אתמול בלילה הלכתי לראות סרט אצל ננה בבית, וגם נוש, ג'ו ופליפה היו שם. היה לי מאוד מאוד כיף, והסרט היה אחלה (אבל לא יותר מהצחוקים שהתרוצצו שם ^^). למי שמעוניין לדעת, הסרט היה "מועדון החברים" או משהו כזה. זה היה סרט קורע :). אחרי שהוא הסתיים, יצאנו החוצה והלכנו לגן שעשועים קרוב אלי, שהוא גם שקט וגם נעים להיות בו. אבל לי לא היה הרבה זמן להיות שם, כי אני הייתי צריכה לקום היום ממש מוקדם (שבע, נו טוב, אז לא כזההההה מוקדם...). למה? למה שאני ארצה לקום כל כך מוקדם ביום שבת? טוב, כי היום נסעתי לגנוסר כדי לראות מופע מוזיקה. היה כיף, מעניין והסוף היה אפילו מאוד מאוד נחמד :)
הנה הסיפור המלא:
קמתי בבוקר, התארגנתי, ויצאנו לדרך. אבא ואמא שומעים להם רדיו או מה שזה לא יהיה, ואני שקעתי לי בדיסק של Do As Infinity שלי, ושמעתי אותו ממש חזק באוזניות, ככה שלא שמעתי כלום חוץ מזה.
משהו כמו שעה וחצי מאוחר יותר, הגענו לגנוסר (מקום כזה ליד הכינרת), שבמלון שבו נערך הפסטיבל. עכשיו, זה קטע מצחיק (או היה מצחיק כשהוא קרה 0o...) אנחנו יצאנו עם כיסאות והכל כדי שנוכל לשבת שם על הדשא בנוח (אנחנו? לשבת על הדשא?! מה פתאום!), וגילינו שהבמה שרצינו נמצאת בכלל בתוך אולם - אתם יודעים - כזה שיש בו כיסאות... אז במקום להחזיר את הכסאות לאוטו, השענו אותם ליד הקיר, והלכנו לנו לשבת בכיסאות תרבותיים...
המופע היה נחמד, לא משהו מיוחד, אבל גם לא משהו לא מיוחד. מוזיקה אירית מסורתית ונחמדה :). אחרי זה אספנו את הכיסאות שלנו, ויצאנו החוצה אל הבמה המרכזית. הייתה שם הופעה של מוזיקת קאנטרי, וגם זה היה לא רע בכלל, לא רע בכלל... אחרי ההופעה שלהם, היה לנו מין רגע כזה של הפוגה, כשאבא שלי החליט שמשעמם לו ושהוא לא חושב שהוא קיבל תמורה על 330 השקלים שהוא שילם, ואמא שלי אמרה שהיא דווקא נהנתה ושניהם התיישבו ולא עשו כלום. אז אני הלכתי לבדוק מה קורה באולמות אחרים (איזה שמות מצחיקים נתנו להם - אולם חרמון ואולם צלמון... מה זה צלמון?!). אבל הכל היה תפוס ומלא עד אפס מקום, אז אמרתי להם שאני רוצה רק לצאת החוצה אל הבמה המרכזית. ומסתבר שלא התאכזבנו אחרי הכל - הו, אני והרעיונות הנהדרים שלי :). שמענו כמה להקות ממש ממש טובות, והיינו שם בערך מ-12:30 ועד 4:25.
אבא שלי כל הזמן ניסה לשדל אותי לאכול משהו, אבל אני לא רציתי. מה, זו אשמתי שאני לא רעבה? אוקיי, זה אולי נראה קצת מוזר שאני לא אכלתי היום כלום חוץ מכמה גרעיני חמנייה וסוכריית מנטה, אבל מה אני אעשה שאני לא רעבה?
אבל הוא הכריח אותי לשתות. אמר שהוא כבר קנה את הבקבוק ושאי אפשר להחזיר אותו. אמרתי לו שישתה בעצמו והוא אמר לי לא להתחצף... אז שתיתי אותו אני. נו מילא... זה רק מילא לי את שלפוחית השתן יותר, ואני נראיתי כמו איזו דבה... (טוב, אז אני תמיד נראית כמו דבה, אז מה? אסור לי להאשים את שלפוחית השתן? לפחות לי יש את מי להאשים!!!).
כשיצאנו משם כאב לי הראש נורא, ואפילו עכשיו הוא עוד כואב לי. אבל זה בסדר, אני מסתדרת, כי אני לא לוקחת כדורים אף פעם, אז אפשר לומר שאני כבר מחוסנת ורגילה לכאב :). אפילו עכשיו אבא שלי מצווה עלי לאכול... נו טוב, אולי עוד מעט...
דבר מוזר שקרה לי ואני פשוט חייבת לציין אותו כי הוא אומר לי כל כך הרבה: כשיצאנו החוצה משטח המלון, והיינו ברחבה של המכוניות (חנייה...), ראיתי קלף הפוך. אמרתי לעצמי: "הממ... מעניין אם זה יהיה אס לב או שתיים לב? אני יודעת שסביר להניח שזה לא יהיה אף אחד מהם, אבל היי, אם אני אנחש נכון, אולי זה אות שאני צריכה לדבר עם youkai... כן בטח! אותות, כאילו גם שזה יצליח..." הרמתי את הקלף, וראיתי שזה היה שני לבבות... צדקתי! זה היה אות! זה הצליח, זה הצליח! אני ניחשתי נכון. טוב, נכון, אז היו לי שני ניחושים, אבל אחד מהם היה נכון, ושניהם היו ניחוש של לב! מישהו כנראה רצה לשלוח לי אות היום, וזה עשה לי את היום :)
אני כל כך שמחה עכשיו :)
הנה לכם שיר יפני נוסף:
Everlasting Dream/Ayumi Hamasaki
kimini,ageru
yumeno hakowo
kienai yumewo
kienai yumewo
ובאנגלית הכוונה:
Everlasting Dream/Ayumi Hamasaki
I give you
A box of dream
An everlasting dream
An everlasting dream
זהו להיום, אנשים יקרים. המלה האהובה עלי לפוסט הזה: שתיים לב :)
שלכם,
hanyou
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
hanyou