טוב, השבוע השלישי הסתיים עכשיו. האוניברסיטה הולכת ונהית מקום פחות ופחות עויין, ועם זאת יותר ויותר מסתורי. מסתבר שמתחת לאדמה בבונקרים תת קרקעיים יש לנו כל מיני אוצרות טבע כמו שריונות של חיות שונות, עצמות אמיתיות של בעלי חיים, ושלל מיני זוחלים משומרים באלכוהול ופורמלין. ממש תאווה לחיך. אה... כלומר... לעיניים. יש לזה מעין חזות הארי פוטרית כזו... אבל אני עוד לא יודעת כי לא הייתי שם.
בכל מקרה, לא על האוניברסיטה אני רוצה לכתוב, מספיק אני צריכה לחיות במקום הזה חמישה מתוך שישה ימים - וזה לא משנה כמה אנשים נחמדים אלי שם...
רציתי לכתוב שיר. אין לו שם, אבל יש לו מילים ומנגינה, והוא הולך ככה:
הלילה יורד
השמש שוקעת
אתה מפחד
ממציאות נשכחת
אז אתה מתחמק
מתאבק
לא רוצה להתעמת
עם האמת
שמחכה, רק לך בסיבוב...
אילו ידעת שזו אני
בלילות מתדפקת על סף דלתך
אילו ידעת אז שזו אני
כבר הייתי שלך
כבר הייתי שלך
כבר הייתי שלך...
הרוח נושבת
ואתה מבועת
מה שהיא מוסרת
מחלחל בך לאט
אז אתה מתנפל
משתולל
בורח ונופל
מתפתל
כי אפשר, כי צריך, כי חייב...
אילו ידעת שזו אני
אילו חשבת על כך מוקדם
היית יודע אז שבשבילי
אתה אחד מכולם
אתה אחד מכולם
אתה אחד מכולם...
אילו ידעת שזו אני
בלילות מתדפקת על סף דלתך
אילו ידעת אז שזו אני
כבר הייתי שלך
כבר הייתי שלך
כבר הייתי שלך...
וזהו, פה זה מסתיים.
שלכם,
hanyou
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
hanyou