The Silent Gallop

הנה לכם אחת התגובות מהפוסט הקודם, שממש משכה את תשומת ליבי, והחלטתי לענות עליה ולהקדיש לה פוסט משל עצמה ^^:

אחותו של דרקולה , 15:05 25/3/2004:
את כ"כ מתוסבכת לעזעזל איתך.. נראה לי לפעמים שאת לא זוכרת את החברות שלך (אהההמ אהממ) ואת לא סומכת על אף אחד.. את כ"כ מרגיזה אותי בזמן האחרון.. נראה שלא אכפת לך מאף אחד חוץ ממך ומ"האחד" המזוין שלך (סליחה על השפה הבוטה) אבל ככה זה נראה.. דוגרי..זה נראה כאילו את נהיית אנוכית יותר מיום ליום, ואני לא אומרת את זה כדי לפגוע, אבל מה אכפת לך שחברה שלך (שאני כבר לא בטוחה אם הכי טובה) שוכבת במיטה מיום שבת עם חום לא יורד ושיעולים. אז אני, בתור מסתכלת מהצד על שתיכן, דוגרי נראה לי שאתן מאבדות קשר, אני חושבת שאירית תמצא חברה חדשה? אולי? וכשאת תשימי לב זה יהיה מאוחר מדי! אינך חושבת כך? אז אולי תתחילי להבין שלא כל העולם סובב סביבך ובמטרה לפגוע בך, ו"האחד" המטומטם שלך, לא כל החיים שלו זה למצוא דרכים לפגוע בך ולהשאיר אותך חסרת אונים, אולי אם תדברי על זה עם החברים שלך הם יסבירו לך את זה יותר טוב, זו בסך הכל אהבה, בתור מישהי בת 28 שכבר חוותה מקרים כאלה,הוא לא יהיה "האחד" שלך לנצח, יאללה רדי מזה ותתחילי לחשוב קצת יותר על העולם שסובב סביבך ולא רק על עצמך ועל "האחד"
די להיות סנובית.
מוצצת הדם האנושית..

עכשיו, סלחו לי אם אגיב על התגובה (חיחי, אגיב, תגובה? עזבו ^^) הזו בצורה מעט פוגענית, אבל לא יכולתי להתעלם ממנה. אז בואו כולנו ננתח ביחד את התגובה הזו. נתחיל:

אחותו של דרקולה? מוצצת הגם האנושית? ובכן, אני הייתי מצפה ממישהי בת 28, שעברה הרבה בחיים (כמו שהיא מזכירה בהמשך התגובה), למצוא כינויים מעט יותר הולמים מאשר שמות של יצורים שעבר זמנם מהעולם... מה שמוביל אותי למחשבה שאולי לא מדובר כאן במישהי בת 28, כי אם יותר בילדה בת 12, או בואו נאמר - ככה, כדי לעשות לה טוב על הלב - 15/16...

אבל אם כבר החלטת לקרוא לעצמך כך, whatever...

בכל מקרה, מוצצת דם יקרה, הנה עוד דבר שגורם לי לחשוד בזהותך האמיתית. אני כל כך מעצבנת בזמן האחרון? תני לי תשובה לשאלה הזו - אני מכירה אותך בכלל? אני לא מכירה אנשים בני 28 שיכולים לומר לי דברים שכאלו. ולכן, אין אפשרות שאת תכירי אותי, אלא אם כן מישהו סיפר לך עלי, והספיק לגולל את כל אירועי השנה האחרונה כדי שאוכל להרגיז אותך בזמן האחרון. עוד דבר - אני, מתוסבכת? ממתי נהייתי מתוסבכת? אפשר לומר שיש לי חיים פשוטים ביחס לחייהם של אנשים אחרים המוזכרים בתגובה הזו... האם באמת לא אכפת לי משום דבר מלבד האחד שלי? אינני חושבת כך, ואני מכירה עוד אנשים שלא חושבים כך. אתן לך דוגמה: נו'ש יכולה לומר לך בוודאות שאני יצור ממש לא אנוכי. וזה רק מוכיח כמה את לא מכירה אותי, או כמה את לא נמצאת איתי כדי להבין זאת. גם השימוש במילה "דוגרי", גורם לי לחשוד בזהותך, ואני חושבת שיש לי מושג די ברור על מי שאת.

ועכשיו ניכנס לנושאים אישיים, אם כבר הזכרת את זה. איווי. ספרי לי בבקשה, אחותו היקרה של דרקולה, למה זה אמור לעניין אותך - ענייני עם החברים שלי? אבל אני לא מצפה לתשובה רצינית, אני בטוחה שאני והקוראים שלי כבר קיבלנו מושג מובהק לגבי סוג האדם שאת :)... אך אם כבר הבעת התעניינות - אולי כדאי שאספר לך.

העניין הוא, שכבר זמן רב אני מרגישה שה"יחסים" (so called), ביני ובין איווי מתקררים. ההברזות, ההירדמויות החוזרות ונשנות, והחיסורים, אפשר לומר שכל אלה די הרחיקו אותנו. זוהי לא הפעם הראשונה שאיווי נעדרת מהלימודים לפרק זמן ארוך. חוץ מזה, היא כבר הבהירה איך היא מרגישה כלפי. היא כבר הדגישה את העובדה שאנשים כמוני הם לא הסגנון שלה. הסבירי לי בבקשה, יקירתי, איך אפשר לנהל יחסים של חברות הכי טובות, כשהחברה הכי טובה שלך נמצאת במרחק של קילומטר מבית הספר?! ואת מצפה שאני אשאל? היא הרי יודעת את מספר הטלפון שלי, היא יודעת איך כותבים הודעת טקסט (ובשפה שתביני - sms...). היו לה את כל האמצעים לתקשר איתי, משום שאם לומר את האמת, לי כבר נמאס. נמאס לי לרדוף אחריה, לשכנע אותה להפסיק לעשן, להגיע לבית הספר, ללמוד כמו כל אדם נורמלי בשנה הראשונה של הבגרויות. אבל היא החליטה לזרוק את כל זה לעזאזל, ואני מצטערת לומר, אבל אנשים כאלה הם לא הטיפוסים שלי. חלילה, מוצצת דם, אני לא מתכוונת לומר שאני לא רוצה להיות חברה טובה של אנשים ש"לא הולך" להם בלימודים - אני לא מפלה איש לרעה כאן - אבל אני לא מסוגלת לסבול את אלו שלא מנסים.

ועכשיו טטעני כי הייתי צריכה להתעניין, כי איווי לא הגיעה לבית הספר בגלל מחלה, נכון? ובכן, גם על כך יש לי תשובה אלייך: איווי "הייתה חולה" כבר הרבה פעמים בעבר. אני מכירה את המחלה הזו - עצלנות קוראים לה, אם תסלחי לי. ועכשיו תתרתחי, ותאמרי שהפעם זו מחלה רצינית, עם חום שלא יורד מאז יום שבת, אני צודקת? טוב, מניין הייתי אמורה לדעת זאת? אני התייאשתי מלצלצל אל איווי בכל פעם שהיא מחליטה שלבוא לבית הספר זה למעלה מכוחותיה - או לחילופין - למטה ממעמדה. התייאשתי. ולכן הפסקתי לצלצל. הרגי אותי בגלל זה, אם את רוצה, אך אינך יכולה להאשים אותי, משום שההתרחקות לא מגיעה רק ממני. אם מישהו פה אנוכי, הרי שזו היא, משום שהיא יודעת שאני פה בשבילה, אך היא אינה מקדישה את עצמה כלל בשבילי.

לסיום, בעניין האחד שלי. מקריאת פוסט אחד, אין סיכוי שתביני את מה שהולך פה. את לא מעורה בבלוג הזה די זמן בשביל להבין מהי הציניות שלי, ומהם הרגשות האמיתיים שלי. את לא יכולה לשפוט אותי על סמך קטע אחד שקראת, ושאינו מסמל כלל וכלל את מי שאני. אני לא חושבת שכל העולם מנסה לפגוע בי, ואני לא חושבת שהאחד שלי יפגע בי. יקירתי, את חולמת. ובקשר ללדבר על כך עם אחרים - הרי שזהו ענייני האישי בלבד, ועם כל הכבוד (למרות שאין, סלחי לי על כך...), אינני מתכוונת לקחת עצות ממך: זרה שלא פגשתי מעולם, מבוגרת שמתנהגת עדיין כילדה בת שלוש שלא הייתה צריכה להיפרד מסינר אמה, ומישהי שכלל לא מבינה בחיי הפרטיים.

בקיצור, איווי, את לא היית הרבה זמן בחיי, ואם לומר את האמת, נשארת מאחור. אלא שזה לא חומר בלימודים - את זה אי אפשר להשלים. עכשיו את מנסה להיכנס אליהם שוב, אבל את כבר לא יודעת מה הולך אצלי. הרבה השתנה מאז תחילת השנה, כשעברת לראשונה לחברת הפקצ"ות, כשהתחלת לעשן, כשהברזת בפעם הראשונה, כשהתנתקת ממני.

אני מאחלת לך כל טוב, איווי יקירתי, מוצצת הדם האנושית, אחותו של דרקולה. אני מאחלת לך כל טוב, ומי ייתן ואלוהים ירחם עליך, כי אני לא יכולה לעשות את זה עוד. פגעת בי יותר מדי. היית צריכה למצוא מישהי שלא יודעת לקרוא בין השורות, אולי אם תמצאי לך חברה פקצ"ה שיכולה בקושי לקרוא (ולזכור את מה שקראה אחרי שלוש דקות), תהיי מאושרת. איתי כבר הרחקת לכת הרבה יותר מדי.

החלמה מהירה...

זו הייתה דוגמא לתגובה שלי יש לכתוב. כמו שאתם רואים, השפה היא כלי נשק יעיל ביותר. למדו, תצטרכו להשתמש בזה.

המלה האהובה עלי להיום: איווי - זאת הפעם האחרונה שאני אשתמש בה.

שלכם,

hanyou