שאני כמעט ולא מעדכנת בזמן האחרון...
יש לי כל כך מעט זמן כדי להספיק כל כך הרבה דברים, עד שסדרי העדיפויות שלי משתנים מן הקצה אל הקצה...
ויש מחר סרט ממש טוב בייס שאסור לי להפסיד ואני אכן אפסיק אותו כי אני אהיה בעבודה כשהוא ישודר...
לפחות את החברים שלי עוד יוצא לי לראות.
אופק וחן יצאו היום לשיט בים התיכון. נועה ואני כתבנו להם מכתבי הפלגה אתמול. אני באמת מקווה שהם יהנו.
מטיאס באילת, אני מקווה שגם הוא נהנה ולא נצלה שם מחום ושעמום...
ואני? אני ממשיכה לעבוד. וזו אף עבודה ששכרה בצידה! 21.5 ש"ח לשעה לגילי זה סכום מכובד למדי, ואני טוחנת שעות (כל יום משבע עד שש זה הרבה זמן...).
בסופו של דבר, חלילה, עוד יהיה לי כסף :P.
אבל זה תופס לי הרבה זמן מהחיים וזה מעייף וזה מתיש ובכל זאת אני עושה את זה.
קיבלו אותי לאוניברסיטת ירושליים, וגם לבר אילן. אני ממש ממש רוצה להתקבל לחיפה, אבל עוד לא הגיעה תשובה מהם כרגע. אני לאט לאט מתחילה לחשוד שמא אני באמת אסיים בירושליים... כבר שיבצו אותי שם למעונות בכפר הסטודנטים.
לפתע תפשתי את זה. אני בת שמונה-עשרה, ואני הולכת ללמוד באוניברסיטה. אנשים בני עשרים פלוס, אפילו בני שלושים, עושים את זה בדרך כלל! והנה אני, שרק סיימתי תיכון, שעדיין מוגדרת כנהגת צעירה (שלא לדבר על חדשה), שרק התחילה ללמוד מה זאת אומרת לעבוד בשביל הכסף שלה - אני הולכת להתחיל ללמוד באוניברסיטה!
זה כל כך מוזר לי... שמעתי סיפורים על נערים ונערות שבגיל שמונה-עשרה כבר חיו מחוץ לבית. סבתא שלי חיה לבדה מאז שהייתה בת ארבע-עשרה. בדרך כלל הדברים האלה קורים מסיבות לא טובות במיוחד, אבל הנה אני עומדת לחיות במעונות על רמה, ללמוד באוניברסיטה, והכל כשאני עוד כל כך צעירה...
זה גורם לי אושר רק המחשבה על זה, ועם זאת מעט צער על זה שהחיים מתקדמים לי כל כך מהר... אני מתחילה להבין שברגע שיוצאים מביצת התיכון, מתחילים לטוס במהירות האור!
זה כזו התנגשות בין רגשות שבא לי לבכות משני הכיוונים. אבל בסך הכל, אם אני לא חושבת על זה הרבה, אני אופטימית :)
המילה האהובה עלי לפוסט הזה היא: אוניברסיטה. בבקשה שיהיה לי חיפה...
שלכם,
hanyou
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
hanyou