אז ככה. ביום שישי הייתי במסיבה היותר נחמדה שהייתה לי בזמן האחרון. בזמן האחרון?! בחיים!!! כבר כל כך הרבה זמן שלא הלכתי לאירועים חברתיים, ששכחתי שהמטרה העיקרית שלהם היא להנות. וזה היה כיף כל כך!
בהתחלה, הגענו לבית של תפוז (כינוי דפוק, צריך למצוא אחד טוב יותר, מהר! נו'ש, עזרי לי!!!). התחלנו להתאסף שמה, וקופק חיכה משהו כמו שעה עד שהוא הסכים להפעיל את תוכנית העל:
הוא היה לבוש כולו בשחור, והיה אמור להיות בחדר של תפוז בזמן שהיא תגיע אליו. כשהיא מגלה אותו, הוא אמור לפנות אליה ולכוון אליה אקדח, ואז המחסנית אמורה ליפול, הוא ירים ידיים, היא תיבהל, ומישהו יפעיל את המערכת עם השיר yatta מוכן ומזומן. ואז קופק יקפצץ לו מצד לצד. חיחי :). בכל מקרה, לקח לנו איזה זמן עד שהתארגנו וצלצלנו לנו'ש שהייתה באותו זמן עם תפוז. קופק רעה את כולנו לתוך חדרים, שירותים ומרפסות, וחיכינו בחשכת הלילה לבואה של נערת היומולדת (שכחתי לומר שזו הייתה מסיבת יום הולדת? אהמ אהמ - זו הייתה מסיבת יום הולדת). ואז הן הגיעו. ממקומי רם הדרג בשירותים, עם פליפה, עוד מישהו, עוד שתי מישהויות ואחד שהקול שלו מגיע לשחקים, יכולנו לשמוע את נו'ש ותפוז מדברות. הן אמרו לאמא שלהן שהן עולות למעלה, ואנחנו הגברנו את רמת ייצור האדרנלין שלנו בגוף :).
אחרי כמה דקות, נו'ש נכנסה לתוך השירותים - וחטפה שוק כשראתה את יאנקוביץ' (נו, זה עם הקול הגבוה...), שתי הבנות, העוד מישהו, פליפה ואותי בשירותים. זה היה מצחיק, היא נבהלה, אני רעה :)...
ואז התחילה המסיבה רשמית. זה היה ממש ממש כיף, למרות שרוב הזמן דיברתי עם זה שהקול שלו עובר את מגדל אייפל (טוב, קצת הגזמתי - הקול שלו לא כזה גבוה...). מסתבר שהאיש אוכל כל דבר שחי! טוב, כמעט - הוא לא מצליח להביא את עצמו לאכול ג'וקים... אבל הוא אמר שחרגולים זה טעים, למרות הרגליים שלהם ש... טוב! אני אפסיק - אני מגעילה את עצמי!!! די!!!
זהו...
בכל מקרה, מסתבר שהוא מישהו ממש נחמד (שותה וודקה, אבל הוא לא אלכוהוליסט, הוא רוסי - ויש הבדל!) ^^.
וזה היה כמעט הכל. קיבלתי חיבוק מתפוז (יאי, היא זכרה אותי!!! אחרי הכל, ראיתי אותה רק איזה פעם או פעמיים, והיא אפילו זכרה את השם שלי!!!)
בתחילת המסיבה ראיתי מישהו שרציתי לראות כבר הרבה זמן ועוד לא יצא לי עד אז. ראיתי את החצי יפני. נו, מה אני יכולה לומר? הוא מפחיד... כלומר, לא מפחיד, רק מדאיג כזה... לא יודעת איך להסביר את זה. אני אנסה לתאר אותו במקום:
אז ככה, יש לו שיער שחור וארוך, שמסתיר כמעט את כל הפנים שלו. אפשר לומר שהחלק היחיד שרואים מהפנים שלו רוב הזמן זה הצד הימני של הלחי שלו = רבע מהפרצוף הכולל. בהמשך, הוא עמד כל הזמן באיזו פינה, אדיש לכל מה שסובב אותו, נשען על איזה קיר, הראש למטה, מוות מחכה... אדיש... הוא צבוע בשחור-לבן (הפנים שלו נורא חיוורות ביחס לבגדים שלו). כל מקום שהוא עמד בו כאילו איבד את הצבעים שלו, והמוזיקה ממש נחלשה לידו. זה לא היה משהו סתמי כזה, שאתם יכולים לחשוב: "בסדר, הוא אדיש, אז?" לא! הוא היה ממש אדיש! זה נראה כמו משהו מאיזה סרט מנגה... טוב, די. הוא עשה לי עצוב על הלב. כן, זה מה שהוא היה - לא מפחיד, עצוב...
אני לא יודעת, אני לא צריכה להתייחס לזה כל כך... בכל מקרה, חוץ מהאווירה שהייתה לידו (כאילו משהו מת... אהם, לא אמרתי את זה!!!), היה מאוד נחמד!!!
הא כן, והיה קטע בסוף, כשכבר התחלנו להתפזר. קופק היה אמור לחזור איתי הבייתה, אבל לא ראיתי אותו באיזור. אז צלצלתי אליו לפלא, ושאלתי אותו איפה הוא. אז הוא אמר לי שהם עם נו'ש מטיילים בחוץ, והם קצת איבדו את נו'ש, אז הם גם קצת איבדו את הדרך חזרה לבית. אז הבאתי את הפלא לתפוז כדי שתסביר לקופק איך לחזור. אז היא לקחה את הפלא, ושאלה:
"מה? קופק? הוא בפלא? אבל... hanyou, קופק נמצא בחדר..."
אההההה!!!!!!! עבדו עלי! נו טוב, התפרצתי לתוך החדר, ניתקתי את הפלא, קפצתי על קופק, וכמעט שהשלמתי מלאכת סירוס שהתחילה כבר לפני הרבה זמן... :) בקיצור, בסוף הסתבר שהוא לא חוזר איתי, אלא נשאר שם. אז עשינו כמה קרבות עיניים קצרים (קצרים כי הוא ניצח...), ואז כבר באמת היינו צריכים ללכת. אז הלכנו אני ננה ופליפה, וזה היה ממש מבדר לנסות להסביר לאבא שלי איפה אנחנו, ממש מבדר לשמוע את ההורים שלכם מתעצבנים כי הם לא מצליחים למצוא אתכם. בדרך כלל זה אמור להיות הפוך, לא? חיחי ^^.
טוב, ביקשתם פוסט מסיבה (או לפחות מישהי ביקשה, כל השאר צרחו: "לא!!!!" ^^), אז הנה לכם פוסט המסיבה!!!
והמלה האהובה עלי להיום: תפוז, יום הולדת שמח!!!
שלכם להפעם,
hanyou
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
hanyou