יש אנשים בעולם, שיכולים לעשות למישהו הכי רע שבעולם. יש אנשים, שלהם לא אכפת ממך ולך לא אכפת מהם (או שאכפת לך מהם פחות מאשר מאחרים, בכל אופן...). ויש את האנשים האלו, אלו שיהיו שם בשבילך בכל מקום, בכל זמן. אלו שתמיד יוכלו להעלות לך חיוך על הפנים וצחוק בלב, אפילו שאתה מת לבכות ורע לך. האנשים האלו יכולים לגרום לך לשכוח - אפילו אם רק לזמן קצר - את הגועל שכלוא בתוכך. כשאני נמצאת עם האנשים האלו שלי, אני מרגישה בעננים.
ישבתי היום בכיתה, מדוכאת כרגיל, אחרי שהבנתי שאני לא היחידה שלא עשתה שיעורים במתמטיקה. ביקשתי מים שיעזור לי, אבל מסתבר שאפילו הוא לא עשה את זה (אלא שהוא הבין ולא היה לו כוח, ואצלי זה היה אותו דבר חוץ מהקטע של ההבנה...). בכל מקרה, הוא יצא החוצה, ואני הוצאתי לי חבילת קלפים קטנטונת שקניתי מבעוד מועד בדאליית אל כרמל, ופתחתי אותה. התחלתי לשחק סוליטייר פירמידות (נחמד, תנסו פעם...), כששוקולטה ראתה לפתע שאני משחקת, ושאלה אותי אם אני רוצה לשחק נגדה ספיד. אמרתי לה שברגע שאני אסיים את המשחק נגד עצמי, אני אתפנה אליה, וככה זה היה. התחלנו לשחק, ואז הבנתי עד כמה אני אוהבת את המשחק הזה. שיחקנו בו קצת בתחילת השנה, אבל הקלפים הגדולים שלי התחילו ללכת לאיבוד, אז הפסקתי להביא אותם לבית הספר. אבל עכשיו יש לי חבילות חדשות ומלאות, והתחלתי לשחק שוב.
אז אני והיא שיחקנו, ומהרגע שהידיים שלי התחילו לטוס על השולחן, הרגשתי יותר טוב. ממש נהניתי לשחק - ואני לא נהניתי כבר הרבה מאוד זמן...
אחרי זה היו לנו שעתיים חופשיות, ואז שעתיים של מתמטיקה, ששוב שקעתי בדיכי מעצבן, ואז בסוף השעתיים האלו הזמנתי את נו'ש לשחק נגדי בכיתת האנגלית שלי.
נכנסנו לכיתה, הוצאנו את הקלפים, ושוב הגיעה ההרגשה הזו, הרגשה של התעלות והנאה. והפעם גם צחקתי. אני - צחקתי! אני לא צחקתי במשך כל השבוע, וגם אם כן, זה היה צחוק מריר כזה... והנה, שוקולטה ונו'ש הוציאו ממני צחוק. והנאה, הרבה הנאה.
אנשים כמוהן גורמים לי להרגיש ממש נהדר, גורמים לי להרגיש טוב ביחס למצב שלי נכון לאותו רגע.
למשל, עם איווי אני מרגישה שונה. כן, היא החברה הטובה ביותר שלי, אבל לידה אני תמיד מרגישה חסרת חשיבות, כי היא כל כך הרבה יותר יפה ממני... אני מחשיבה אותה לאחד היצורים היפים ביותר בעולם, ואין לי מושג מה היא עושה איתי לידה. אני מרגישה כל כך חסרת תועלת ונחותה ממנה, שאפילו בלי להתכוון אני נכנסת לדיכאון.
היא החברה הכי טובה שלי, ואני אוהבת אותה מאוד מאוד מאוד, אבל אני תמיד מרגישה נחותה ממנה ברמה או שתיים - תמיד יותר קטנה ופחות חשובה ממנה.
מקנאה בה? אולי. היא תמיד מקבלת את כל תשומת הלב כשאנחנו ביחד באותו חדר. נגיד, אם תשימו אותה בחדר אחד יחד איתי ועוד שלושה אנשים, 100% יתעניינו בה והשאר בי - מה שאומר, אף אחד. כן, אפשר לומר שאני מקנאה בה. הלוואי שהייתי נראית יפה כמוה...
וכשאנחנו לבד, היא שוב אחת מאותם אנשים שעושים לי טוב על הלב. היא אחת מהאנשים שתומכים בי הרבה מאוד, ובדרך כלל היא מקשיבה לכל מה שיש לי לומר לה. היא מסוג האנשים שנמנים עם נו'ש ושוקולטה כשאנחנו לבד.
אני שמחה שיש לי חברים כאלה טובים, ואם שכחתי להזכיר מישהו, זה לא כי הוא פחות חשוב לי או משהו בסגנון הזה, אלא כי פשוט לא ראיתי אותו היום.
אני כל כך אוהבת את החברים שלי, את כולם, כולל אלו שלא הוזכרו בפוסט הזה. לכולם שמורה אהבה מיוחדת בלב שלי. אני רק מקווה שהוא לא יתפוצץ.
מי יודע? אולי אחרי זה אני אוכל סוף סוף גם להירדם... אני כבר מתה לחלום!
המילה האהובה עלי לפוסט הזה: חברים, כי כל אחד צריך כמה...
שלכם,
hanyou
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
hanyou