. זה ציור שמצויירת בו אישה (אנימה - איך לא? :), והיא מחזיקה לב ענק בידיים שלה. בלב הזה תקועים הרבה דברים שמחוררים אותו כמו: סיכת בטחון, סכין, סיכה וכדור של אקדח. יש לו גם פצע אחד ענקי שרואים דרכו כמה שרירים, והעיקר - הכל מדמם. אני כל כך אוהבת לצייר דם - יש לזה אפקט כל כך יפה! ואפילו שאני כבר לא כל כך פסימית, חשבתי על הציור הזה כבר הרבה מאוד זמן (עוד מהתקופה הקודמת), ובגלל זה החלטתי לא לוותר עליו. אבל בתור אקט לטובת האופטימיות החדשה שלי, כתבתי שם משפט נוסף שהמצאתי - in every evil, the good hides - בכל רוע, הטוב מתחבא. משפט נחמד. וגם שיניתי את הפה של האישה הבוכה לפה שאפשר לראות אותו כאילו הוא מחייך. כשאני אסיים, אני אסרוק או אצלם את זה (מה שיעבוד באותו רגע...), ואז תוכלו לראות את זה. זה ייראה יותר טוב, כי עשיתי את זה על בריסטול לבן, ולא על חום...
אבל תסבירו לי בבקשה, למה אני מבלבלת לכם בשכל על דברים שלא מעניינים אתכם בגרוש?
תשובה: כי אני משעממת?
מה שלא יהיה, היום ראיתי איך מפרזלים סוס - בפעם השלישית או הרביעית... היה מאוד נחמד. רציתי את הפרסות הישנות אלא... שלא היו פרסות ישנות. כן כן! הסוס הזה לא פורזל בחיים שלו! באסה... המתלה שלי ייאלץ לחכות... נו טוב, לפחות יצא לי לראות משהו מעניין היום ^^.
אני נותנת לכם להמשיך להשתעמם עם השאלון השבועי:
למה, לדעתך, אנשים כותבים בלוג?
האמת, אני חושבת שהם עושים את זה כדי להימלט לאיזה זמן מהמציאות. בבלוג הרבה יותר קל לכתוב את מה שיש על הלב, כי זה העולם שלך, ואפשר למנוע מאנשים שלא רוצים שהם ייכנסו - להיכנס. ככה שאין את כל הקטע הזה של בושה. אנשים כותבים בלוג כדי להתפרק מהרגשות שלהם, כדי לקבל תשומת לב, וכדי לעשות לעצמם טוב על הלב, לדעתי.
השלימי: הבלוג שלי מלא ב....
לא יודעת, סוסים? האמת שהוא לא מלא בסוסים, אז במה כן? הממ... אני יודעת! באנימה! והכי הרבה, הוא מלא בי (אפילו שלא בתמונות...). כי אם הוא לא היה מלא בי, אז הוא לא היה הבלוג שלי, נכון? :)
האם כתבת אי פעם משהו ופרסמת אותו? שיר, סיפור, אגדה, דו"ח מס הכנסה...
האמת היא שכן! כתבתי סיפור וסיפור קצר ופירסמתי אותם בבמה. אבל זה היה ממש מזמן, כשהייתי בכיתה ז' או משהו (וזה היה לפני שנתיים שלמות!). בכל מקרה, אם אתם רוצים לראות כתיבה ממש, אבל ממש גרועה, תחפשו את דליה בן עמי ביוצרים :). אחלה של שם ספרותי, לא? (not!!!). חוץ מזה פרסמתי גם איזה ציור או שניים בילדי טבע הדברים, ואני כותבת עכשיו ספר פנטזיה (טוב, כותבת זו לא בדיוק ההגדרה, כי הלך לי המחשב...), שאותו אני מתכוונת לפרסם בקרוב. יש לי עתיד.
האם את מגדירה את עצמך כיוצרת מתוסכלת?
לא, חד משמעית. אני לא יוצרת!
סתם :) אני לא מתוסכלת, למה לי להיות מתוסכלת?
האם את כותבת גם מחוץ לבלוג? למגירה, לשידה, למקרר...
אממ... די עניתי על זה, ואני גם מדברת על זה לא מעט פה, ואני גם פירסמתי ציורים של הדמויות מהספר שלי (צד שמאל למעלה, ע"ע אבירים ^^). אז כן, אני כותבת ספר פנטזיה. לא לאף אחד מהדברים הנ"ל, אלא לפרסום! אני הולכת עם זה עד הסוף...
איזה סוג בלוגים את מכניסה לקבועים שלך? או בקיצור, מה את הכי אוהבת לקרוא אצל אחרים?
אני מכניסה לקבועים בלוגים שמעניינים אותי. האמת, אני לא מכניסה אותם לקבועים, אני רק מלנקקת אותם אצלי, ועושה מנוי. אני אוהבת לקרוא את מה שהם כותבים, ולכל אחד יש סגנון שונה ותחומי כתיבה שונים, ככה שאני לא ממש יכולה לשים על זה את האצבע...
האם מספר הכניסות לבלוג שלך משפיע עלייך, או שאת כותבת לעצמך וזה לא משנה?
ברור שזה משנה לי כמה אנשים נכנסים, אבל אני לא יכולה ממש לעשות משהו נגד זה. בינתיים יש לי מספר לא רע, לפחות עברתי את האלף. וזה ממשיך לעלות, ככה שסביר להניח שאנשים אוהבים את מה שאני כותבת. לכן אני אומָר שזה מדד כלשהו, אבל לא משהו רציני.
האם את מפרסמת את הבלוג שלך בשם אנונימי או מלא? פומבי או פרטי? למה?
פעם הייתה את הדיעה הזו שלפרסם את הפרטים האישיים באינטרנט זה לא טוב. לזכר אותם ימים (וגם סתם בתור בדיחה מצחיקה, או שלא...), אני כותבת את הכל באנונימיות, ונותנת כינויים לאנשים במקום את השם הפרטי שלהם. ככה אין לי בעייה לומר לכם מי אני ומה שמי. הכינוי שלי הוא hanyou, שפירושו הוא חצי שד ביפנית. יש על זה פוסט שלם בחודש הראשון שלי :) מה שמזכיר לי שצריך לעשות רשימה של פוסטים חשובים ^^... אני אדאג לזה כבר.
המלה האהובה עלי היום: לב.
וזה הכל להפעם,
שלכם,
hanyou
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
hanyou