חשבתם פעם לנסוע לאוסטריה ופשוט לשכוח מהכל?
אני חשבתי אתמול. מישהו שנושא את אותו כינוי כמו שלי - Hanyou, איכשהו מצא אותי אתמול, וביקש שאני אאשר אותו ברשימת האיי סי שלי. אישרתי, וחשבתי שזה מישהו ישראלי - כן, תהרגו אותי כי האנשים היחידים שדיברתי איתם עד עכשיו היו ישראלים... בכל מקרה, שאלתי אותו "מי זה?" ואז הוא ענה לי באנגלית שהוא לא מבין... אז אמרתי לו שכל פעם שמישהו מבקש שאני אאשר אותו, הוא בדרך כלל דובר עברית. הוא צחק, ואמר שהוא אוסטרי. אבל, אני הבנתי שהוא אוסטרלי... אז איזה חמש דקות חייתי באשלייה שהוא אוסטרלי, עד שהוא התחיל להשתמש בסלנג גרמני...
בכל מקרה, אנחנו עכשיו די ידידים, (הוא בן 13 1/2 - אני לא פדופילית - אנחנו ידידים...). הוא גר לו באוסטריה וקוראים לו לאונרד. ידעתם שכותבים את זה כמו שכותבים אריה חזק? אני לא :)
בכל מקרה, הבנתי שדי יש הצדקה למעשים שלי בזמן האחרון, לרגשות שלי. הביוריתמוס שלי אומר לי שאני ברמה גופנית ורגשית מאוד קריטית, והיא בירידה. לכן אני מרגישה כל כך מדוכאת.
נו טוב, נחכה עד שזה יעבור... אם זה יעבור... אולי אם הייתי יודעת מאיפה זה הגיע, הייתי יכולה להפסיק את זה.
אני נותנת לעצמי ליפול שוב... שיט...
אוף...
אני לא רוצה להיות מדוכאת, אבל כל פעם שאני רואה אותו אני נהית ככה. ולאחרונה גם אפילו לאחר מחשבה מסכנה אחת עליו...
אני רוצה לישון... היום שוב נרדמתי לפנות בוקר (3:30-4:00 כזה...), וב-6:30 הייתי צריכה לקום שוב. מה הטעם? עדיף שאני כבר בכלל לא אישן. אני לא יודעת איך אני אעבור את הבגרויות האלה ככה...
טוב, אני הולכת, ים אומר שצריך לצאת מחדר המחשבים. שלא יסגור את השלטר לפני...
המלה האהובה עלי להיום: שלטר, המילה האחרונה להפעם.
שלכם,
hanyou
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
hanyou