שנשבר לאחרונה, היה אחד הדברים הנוראיים ביותר שעברו עלי בזמן האחרון. שאר הדברים? תנו לי לנסות לחשוב:
היה המבחן הזה בכימיה פיזיקאלית, היה המבחן בהסתברות, וזה שבביוכימיה, וכעת עלי להתמודד עם פיזיקה. ייתכן שנכשלתי בשניים מהמבחנים, וזו בעיה מאוד חמורה בעיני, כי אני חייבת לעבור אותם השנה. בעיה מאוד חמורה. אני מקווה שעברתי אותם כי זה יחסוך ממני הרבה צער ומאמצים שיכולתי להפנות למקומות אחרים כמו למשל לשקם את חיי החברה העלובים שלי בבית.
והחום הנורא הזה ששרר פה בכל תקופת שלושת השבועות האחרונים... זה היה פשוט מעטל ומעבר... מהיום בו הגעתי ועד לפני שלושה ימים שרר פה גיהנום חם ורותח, עד שאני בקושי מבינה איך זה שיכולתי להתכונן למבחנים כמו שהתכוננתי (ומי יודע אם לא פספסתי משהו שהייתי צריכה לדעת ולא ידעתי בגלל החום הזה...).
לפני שלושה ימים נשבר החום עם רוח קרירה וגואלת, שכאילו אמרה: "הנה, תראי, את כבר לקראת הסוף! שלושת השבועות האחרונים עומדים להסתיים ותוכלי לחזור הביתה לשלושה ימים, הכל יסתדר על הצד הטוב ביותר. לא תהיי יותר מנותקת מהבית, תוכלי לישון במיטה מוכרת ואהובה (ולא סתם מוכרת), והכי חשוב - כבר סיימת את גל המבחנים הגדול ביותר!" בדיוק כמו שהיא סיימה את גל החום הגדול ביותר שעבר פה עד כה.
במשך שלושת השבועות האחרונים הייתי תקועה פה, בירושלים, מתה מגעגועים לביתי וחושבת שהמרחק בזמן גדול כל כך עד שהלב שלי יתייבש עד שאחזור הביתה. אבל אתם יודעים מה? כשמתכוננים למבחנים בקושי שמים לב לזמן שעובר, והוא פשוט מתקדם עוד ועוד. אני מחלקת אותו לימי התכוננות (לרוב 2-3 ימים), ויום מבחן, כשביניהם יש בדרך כלל יום אחד למנוחה.
זה עומד להיגמר. נשאר לי רק פיזיקה, גנטיקה ומועד ב' בקורס של סמסטר שעבר. אני מסיימת שנה ראשונה באוניברסיטה.
זה בקושי נתפס, כמו העובדה שיום לפני המבחן בגנטיקה לאלון ולי יהיו חמישה חודשים.
יש לי הרבה על מה להודות בחיים, ובמיוחד על זה שלא נשברתי לקראת המבחנים האחרונים, והייתי בתקופה באמת קשה, למרות שלא ממש ראו את זה. היו לי הרבה קונפליקטים פנימיים ואני מרגישה כאילו אני בתקופת ההחלמה ממחלה ממש קשה שמותירה אותי בריאה, אבל חלשה מאוד. אני צריכה להתחזק. ואני אתחזק, כי אני רואה שאני מצליחה לעבור את זה.
ובסיכומו של דבר, סיוט שנה א' עומד להיגמר, הללויה.
שלכם,
hanyou
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
hanyou