קשה לי, ולא מפני שרע לי - כי לא רע לי. באמת שלא. אז למה הסנפתי דמעה היום? למה שבתי מול המסך של המחשב ופשוט בכיתי?
כי קראתי משהו. משהו שעכשיו אני חושבת שלא הייתי צריכה לקרוא. משהו שלא מתאים לדרך החשיבה שלי (וזה לא שאני שוללת אותו בגלל זה!). כי עכשיו אני כל כך תמימה ושמחה ואופטימית, ולא חשבתי שנפילה לעולם המציאותי - אפילו אם זה רק לרגע קצרצר של שעה - תהיה קשה כל כך.
קראתי עכשיו את הבלוג השלם של מישהי, שאולי לא נמצאת בעולם הבלוגים הרבה זמן, אבל בזהמן שהיא כן פה, היא העבירה כל כך הרבה רגש של עצב ודיכאון...
זה התחיל כשישבתי מול המסך, ונכנסתי לבלוג של ג'ו בניסיון לבדוק אם מישהו אולי עדכן. אז חלק עדכנו, וג'ו לא. ואז נשכרתי שלג'ו יש רשיהמ של בלוגים, שלא את כולה יש לי. אז עברתי ביניהם, והיה אחד שמשך את תשומת ליבי. בלוג אחד שאני לא אפנה אתכם אליו ישירות, כי זה לא איזה מופע שוליים, אוקיי? אם אתם תמצאו אותו בעצמכם, שיבושם לכם...
אני גם לא אומר לכם בדיוק על מה דובר בו, אבל אני רק אגיד לכם שזה נתן לי וואחד ניעור, כאילו שכל היסודות של העולם הזה שלי התערערו. אני לא אומרת שעכשיו אני אפסיק לראות את העולם בצורה חיובית, אבל זה בהחלט גרם לי לחשוב פעמיים על כל מיני דברים. דברים שאני מחשיבה לפסגת החשיבות מתגמדים בצורה כל כך גדולה מול מה שהיא עוברת. אני לא מרחמת עליה - אני חושבת שזה הדבר האחרון שהיא רוצה - אני לא יודעת איך להגדיר את זה מבלי להשתמש במילה הפלצנית "הזדהות". כי אני לא מרגישה את מה שהיא מרגישה, אז אני לא יכולה להזדהות. אני גם לא הרגשתי את זה, ואני מקווה שאני לא ארגיש לעולם. כי אף אחד לא צריך להרגיש ככה. אף אחד, ובמיוחד לא היא.
זה נראה כאילו היא באיזו באר, שכל כך קשה לצאת ממנה. ואני מרגישה כאילו זו החובה האישית שלי להושיט לה יד. אני מרגישה שאם אני רק אצליח להגיע מספיק עמוק עם היד שלי, ולמשוך אותה החוצה, אז הכל יהיה בסדר...
אני מצטערת שאני לא יכולה לעזור כרגע, אבל אני חושבת על כל דרך אפשרית, אני מבטיחה. ואם את קוראת את זה... אז את קוראת את זה, וזה מספיק לי.
קראתי גם את כל הבלוגים הקבועים שלי, אבל תסלחו לי שאני לא מגיבה, קצת קשה לכתוב תגובה (גם פוסט, אבל אני חייבת...), כשאי אפשר לראות מרוב דמעות.
אני לא רוצה להרגיש את זה יותר. תסלחי לי, אבל הלוואי ולא הייתי קוראת את זה מעולם...
נאי מצטערת שהפוסט יצא ככה, אבל גם ככה אין לי הרבה על מה לדבר היום, חוץ מזה שסיימנו ללמוד ב-12:30...
שיהיה לכולכם (ולמישהי אחת במיוחד), יום טוב.
המלה האהובה להיום: אותה מישהי...
שלכם,
hanyou
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
hanyou