אתמול הייתי עם עינב ועוד ידידה שלי. התחלנו לראות את שרק 2 (מעלה בי זכרונות ^^), אבל הפסקנו באמצע והלכנו לאכול גלידה במקום. הן הזמינו גם איזה מישהו שהידידה שלי די מחבבת, והוא היה נחמד, אבל לא יותר מזה - מצטערת, הוא פשוט לא הטיפוס שלי. \../
בכל מקרה, אחרי הגלידה הן ליוו אותי לשכונה שלי, אחרי שנפרדנו מהמישהו הזה. אחרי שעשינו איזו עצירה קטנה בבית שלי כדי להתרענן - בכל זאת הלכנו די הרבה - עברנו לגן ציון, שזה בערך גן השעשועים הכי יפה שיש בפרדס חנה. הוא לא ממש גן שעשועים, אלא יותר כמו פינה יפה כזו, עם מזרקה ונדנדות ושולחנות. זה מקום ממש ממש יפה.
אז הלכנו לנדנדות, ודיברנו הרבה. סיפרתי להן כמה הייתי רוצה להביא לשם את ים - אני לא חושבת שהוא מכיר את המקום הזה בכלל - וכמה נחמד זה יכול להיות רק לשבת שם על הנדנדה ולהתחבק... אני אביא אותו לשם יום אחד... אני מבטיחה לכם...
ואז עינב אמרה שאני צריכה לדבר עם ההורים שלי. אז אמרתי שאני לא יודעת, שאני אדבר קודם עם ים ונראה מה הוא יגיד על זה. אחרי זה דיברנו על עוד דברים ואז נפרדנו.
חזרתי הביתה, ומשהו אמר לי לא ללכת ישר למעלה ולישון, אלא דווקא ללכת לאיי סי קודם. ולא התחרטתי. ים היה מחובר. פניתי אליו ושאלתי אותו מה דעתו, ותשובתו להלן:
"הם ההורים שלך, דברי איתם."
דיברנו על מה אני אגיד להם ואיך, על מה שההורים שלו יודעים על העניין (מסתבר שיש להם תמונה כללית. מה זה לעזאזל אומר?!). ובסוף הגענו למסקנה שההורים שלי צריכים לדעת שמשהו קורה, למרות שלאו דווקא את כל הפרטים הקטנים.
אם לומר את האמת, אני התייעצתי אפילו עם ההורים שלי בקשר להאם לספר להם או לא. אמרתי להם שאני מתלבטת, ושאני לא יודעת אם כדאי לי, ושאני אחשוב על זה ואספר להם כשאני אחליט. זה היה לפני שבוע, ומאז הם לא הפסיקו להציק לי בשאלות כמו: "אז, מה רצית לשאול אותנו?"
בכל מקרה, היום היה היום. אחרי מחשבה מעמיקה מאוד אמרתי: "לעזאזל עם הכל." ופשוט הוצאתי את זה החוצה.
זה התחיל בזה ששאלתי את אח שלי אם הוא הצליח להבדיל לבסוף בין רוקו לבין ים (הקוף הזה לא מצליח להבדיל ביניהם! אני ארצח אותו!!!), והוא אמר שנראה לו שכן. ואז שאלתי אותו אם הוא זוכר איפה הם ישבו בסרט. ואז איכשהו הגענו לזה שים ישב לידי. ואז אמרתי לאבא שלי:
"ים הוא בנאדם נחמד, נכון?"
"אני לא יודע." אבא ענה.
"ממה שאתה מכיר אותו, הוא נחמד לדעתך?" שאלתי.
"אני לא מכיר אותו ממש." הייתה התשובה.
"אתה רוצה להכיר אותו?" הקשיתי.
"אני אמור להכיר אותו?" אבא ענה לי בשאלה.
"אולי..." אמרתי, ממתיקה סוד.
"לילוש?" שאל אבא, גם הוא ממתיק סוד. "מה? התחלנו עם האהבות?"
"אולי :)" עניתי וחייכתי.
"אז מה זה אומר עכשיו?" הוא שאל.
"זה אומר שים עשוי להתחיל לבוא לפה יותר, ואני אלך אליו יותר, ו... ולך כדאי להתחיל למרק את האקדח שלך?" אמרתי בציניות. אני מפחדת שאבא לקח את זה ברצינות... או-או... אולי לא הייתי צריכה לומר לו את זה ולהכניס לו רעיונות רעים לראש... נו מילא... משם זה פשוט המשיך הלאה וכל העניין התגלה. אז זהו, עכשיו אבא יודע, ודיברנו על זה, ואני בטוחה שגם אמא שמעה משהו.
וזה כל מה שהיה לי לכתוב לכם, עכשיו אני ממש חייבת לזוז, כי אם לא אמא שלי תסגור לי את החלון מבלי ששמרתי... :)
אז המילה האהובה עלי להיום היא: חופש! מעולם לא הרגשתי כל כך קלה כמו נוצה! זה כאילו הורדתי מעלי מעמסה כל כך כבדה שלא יכולתי לזוז בלעדיה! עכשיו אני באמת מאושרת:
ביני ובין ים בטוח קורה משהו עכשיו (טוב שנזכרתי לשים לב...), אבא ואמא יודעים ואין להם התנגדות (טוב, אבא שלי רק מזהיר אותי מנצלנים, אבל אני יודעת שים לא כזה...), והכל פשוט מושלם!
אני אוהבת את העולם, ואני אוהבת מאוד מאוד את ים!!!
שלכם,
hanyou
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
hanyou