בסופ"ש האחרון לא לימדתי ביום שישי, ולכן יכולתי להרשות לעצמי את היוקרה שבלחזור הביתה ביום חמישי בערב - הו התענוג! בערך בשש בערב הגעתי הביתה (הייתה אמורה להיות לי מעבדה עד חמש, אבל סיימתי אותה בשלוש - זו הייתה סתם מעבדה ממוחשבת טיפשית במבוא לפיסיולוגיה). התקלחתי, אכלתי משהו קטן (כי מהבוקר לא אכלתי דבר), והצבתי פעמי לכיוון ביתו של אלון. אבא הסיע אותי והוריד אותי בבנימינה. והרי משהו שלא היה ידוע לכם עד כה:
אלון לא ידע שאני מגיעה. כבר לפני שבועיים אמרתי לו שתחכה לו הפתעה בסופ"ש הזה, ופעם אפילו כמעט פלטתי בטעות שאני מגיעה ביום חמישי, אבל הוא כנראה לא שם לב לזה במיוחד. בכל מקרה, עד הרגע האחרון כל מה שהיה לו הוא חשדות.
אז הגעתי אליו ביום חמישי בערב, באתי ומצאתי אותו בחדר המקלחת, מצחצח שיניים (הצצתי לו מהחלון), והוא כל כך שמח ופתח לי את הדלת באמירה: "ידעתי שתבואי, ידעתיידעתיידעתי!" הוא תפס אותי באוויר ועשה לי סיבוב שלם, ואז נכנסנו הביתה. אמרתי שלום להורים שלו ואבא שלו אמר: "תגידי, יש לך מושג למה הבן שלי מסתובב כבר שעתיים בחוסר סבלנות ואומר 'יש לי הרגשה שהיא תבוא, יש לי הרגשה שהיא תבוא'?" צחקנו ואז הלכתי איתו לחדר שלו. מסתבר שהוא שאב אבק במיוחד כי הוא חשד שאני אמורה להגיע, והשוויץ בפני השותפה למחלקה שלו בקרייה שאני עשויה להגיע.
היה לנו ממש ממש כיף, וביום שישי עדה באה לבקר אותי בפרדס חנה. הלכנו לבי"ס שלי והראיתי לה את הבניינים השונים, את המשתלה, הבריכה הנטושה (התלהבנו מהצפרדעים), הפרות, התרנגולות והסוסים. היא צילמה תמונות חמודות (אולי יעלו בהמשך), ובכללי היה לנו ממש נחמד :).
מאוחר יותר ביום שישי, אלון בא אלי ועברנו אצל סבתא שלי שנתנה לי טוסטר אובן ישן שלה (היא השתדרגה), ומלא מלא עוגיות. חוץ מזה שגם תיקנו לה את השיש (לא בצורה טובה, אני חייבת לומר; כמילותיה: "הוא עושה את העבודה כמו התחת שלו." - יש לי סבתא דעתנית). אחרי זה הלכנו הביתה, סידרתי את הארון שלי ואת החדר שלי (שסוף כל סוף רואים בו קצת רצפה!), ואז אכלנו ארוחת ערב עם סבתא.
אחרי זה אבא שלי הזמין אותנו לראות את "איש הגשם" עם דסטין הופמן (במשחק מיוחד ומדהים!), וטום קרוז (שמשחק, כרגיל, באופן בינוני למדי אבל נו, זה טום קרוז...). הזמנו את ניר ושיר לצפות איתנו אבל הסלון נהיה קצת צפוף אז עלינו לחדר שלי וגנבנו מאח שלי את הממיר שלו (שלי נשרף :/), וראינו את הסרט. אחריו היה הסרט "ללכת שבי אחריו" עם רובין וויליאמס (שזה פשוט סרט מעולה), אבל לאף אחד כבר לא היה ראש לזה אז וויתרנו. ישבנו ודיברנו עוד קצת, העברתי לשיר שירים לפלאפון מהמחשב שלי (תודה ל-IBM על bluetooth), ואז כבר ממש התעייפנו אז פשוט אמרנו שלום והלכנו לישון...
בדרך, הטלפון שלי נפל והתפחלץ לגמרי (חזר לתאריך 1.1.2006), ולמרות שכיוונו שעון מעורר, הוא לא צלצל ובמקום לקום בתשע וחצי למחרת, ההורים שלי צעקו לי מלמעלה בעשר וחצי שאנחנו צריכים לצאת באחת עשרה (הפעם הם לקחו אותי לאוניברסיטה, ורצו לעשות את זה מוקדם ככל האפשר).
אלון כמובן בא איתנו, ולמרות הלחץ בתחילת היום, ולמרות ששכחתי דיי הרבה דברים בבית (או ששכחתי לבקש שיקנו לי אותם מבעוד מועד), בסך הכל היה בסדר. תלינו הרבה דברים שכבר מזמן רציתי לתלות בחדר, שמנו ווילונות, הבאנו את המדפסת הישנה של סבתא שלי ועוד ועוד.
אחרי זה אכלנו חמין שאמא שלי הכינה עוד בבית (שהיה טעים וכמעט התפוצצתי ממנו), ואז בסופו של דבר ההורים שלי ואח שלי נסעו לבקר ידיד של אמא שלי מהתקופה שהיא חיה בקיבוץ ואלון נשאר איתי בחדר. היה לנו כל כך כיף! נרדמנו הירדמות ספונטנית כזו, וישנו משהו כמו עשרים דקות את השינה הכי טובה שאני זוכרת שהייתה לי בחיים! פשוט נרדמנו בלי להתכוון והיה כזה כיף! כשהתעוררנו הייתה לי הרגשה כאילו ישנתי שעות... זו הייתה שינה כזו טובה, מהסוג שכבר הרבה זמן לא הייתה לי.
ואז ההורים שלי באו ולקחו אותו ממני (זה היה זה או שהוא יצטרך לנסוע לבדו באוטובוס מאוחר יותר ויצטרך גם לשלם על זה כי הוא שכח את המדים בבית...). אבל היה לי כל כך כיף היום! חבל רק שאני נלחצת מכל דבר קטן והרסתי לי את התחלת היום... אבל עדיין היה לי כיף בסך הכל :).
אז אני מתחילה את השבוע בכיף, מקווה שככה הוא גם יסתיים ^^.
ומטיאס מגיע לפה ביום שני, הוא יוצא מחר מארגנטינה וזה יהיה מגניב! אני רוצה להכין לו עוגה, והייתי מתה גם לפגוש אותו בשדה התעופה אבל זה כנראה לא יקרה. בסוף השבוע הבא מתקיים טיול משפחות של שיר, ואני מתכננת להגיע (אולי גם ההורים שלי יצטרפו ואז יהיה לי איך). בקיצור, סופי השבוע שלי הולכים ומתמלאים בדברים כיפיים ומגניבים לעשות!
אני שמחה, מקווה שהשבוע פה לא ידכא אותי... גם אם כן, תמיד יש לי איפה לשפוך את זה (ואם לאלון יימאס, אז אני יכולה גם לכתוב את זה פה).
וסיימתי לכתוב עוד סיפורון שקשור לספר שלי בעקיפין (מה קרה לדמות שבמשך שנה לא דיברו עליה). נתתי לכמה אנשים לקרוא, אני מקווה שזה בסדר... אני יודעת שאני עוד צריכה לעבור על זה. ומצאתי מלא פאקים מבחינת זמנים בספר עצמו, שזה הבאסה הכי גדולה כי זה אומר שאני צריכה לעבור עליו שוב (או אולי לתת לאלון לעבור על זה כי הוא קורא ממש טוב בצורה ביקורתית ואמינה, ויש לו זיכרון טוב לפרטים כמו זמנים וכאלה שאני ממש גרועה בהם).
מילא, יהיה לי זמן לזה אחר כך :).
שלכם,
hanyou
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
hanyou