אני לא אקבל 100, אולי אפילו לא 80, אבל חי נפשי - עברתי!!!
לא עוד מתמטיקה, לא עוד ימים ארוכים של התכוננויות וכאבי ראש לא נורמאליים, לא עוד בי"ס תיכון למשך שארית חיי!
תם ונשלם לו פרק בחיים...
אני זוכרת שתמיד הבטתי על אנשים שכבר סיימו במין מבט של: "וואו..."
ועכשיו אני בעצמי "וואו..."
אני קצת לא יכולה לתפוס את זה... עד עכשיו השנה שלי הייתה מתחילה באחד בספטמבר ונגמרת בעשרים ביוני, ועכשיו... עכשיו אני כבר לא תלמידה...
באחד בספטמבר הבא אני אכנס לביה"ס שלנו בתור המלווה של אח שלי (זה במידה ואני לא אהיה כבר על מדים).
זה כל כך מוזר לי... אני זוכרת שאפילו כשאני סיימתי יסודי ואח שלי רק התחיל יסודי לא הרגשתי ככה... זה כל כך מוזר, זה סיום של עידן. ועכשיו, עכשיו יש לי חיים שלמים לתכנן.
נראה לי כאילו עם כל יום שעובר החיים גומעים מרחקים של קילומטרים מאז תחילתם. בשבוע הבא אני כנראה כבר מתחילה לעבוד עם אבא שלי, באוגוסט יש לי מיונים לעתודה, הצבא מתחיל השנה הקרובה, אולי הלימודים לפני, אולי הלימודים אחרי (תלוי מה ייצא לי מהמיונים), ואז - אז הדרך לחיים כבר תהיה סלולה ו"כל" מה שאני אצטרך לעשות זה "רק" להתמודד עם האבנים שתקועות בה, עם המכשולים שמופיעים פה ושם.
נשמע קל, אבל זה מפחיד אותי למוות...
אני מפחדת לצאת לחיים האמיתיים. אני עוד לא רוצה להיות מבוגרת. אני רוצה להיות ילדותית ומפונקת. אני מרגישה שלא מיציתי את הילדות שלי עד תום - והנה אני כבר נשלחת לשרת בצבא, ללמוד ולהקים לעצמי חיים משלי.
זה הזמנים האלה שבהם מבינים עד כמה בעצם אין חיים בזמן ביה"ס. עד כמה כל מה שהחשבנו כחיים היה רק חלום, אשליית ילדות מסכנה. ה"חיים" שלנו לא היו אלא גרסת ביטא שנוהלה בתוך ה"חממה" של הבית, תחת ההשגה של ה"יוצרים" - ההורים שלנו.
עכשיו הגיע הזמן שלנו לפתוח את מעגלי הידע שרכשנו ופיתחנו ולפרוץ את דרכנו החוצה מן החממה אל העולם האמיתי. לא עוד גרסת ביטא, זה הדבר האמיתי. כל הבאגים והפאקים הקטנים היו אמורים להיות מתוקנים עד עכשיו, אבל לעולם אין לדעת. כל טעות שנעשה עכשיו - נצטרך לתקנה בעצמנו.
ואולי לא?
הרי תמיד יש את אמא ואבא. תמיד יש משפחה וחברים. אנחנו לא לגמרי לבדנו בעולם הזה... ואם נזדקק לעזרה, אנחנו יודעים לאן לפנות כדי לקבל אותה.
יהיה בסדר, בסופו של דבר. ועם כל כמה שאני שונאת לומר "יהיה בסדר/יהיה טוב/יהיה פנאן" - אלו הם באמת פני הדברים.
יש לי עוד זמן עד שאצטרך באמת לדאוג לזה, בינתיים אני פשוט מאושרת מזה שאת הבגרות האחרונה שלי עשיתי כבר, ועשיתי יותר מוצלחת מאשר בפעם הקודמת.
אה כן, ואני מרוצה מזה שיש לי מחשב לכתוב עליו את כל זה :).
המילה האהובה עלי לפוסט זה היא: ביה"ס. אני אתגעגע, אבל במידה :).
שלכם,
hanyou
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
hanyou