לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

The Silent Gallop


Life is a race, and I cannot keep the pace, so silently I gallop, revealing my trace


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    ספטמבר 2006    >>
אבגדהוש
     12
3456789
10111213141516
17181920212223
24252627282930

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
9/2006

מודל השמיכה


לו ולה היו בעיות. לא מההתחלה כמובן, אך הן התפתחו עם השנים. הוא - גאון מחשבים בחברת היי-טק תורנית. היא - יועצת ארגונית באותה חברה. הם נפגשו, הכירו, יצאו ביחד והתחתנו בזכות העבודה. למען האמת, הוא הוציא מן הכוח אל הפועל כמה מן ההצעות היותר טובות שלה. ההחלטה הטובה ביותר שהם עשו, עם זאת, הייתה להתחתן.

אולי זה היה קצת פזיז. בכל זאת, שניהם בני עשרים וחמש, מכירים זמן קצר יחסית ועדיין לומדים באוניברסיטה מקצועות שונים אבל הם החליטו לעשות את זה בכל זאת. אהבתם בערה כמו אש.

החתונה הייתה מהודרת. הרבה אורחים, הרבה חברים וקרובים ורחוקים, הרבה שמחה. ירח הדבש שקבעו לעצמם היה בצימר באיזו חלקת טבע בתוך המדינה - לא משהו רציני כמו חו"ל, אבל לא פחות מהנה. נדמה שלא היו מאושרים מבני הזוג הללו, והם חיו באושר ועושר. ואז נגמרה השנה השלישית לנישואיהם.

באותו זמן, האהבה הפכה לשגרה, הלימודים הפכו למטרד שעמד להסתיים והעבודה הפעה לאמצעי להשגת המטרה, שהייתה כמובן רווחה כלכלית. הם נאלצו לתמרן בין המבחנים הסופיים, העבודה והנישואים כדי להצליח לעבור ארוחת ערב בלי להתווכח. כן, להתווכח.

כמו שקורה הרבה פעמים ככל שהזמן עובר, האהבה הפרועה נרגעת קצת ומפסיקה לעוור, עד שניתן לראות את כל הדברים הקטנים והמעצבנים שלא שמנו לב אליהם קודם בבן או בבת זוגנו. לגביה - הוא תמיד שכח להוריד את מושב האסלה, היה עסוק מדי בעבודה בחברה חדשה ובהקמת עסק עצמאי מהצד - כאילו לא מספיק לו לקפוץ ממקום אחד לאחר בנסיון להשיג משרה גבוהה יותר ביחס לביקוש הרב שהיה לו.  לגביו - היא הייתה זועפת ונוחה לרגוז ולצעוק, שלא הסכימה להפסיק לערוך את חשבונות הבית בשביל להשתעשע איתו קצת, ותמיד הייתה עייפה מעבודתה הרגילה במקום הישן שנהיה קטן מדי בשבילו.

לא היו להם ילדים ולכן לא הייתה להם בעיה לישון בנפרד. הוא עבר לספה עם כרית ושמיכה, והיא נשארה במיטה עם מצעים משלה. ואז הגיעה החלטה טובה נוספת מצד השניים - פגישות אצל יועץ נישואין.

הם הגיעו לפגישות אחת לשבוע, במשך חמישה חודשים, ניסו ללבן נושאים חמים מהשבוע החולף ולהגיע למסקנה מדוע הפסיקו להיות מאושרים זה עם זו. בסופו של דבר, הגיעה פגישה אחת שבה חלה התפנית. היועץ, שדגל בכך שאין לדבר אליו ישירות מכיוון שהדבר גורם לאי התמודדות עם הבעיה, ולכן יש לפנות לבן או לבת הזוג, הביט באישה כשזו פתחה את פיה לדבר.

"בעלי," היא אמרה, "אם יש דבר אחד שעצבן אותי ומעצבן אותי עד היום, הרי שזוהי עצם העובדה שבכל פעם שהיינו הולכים לישון ביחד, במהלך הלילה היית מסתובב כל כך הרבה, עד שכל השמיכה הייתה נגררת ממני אליך. הייתי שוכבת בקור עד שנרדמתי, ולך כלל לא היה אכפת."

פניו ההמומות של הבעל הבהירו ליועץ שיש פה כנראה מעבר למה שאמרה האישה. "מה דעתך בנושא?" שאל היועץ את הבעל.

"אשתי," פתח הבעל, "הרי את יודעת טוב כמוני שבשעה שדבר כזה קרה ישנתי. זוהי הפעם הראשונה שאני שומע על כך. פעמים רבות הייתי מתעורר בלילה, רואה אותך מכורבלת בתוך עצמך מרוב קור, ואילו השמיכה זרוקה עלי כאילו לא רצית בה כלל. מובן שמיהרתי לכסותך בכל פעם שקרה הדבר, אך לא קרו מקרים רבים בהם התעוררתי, ככל הנראה. מאחר ורבנו פעמים רבות, הנחתי שמרוב כעס העדפת לא לישון תחת אותה שמיכה עמי ולכן השלכת אותה עלי. חשבתי להפסיק לכסותך שוב, אך לא יכולתי לראות את גופך המקורר שוכב חשוף כך ללילה. לכן החלטתי לעבור ולישון בספה, כך שלך תהיה שמיכה משלך ולא תצטרכי לחלוק בה איתי."

עיניה של האישה נפערו בתדהמה, והיועץ היה בטוח שפריצת דרך מתקרבת.

"אני... אני לא ידעתי על כך..." אמרה. "ולחשוב שנזפתי בך קשה כל כך בכל פעם שקרה הדבר..." קולה הפך חמים. "אני מצטערת." אמרה וקצהו של חיוך נשתרבב על שפתיה.

"ובכן, אני רואה ששניכם נפלתם קורבן לאי הבנה." אמר היועץ, פוצה את פיו לראשונה באותה פגישה. "שניכם לא ידעתם על מעשיו של האחר בעת שישנתם, למרות שרציתם רק בטובתו."

"מדוע לא הערת אותי כשזה קרה?" שאל הבעל.

"לא רציתי לעשות זאת. בפעמים שהיה קורה הדבר, היית כמעט תמיד אחרי יום עבודה קשה, באותם הימים לרוב רבנו לפני השינה. אתה היית ישן שינה כל כך עמוקה, עד שלא העליתי על דעתי להעירך."

עיניו של הבעל התרככו. "אני מצטער." הוא אמר. "אשתדל לשים לב יותר לתנועותי בלילה. ובכל זאת אם ישוב מצב כזה, אל תחששי להעיר אותי, אשתי. כשלך לא טוב ואני לא יודע על כך, הדבר יכאב לי פי כמה כשאגלה, מאשר אם תאמרי לי מראש."

"וכשארצה להעיר, אמצא מילים יותר חמות ואוהבות מאשר צעקות נזיפה והטחות אשמה מרחיקות לכת." השיבה האישה.

"אם אוכל להפריע," אמר היועץ בנימה מבודחת, "אני חושב שלא נזדקק לעוד פגישה. קחו את מודל השמיכה עמכם לכל תחום בחייכם. בכל פעם שתיתקלו בנושא לוויכוח, עצרו וחשבו האם אתם יודעים את כל העובדות. היו גלויים זה  עם זו וחשפו את רגשותיכם האמיתיים בנושא המדובר. אני מבטיח לכם שכמו שפתרתם את הנושא הזה ללא עזרתי, כך תוכלו לפתור את כל בעיותיכם האחרות.

 


 

הא, כן... אני שופעת מושר השכל. ממש איזופוס הצעירה :).

מצטערת על חוסר תשומת הלב. הייתי אצל מטיאס בירושליים בחמשו"ש האחרון. היה נהדר.

הקניונים שם לא משהו, למרות שקניתי משחק מדהים בחמישה שקלים ("הכל בדולר"), שאח שלי מת עליו.

קליק זה סרט ממש ממש יפה.

גן החיות התנכ"י זה גן חיות מגניב!

GPS זה מכשיר קטן ונחמד עם קורטוב זדוניות אבל נסלח לו.

הכבישים בירושליים מקורם בשטן. מי שמע על נתיב באמצע הכביש שמיועד לתחבורה ציבורית בלבד?! (אולי מי שגר בעיר הגדולה ולא בפריפריה כמו פרדס חנה כרכור שהדבר הקרוב ביותר אליה שמוגדר כ'עיר' זה חדרה).

מטיאס וניר הם הכפרותעליהם הכי גדולים בעולם!

אני עדיין לא מאמינה שבמשך יומיים שלמים (שישבת), היה לנו אוטו לנסוע בו לגמרי לבדנו ברחבי ירושליים!

 

אני אקרא עדכונים בקרוב, לא לצפות להרבה כי העבודה תופסת את רוב שעות הערות שלי...

המילה האהובה עלי לפוסט הזה היא: שמיכה. ההשראה נחתה עלי פתאום :).

שלכם,

hanyou

נכתב על ידי hanyou , 4/9/2006 19:24   בקטגוריות יצירתיות לשמה  
7 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של hanyou ב-6/9/2006 10:08



Avatarכינוי:  hanyou

בת: 36

Google: 

תמונה




הבלוגים הקבועים שלי
קוראים אותי
29,897
הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , עבודה , 20 פלוס
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לhanyou אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על hanyou ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)