אני בחופש. החל מעכשיו ועד ליום ראשון בשתיים, כשאז אני עושה את הבגרות הראשונה שלי בהיסטוריה. אתם יודעים מה זה אומר?! זה אומר שאני לא אהיה בביה"ס הרבה מאוד זמן, ויש אנשים שאני יכולה לראות רק כשאני בביה"ס, ואני לא אראה אותם.
ואני לא אראה את ים... דיברתי איתו אתמול האמת, באיי סי. הוא היה מחובר (נס? אולי...).
אוף, איזה דיכאון, אני מזה רוצה כבר לסיים את השנה, אבל אני יודעת שהולכים לפרק אותנו. לא עוד י'2, כי אם כעת זה יהיה או י"א1 או י"א3.
ולמה, נשאל כולנו?
טוב, כי הכיתה שלנו היא משהו מיוחד. אחוז גבוה מאוד של ערסים שלא משקיעים, ואחוז קטן מאוד של משקיענים/חרשנים/משועממים (ואני ביניהם...). מה שאומר, שאף אחד לא מקבל את מה שמגיע לו, כי הערסים לא מבינים את מה שמלמדים אותם, והשניים (זה פשוט שם ארוך מדי...), לא מתקדמים כמעט בכלל. הבעייה היא, שאני כבר התרגלתי לעובדה שאנחנו כיתה, ואין מה לעשות, אנחנו נישאר ככה לטוב ולרע. אני ידידה של האנשים האלה, ואני יודעת שעמוק בפנים הם לא באמת רעים, הם אנשים נחמדים מאוד.
אבל... המורים לא חושבים ככה. הם החליטו שהכיתה שלנו תהפוך למה שנקרא "עיונית ב'". זו תהיה כיתה עם מקצוע בחירה אחד, לאלה שיותר מתקשים. למתקדמים יותר יהיו שתי כיתות אחרות 1 ו-3, ואני צריכה לבחור עכשיו לאן לעבור.
כשהמורה שלי דיברה איתנו על זה ביום הורים, נתקפתי בפחד נוראי. אני יודעת שנו'ש נמצאת ב-3, ושוקולטה עוברת להיות עם נו'ש. שוקולטה דאגה גם לזה שאני אהיה איתה ביחד, מה שאומר שגם אני כנראה אעבור ל-3. הבעיה היחידה שלי הייתי: מה יהיה אם ים יחליט שהוא עובר ל-1?! אני לא יודעת מה אני אעשה עם עצמי... הייתי כל כך מבוהלת, כל כך רציתי לעשות רשימה במקום של האנשים שאני רוצה להיות איתם (עם ים בראשה...), ולהגיש אותה ליועצת, אבל לא היה לי זמן, כי מיד אחרי יום ההורים הייתי צריכה לזוז לשיעור רכיבה.
אבל בערב, כשדיברתי איתו, שאלתי אותו מה קורה איתו בשנה הבאה, בדרך אגב, והוא אמר שהוא נוטה לפנות ל-3. אושר!!! כל דאגותי נעלמו :).
אני כל כך שמחה שאני לא אצטרך להיפרד ממנו השנה... הלוואי רק שלא יסגרו את ביה"ס, הלוואי!!!
אוף, אני כל כך אוהבת את הבנאדם הזה. לפעמים, כשאני לא שמה לב, אני מרגישה דקירות כאלה בלב. בדרך כלל אני לא נותנת לזה להגיע למצב הזה, כי אז זה אומר שאני חלשה ויכולה ליפול ולהיות מדוכאת שוב, אבל לפעמים זה נעים לי להרגיש את הדקירות האלה, כאילו יש משהו שמזכיר לי שאני עדיין אוהבת אותו. שאני עדיין מרגישה את מה שהוא עושה לי. ואם אני יכולה להרגיש אותו, אז אני יודעת שאני אוהבת אותו עדיין. וזה הפחד הכי גדול שלי, לא לאהוב אותו. אבל אני לא אתעמק בזה, כי אני כן אוהבת אותו, ואני לא רואה את זה מסתיים בקרוב, תודה לאל :)
שיעור הרכיבה לא היה משהו מיוחד, חוץ מזה שאמרו לי שאני הולכת להשתתף בתחרות ככל הנראה. אמאלה!!! אני לא יודעת כלום על תחרויות! מה אם אני אפשל? אוווף... אני מפחדת... העבודה שעשינו עם הסוסים אתמול הייתה די טובה, ואני חושבת שדי השתפרתי עם הסייח הזה, ברונו. לא נפלתי ממנו והוא כמעט ולא עשה בעיות חוץ מכמה באקים קטנים שקרו לי רק כי לחצתי עליו חזק מדי עם הדורבנות שלי בטעות. אופס... ^^.
היום אני ואמא שלי הלכנו לביה"ס כדי לשלם את הבגרויות שלי. מזל שעשינו את זה היום, אחרת אני כנראה לא הייתי יכולה לגשת לבגרות ביום ראשון. וזה לא היה טוב... אז הלכנו היום ושילמנו את ה-50 שקלים המסכנים האלה. לא להאמין שבשביל דבר כזה פעוט אני אפסיד בחינת בגרות...
המורה שלי אמרה לי אתמול ביום ההורים שבשנה הבאה היא תתן לי פטורים משיעורים כדי שאני אוכל ללכת ללמוד ווטרינריה. בשנה הבאה נפתחת המגמה, אבל היא נפתחת רק לכיתות י', ואני כבר אהיה בי"א. אז המורה אמרה שהיא תחטוף אותי בכל מקרה, ושאני מקסימום אשלים את השיעורים האלה אח"כ. אני לא יודעת מה להחליט. כלומר, זה תלוי בשיעורים שהווטרינריה תיפול עליהם. אם אלו יהיו שיעורי ספרות, ספורט, או משהו כזה, אז אני מסכימה. אבל אם אלו יהיו שיעורי מתמטיקה, או אנגלית, או דברים חשובים, אז אני חוששת שאני איאלץ לוותר על זה. חבל...
והציונים... הציונים היו לא רעים. הממוצע הכללי שלי הוא מעל ל-90, בינתיים. יש עוד כמה ציונים שלא קיבלנו ושלא הוכנסו לחישוב, אז יש סיכוי שנעלה את הציון, או שנוריד ממנו. אני שואפת להעלות אותו, תמיד לשאוף למעלה, תמיד לשאוף אוויר :)...
אני אסיים להפעם. אולי אני אלך להוריד לי איזה פרק של אינויאשה, אבל בינתיים יש לי גם שיעורים לעשות לפרוייקט מיכא"ל. אני מקווה שלא שיעממתי אתכם פה יותר מדי היום, ככה זה כשאין מה לעשות...
המלה האהובה עלי להיום: ים. אני לא מפסיקה לחשוב עליו...
שלכם,
hanyou
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
hanyou