היום, הפתעה לכולכם, תמונה של הבלוג!!! חיחי, כן כן, אני השתגעתי קצת עם המצלמה, וצילמתי לכם את הבלוג הזה :)
ועוד משהו שקרה אתמול:
הלכנו (נו'ש ואני), להביא לקופק את אחד מהחתולים שלי (הג'ינג'י, אני אבקש מקופק תמונה שלו, צילמנו המווון...), כי הוא מאוד רצה חתול, ונו'ש מאוד רצתה להביא לו חתול. והם כבר חשבו על שם והכל, אז הם החליטו לקרוא לו "שאנטה" (קופק חולה על ה-red hot). הוא כזה חמוד!!! (החתול, כן?). הוא ישן לידי על כרית!!!
טוב, בכל מקרה, לא זה מה שמשנה פה, כי אם מה שקרה אחרי שהחתול נרדם לידי. הזמנו את ים, כי אני לא אהיה החל מיום רביעי, והוא לא יהיה החל מיום חמישי (אני לפתח תקווה והוא לאילת), ולכן ככל הנראה אני לא אראה אותו ביום ההולדת שלו שחל ביום שבת הזה (24/7). אז, בשביל זה קפצתי על ההזדמנות להידחף לנו'ש לעניינים, לבוא איתה לקופק ולדחוף גם את ים לעניינים בכך שנזמין אותו ואני אתן לו את המתנה שלו.
הוא בא משהו כמו רבע שעה לפני שאבא שלי בא לקחת אותי בברוטליות (אני לאבא: "מה זאת אומרת כבר יצאת מהבית?! תחזור הביתה מיד!!!").
על כל פנים, אמרתי לכולם שאני צריכה ללכת, ואז אמרתי לים שכדאי שאני אתן לו את המתנה שלו. אז קופק ונו'ש הציעו לנו (תודהתודהתודה!!!), שנלך ואני אתן לו אותה בפרטיות (טוב, תודה תודה, אבל זה היה קצת שקוף מצידכם ^^), וכך עשינו.
וזה היה מדהים! נתתי לו את המתנה, ואמרתי לו מזל טוב. ואז חיבקתי אותו, ואני נישקתי אותו. אני. בעצמי. פעם ראשונה. זה לא שהוא נישק אותי ואני החזרתי, זה שאני נישקתי אותו, בפעם הראשונה!!!
ואז פשוט עמדנו שם משהו כמו שתי דקות מחובקים (בכניסה לבית של קופק, כן?), ופתאום אמרתי לו:
"ים."
"כן?"
"אמרתי לך פעם עד כמה אני אוהבת אותך?"
"הממ... לא נראה לי..."
ואז הייתה דומייה כזו לכמה שניות, ואמרתי לו:
"יותר ממה שאפשר לדמיין." וחיבקתי אותו חזק יותר, והוא חיבק אותי חזק יותר, ואז! נחשו מה קרה אז?!
ואז אבא שלי צלצל... מסתבר שהוא מחכה לי כבר חמש דקות בפינת הרחוב. אז אמרתי שלום לים (כל כך רציתי לנשק אותו שוב, אבל השתלטתי על עצמי ^^), והלכתי הביתה...
בקיצור, זה היה ערב נחמד, חוץ מהעובדה שהייתי צריכה לסדר את החדר שלי... באסה... אני אוהבת אותו מבולגן.
הרי לכם התמונה של הבלוג:
אבל, הנה לכם יומן המסע שלכם:
יומן מסע! 9.7.04 - יום שישי.
היום החמישי (או - למישהו יש גבינה???)
היום בבוקר העירו אותי מוקדם. לקחנו את האוטו ונסענו לצפון, לבקר בכל מיני כפרי דייגים וחוות. הנסיעה הייתה מהנה למדי. עצרנו בשולי הכביש, שעבר ממש ליד הים. זה אזור מלא בדשא ובחיוק משק, ואפשר לרדת לים מהדשא, כלומר - אין להם שם חוף עם חול, כמו לנו. היה שם גם כל מיני שולחנות לפיקניק, אז ישבנו ואכלנו לנו. אחרי זה המשכנו לנסוע עד שראינו התקהלות במקום כלשהו. ירדנו, וגילינו שזה היה מין שוק קטן כזה. קנו לי שם טבעת של סוס מכסף. היא באמת מאוד יפה. אם אני אספיק לצלם אותה לפני שתראו את זה, אני אשים פה תמונה שלה ^^
המשכנו לנסוע, כשאח שלי כל הזמן מקטר ורוצה לנסוע הביתה (כלומר, למלון). אבל בסוף הוא נהנה, כי עצרנו בעיירה קטנה ואכלנו צ'יפס (זאת אומרת, אני אכלתי צ'יפס - הוא אכל נקניקיה בלחמנייה עם קטשופ).
אחרי זה הלכנו (כלומר, נסענו), לעיירה נוספת, שם ראינו עורות תלויים על אחד הקירות. זה היה ממש מגעיל. אלה היו עורות של פרות, ואת אחד מהם צבעו בצבעים של נמר. זה היה ממש מגעיל. אבל חוץ מזה היו שם ממש הרבה (וכשאני אומרת הרבה אני מתכוונת ל-ה-ר-ב-ה), חנויות מזכרות. אז נכנסנו לכולן, בדקנו כמה עולים הדברים בכל אחת, וקנינו מזכרות לכל החברים. אז ככה שטכנית כלמי שיש לי קשר עין איתו (או היה לי בשבועיים האחרונים), מסודר מהבחינה הזו :). אוי! אפילו לצ'יפ שלי המתוקה קניתי משהו! נו'ש, זוכרת שרצית שאני אחפש את צ'יפ למישהי הולנדית, ואני אמרתי שאין לי אביזרים? אז לא עוד! קניתי לה כובע של הולנדית! זה כובע קטן וחמוד שבעצם אמור להיות לבובה. אני כל כך מקווה שזה יתאים לה, כי אם כן, אז ככה היא תיראה בפורים הקרוב כשאני אהיה פייה :).
כשזה נגמר (אחרי שקנינו גלידה אצלן מוכר שידע לומר סוכריות ואגוזים בעברית - דבר שדי הדהים אותנו...), עצרנוה בחווה לייצור גבינות. הייתה שם אחת שהסבירה לנו את כל התהליך, והיא הייתה נחמדה - הייתה לה אצ האנגלית הכי טובה ששמעתי אצל ההולנדים עד עכשיו. יצאנו משם גם גבינת עיזים מעושנת שאמא שלי התעקשה עליה. כל החיים שלה היא שנאה גבינת עיזים ופתאום זה מוצא חן בעיניה... מילא... בכל מקרה, צילמתי חמור מצחיק שנראה כמו פרה (כי היו לו כתמים, לא כי הוא היה שמן!), הנה הוא:
אחרי זה עצרנו בעוד חוות גבינה (כי לאמא לא הספיק...). הפעם הייתה שם מישהי שאני אישית פחות אהבתי. היא דיקלמה את כל התהליך בעברית, שזה היה די נחמד, אבל יותר מדי מכני, כאילו היא לא הבינה מילה ממה שהיא אמרה. הנערה הקודמת שהסבירה לנו ידעה מעט מילים בעברית, אבל היא ידעה את המשמעות שלהן, וזה, לדעתי, עדיף. בחווה השנייה הסבירו לנו לא רק על הגבינות, אלא גם על הכנת הנעליים ההולנדיות. בעיקרון אני אהבתי את החווה הראשונה יותר, למרות שבשנייה היה גם הסבר על הנעליים. החווה הראשונה נראתה לי יותר מזמינה מהשנייה. השנייה הייתה יותר ממוסחרת, אני מניחה... מילה...
אחר כך חזרנו למלון, ובערב יצאנו למסעדה שהמליצו לנו עליה במלון. זו הייתה מסעדה איטלקית שבאמת הייתה די טובה. המלצר שלנו אפילו היה ישראלי! זה היה מצחיק: הגענו לשם, ושלחו אותנו מלמטה למעלה. שם קידם את פנינו מלצר, ששאל אותנו לאן אנחנו רוצים ללכת לשבת. שאלנו אותו אם כל הקומה זה של מעשני, והוא אמר שכן, אבל רק סיגריות. ואז הוא שאל: "אתם ישראלים?" ואבא שלי אמר לו שכן, אז הוא המשיך: "בואו, בואו תשבו כאן." וזה די הדהים אותנו, כי לא ציפינו למצוא ישראלי שגם עובד במסעדה. אבל מסתבר שהוא כבר 16 שנים בהולנד, ככה שאולי זה לא כזה מדהים. נחמד איך שהישראלים תמיד ימצאו אחד את השני, לא משנה איפה...
בקיצור, הוא היה המלצר שלנו כל הערב, התברר כשן אדם נחמד, והמסעדה באמת הייתה טובה. כשסיימנו יצאנו לחפש חנות שרציתי לראות, אבל לא מצאנו אותה. כל אחד מאיתנו חושב שהיא במקום אחר בעיר. מילא... (הערה שלאחר העריכה - החנות האמורה נמצאה לאחר מכן, ואבא היה זה שצדק במיקומה...).
כשחזרנעו למלון כבר היה בערך 9:30, ואני ואח שלי ירדנו ללובי - אני לצייר והוא לקרוא - בזמן שאמא ואבא היו בסיבוב נוסף בחוץ. גם כשהם חזרו עוד לא עלינו. בעצם רק לפני 18 דקות בערך חזרנו לפה (עכשיו 11:48).
וזהו, זה היה סוף היום הזה. אה כן: צילמתי (או יותר נכון - צולמתי), כמה תמונות היום. הנה אני והאוטו השקסי שלנו:
רק חבל שאני הורסת אותו... ויכול להיות שיש עוד תמונות שלי, אני לא זוכרת עכשיו. אבל אם יש, אני אשים פה, מבטיחה ^^.
עוד יומיים, 14 שעות ו-9 דקות על לעלייה למטוס, ואני ממשיכה לספור ולהתגעגע לכולכם (ובמיוחד לים...).
המילה האהובה עלי לפוסט הזה: ים - אני מתגעגעת כל כך...
שלכם,
hanyou
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
hanyou