אז לפני שנתחיל לדבר פה על יומנים שוב, יש כמה דברים שרציתי לדבר איתכם עליהם.
היום בבוקר הגעתי ליום עבודה, והתחלנו להאכיל את הסוסים, כשבאמצע נגמר לנו החציר. אז חיכינו (וגם חיסלנו קצת שעורה), לחציר חדש. אלא ש... לא הגיע חציר חדש... בכל מקרה, אחרי חיקיון לא קצר בכלל, אבנר המדריך שאל אותי ואת מישהי אם אנחנו רוצות לטייל עם אחד הסוסים הצולעים כדי שהוא יוכל לאכול קצת אוכל טרי, וכדי שהוא יעבוד עם הרגל שלו. אז הסכמנו, ומישהי הוליכה את הסוס הזה (גודפי, זה השם שלו...), והלכנו למקום קרוב. זה מין גבעה ארוכה ונמוכה כזו (בערך מטר 90 בגובה או משהו בסגנון), וגודפי החליט שהוא עוצר ואוכל. באותו זמן אני הבחנתי בפרחים שצמחו על הגבעה הזו, ומכיוון שרכשתי את מיומנויות אריגת הפרחים מאבנחן, התחלתי להתלהב ולייצר זרים בכמויות מסחריות. עשיתי אחד למישהי, ואחד לגודפי (זה היה כל כך חמוד על הצוואר שלו!!!), ואחד לעזיז, ואחד לנו'ש, ואחד לי כמובן, ואז עוד אחד לי, כי שלי התחיל לנבול... בקיצור, הקטנתי את אוכלוסית הפרחים בחקלאי עם כל התלהבות שלי :)
אבל אז נגמר יום העבודה, ואנחנו שוחררנו מוקדם. אז אני ברוב טיפשותי כי רבה היא (ציניות, אל תקחו את זה ברצינות...), בכל מקרה, החלטתי להידחף לנו'ש הביתה כשהיא הייתה עם ה' שלי (נחשו בעצמכם, אין לי כוח להסביר מה השם הזה אומר...)
אבל הן קיבלו אותי מאוד נחמד, נו'ש אפילו הציעה לי שוקולד (טוב נו, היא תמיד מציעה לנו משהו לאכול, המתוקה הזו!!!). אחרי שעשינו קצת שיעורים בערבית (טוב, ה' שלי עשתה, אנחנו צפינו להנאתנו בלובה), ועשינו שטויות על המחשב, החלטנו שזהו, מה שצריך לעשות, צריך לעשות. ואז הלכנו שוב לביה"ס...
התחיל שיעור ביולוגיה, ואני הבנתי שיש דברים שאני לא יודעת, שהולכים להיות במבחן ביום חמישי. oh well, אני פשוט אצטרך לקרוא את זה בעצמי... אבל שיעור ביולוגיה זה לא חשוב. גם שיעור סוציולוגיה לא חשוב, אפילו שהבנתי שעומדים להיות לי שני מבחנים חופפים (אותו יום - אותה שעה, מבחן שונה...)
נו מילא, נשרוף את הגשר כשנגיע אליו... בינתיים הגיע שיעור מתמטיקה (אחרי שעשיתי לי זר חדש), והגעתי למסקנה המאוד ברורה שאני לא הולכת לקבל את המבחן או את הציון שלי במבחן היום, וגם לא מחר (ואו, ולא ידעתי את זה כי היא אמרה לנו - ברור שלא! הרי גיליתי את זה בעצמי...)
עצבון, ביאוס, מה שתקראו לזה, אבל למרות הכל אני קצת שמחה, כי אני ממש מפחדת מלדעת בכמה עברתי את הנכשל...
אבל לא בכך אנו באנו לדיין, כי אם ביומנים - או בסוג מסויים של יומנים - יומני חלומות.
מהו יומן חלומות? יומן חלומות זה יומן שבו - למרבה הפלא וההפתעה - אתם רושמים חלומות... למה זה טוב? ובכן (שימו לב! היה לנו שיעור של"ח, ההשפעה חוזרת...), יומן חלומות טוב משום ש:
א) הוא משפר את הזיכרון. על ידי זיכרון של חלומות משפרים את יכולת הזיכרון הכללית, משום שקשה לפעמים לזכור חלום, במיוחד כשקמים מוקדם בבוקר וגם ככה לא יודעים איפה נמצאים בכלל :).
ב) הוא גורם להבנה טובה יותר של עצמי. אם אני רושמת יומן חלומות, אני יכולה להבין לפעמים למה התכוונתי כשחלמתי על כך. עכשיו מי שיודע על פענוח החלומות הצולע שלי (...), יכול להבין מהיכן זה הגיע לי. וכשיודעים לפענח חלומות, קל יותר להבין את עצמך, כי התת מודע הוא בעצם מי שאני באמת.
ג) זה כיף לשוב ולהיזכר בחלומות או בזכרונות מהחלומות היותר נעימים שהיו לי.
ועכשיו, דוגמאות!
אז הנה לכם חלום טרי טרי מהתנור, שחלמתי היום בבוקר (או אתמול בלילה, whatever...):
אני הולכת לנו'ש, וסבתא שלה בבית. אנחנו עולות למעלה, ומשחקות קצת במחשב. אחרי איזה זמן, אני הולכת לאנשהו ומביאה את אמא שלי כדי להראות לה איזה בית יפה יש לנו'ש. אבל משום מה הבית הופך להיות הבית של מישהי (ואני אף פעם לא הייתי בבית של מישהי...)
בקיצור, אני לא זוכרת את הקטע המקשר, אבל איכשהו הגענו לטיול השנתי. אנחנו נכנסים לאיזו מערה, ויושבים בה להפסקת צהריים. מה שמוזר הוא, שאין מדריך, ולא מורים. נו מילא. אנחנו אוכלים, ואני רואה את האחד שלי מולי, לא שם עלי - כרגיל - ומדבר עם החברים שלו. מתישהו סיימנו לאכול, ואז התחלנו לאסוף את עצמנו וללכת משם. פתאום התיק שלי נהיה כבד, ולא הצלחתי להרים אותו. כמה כבר יכול תיק של orange לשקול?! אבל הוא היה כבד, ולא עזר כמה שניסיתי, הוא לא התרומם מהרצפה של המערה. עכשיו אתם מצפים שאני אומר לכם שהאחד שלי בא ועזר לי להרים אותו, נכון? טוב, אתם יכולים להמשיך לצפות, כי זה לא מה שקרה... מה שקרה היה, שילד אחר מהכיתה שלי, מישהו הכי לא צפוי באותו חלום, בא ועזר לי להרים את התיק. מוזר...
ועכשיו, הפענוח שלי! (אתם: "אוי לא! אוי לא!" אני רעה... ./\.)
אז זה מה שהצלחתי למצוא:
אני הולכת לנו'ש, כי אני אוהבת ללכת לנו'ש, יש לה בית מדהים. סבתא שלה הייתה שם, כי בפעם האחרונה שבאתי אליה לפני שחלמתי את החלום, סבתא שלה הייתה שם, ככה שזה נשאר אירוע יוצא דופן ונחקק בזיכרון שלי.
אחרי זה כשהבאתי את אמא שלי לבית, הוא הפך להיות הבית של מישהי, כי אכפת לי ממנה, וגם חשבתי עליה הרבה בזמן האחרון, אז כנראה שזה התבטא בתת מודע שלי.
היינו אחרי זה בטיול השנתי, כי ככל הנראה לא יהיה לנו טיול שנתי (עיצומים מסריחים...), ולכן זה גם משהו שהשתקף במציאות המדומה שלי כי זה היה אירוע מדובר לאחרונה. לא היו מדריכים ומורים בוודאי בגלל הסיפור שכולנו שמענו על השכבה הזו מהוד השרון שיצאה לבד בלי אף אחד לאילת, וזה כנראה מאוד השפיע עלי.
היינו במערה כי... טוב, כי ה מה שעושים בטיולים שנתיים! :)
האחד שלי... את זה אני באמת לא מבינה. למה האחד שלי לא עזר לי? למה מישהו אחר מהכיתה שלי עזר לי? מישהו שאני לא נמשכת אליו... למה לא האחד שלי? למה הוא לא שם עלי?
הרבה שאלות - מעט תשובות. נו מילא, זה רק חלום... אלא שחלום אומר הרבה על המציאות.
לכן כדאי לכם לשמר אותם ביומן. מי שכותב יומן חלומות, סביר להניח שימצא את עצמו יותר בעולם הזה אחרי כמה זמן. כי החלומות עוזרים לכם להבין את עצמכם - הם הרי אתם, רק בתלבושת שונה. אתם כמו שאתם לא מכירים את עצמכם.
והנה לכם איזה טיפ קטן או שניים לכתיבת יומן חלומות:
א) כתבו את הכל בזמן הווה. אם אתם כותבים את זה בזמן עבר, הסיכוי שתחזרו לחלום את החלום הזה פוחתים, כי אתם מתייחסים לזה כאילו זה עבר, והעבר מת. זכרו שהעבר מת, וכתבו רק בהווה את הכל.
ב) אם אתם כותבים במחברת או על דפי דפדפת, אף פעם אל תכתבו משני הצדדים. אם אתם כותבים משני הצדדים, לא תוכלו להוסיף פרטים שנזכרתם בהם אחר כך או פירושים אם תרצו.
וזהו, נראה לי. אם תעשו את זה, יש גם אפשרות שתגיעו לחלום צלול - חלום שאתם יכולים לעשות בו מה שאתם רוצים, ואתם שולטים בו במודע - התערבבות של המודע עם התת מודע. תנסו, תהנו, ושמרו על עצמכם :)
זהו להיום, אנשים ואנשות נהדרים!
המלה האהובה עלי להיום: חלום :).
שיהיה לכם יום נהדר!
שלכם,
hanyou
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
hanyou