אני שונאת מחשבים. לא את כל המחשבים, רק את המחשבים שלי. המחשב הזה עוד איכשהו בסדר, אבל זה שלמעלה, בחדר שלי - טוב, זה כבר קטסטרופה מיקום אחר...
עליתי למעלה אתמול, כדי להמשיך לכתוב את הספר שלי. פתחתי את ה-word, ולמרות שהמחשב עשה כמה בעיות בהדלקה, הוא הפעיל את התוכנה בלי הרבה בעיות. התחלתי לעבור על הפרק האחרון ששכתבתי (כן, כבר הגעתי למצב שהיה לי מספיק חומר כדי לחלק אותו לפרקים!), ורציתי לשנות פה ושם. הנחתי את הסמן, מחקתי, רציתי לכתוב אות ו... ו... ו!!! כל השורה הפכה שחורה. לא שחור של בחירה, שאפשר לראות את המילים בלבן, אלא שחור שחור. רק שחור. שחור איכסי.
וזו, אנשים, הסיבה מדוע לא צריך להתקין את ה- office xp על windows 98, או על מחשב עם שש ג'יגה מקום טוטאלי... וזו גם הסיבה לשנאת המחשבים המרובה שלי...
אני מתכוונת... אוף! כל כך רציתי כבר להמשיך לכתוב! אני מרגישה את החוסר הזה בדם! אני זוכרת איך הצקתי לים רק כי רציתי שהוא יפרמט לי את המחשב כדי שזה יעבוד, כדי שאני אוכל לכתוב שוב. ואחרי שהוא פירמט, אני זוכרת איך ציפיתי רק לרגע שיתקינו לי את ה - office... ועכשיו, אוף! אין משהו שיכול להרוס מצב רוח טוב חוץ מזה בשבילי כרגע. וזה בשילוב עבודה בהיסטוריה שאני לא מבינה... בכלל קטסטרופה גלובלית!
אני בקריזה, לא כדאי לכם לדבר איתי עכשיו...
אני אעזוב אתכם.
המילה האהובה עלי להיום: ayumi hamasaki - זמרת גדולה. אני חולה על j-pop...
שלכם,
hanyou
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
hanyou