אז ישראבלוג הולך לקבל נעליים חדשות - או אולי מתיחת פנים אם תרצו. ולמרות שאני טכנופובית מושבעת (סתם, אני לא, תירגעו), ולמרות שהאמיש היו מקבלים אותי בברכה לכת ה"לא לחידוש" שלהם, אני חושבת שהדף החדש דווקא לא נראה רע במיוחד. בקרוב אצלנו... שנתחדש.
אבל זה באמת לא מה שמעניין אותי במיוחד (למרות כל הקטע של "וואי, הייתי פה מאז הדף הישן, כשישראבלוג אפילו לא היה שייך לנענע, ועכשיו הם כבר עובדים על דף חדש" וכל השטויות האלה). מה שמעניין אותי הוא שאלה לכל הקוראים המפוקפקים שקוראים פה. שאלה שמעניין אותי לדעת (ואל תשאלו למה, אפילו המודע שלי לא שואל אותי שאלות כאלה), והדרך הטובה ביותר לקבל עליה תשובה, אם בכלל, היא כנראה מפה:
אהמ אהמ:
מה גברים מעדיפים לעצמם? - צ'וריסוס (עבה אבל קצר), או וינר (ארוך אבל דק)? שאלה מעניינת בהחלט (NOT).
ומעבר לזה, היום בפיזיולוגיה דיברנו קצת על תאי עצב במוח, ופתאום קלטתי ככה בבת אחת שכל ההרגשות והרגשות שלנו הם בסך הכל פונקציה מתמטית של תדירויות של גלים חשמליים, פולסים שנשלחים ממערכת העצבים. מה שאנחנו רואים - זרמי חשמל. מה שאנחנו מרגישים - זרמי חשמל. מה שאנחנו אוהבים - זרמי חשמל.
so long innocence...
חבל, דווקא היה לי נחמד לחשוב שאולי יש משהו מעבר. ואולי יש? לא יודעת, תשאלו את הקוף המורעב שכרתו לו יד והצמידו לו יד רובוטית שהוא מפעיל דרך המוח שלו שאליו מחוברות לו אלקטרודות כדי להשיג חתיכת מלפפון... עצוב, אבל ככה לומדים את הדברים האלה...
דיי סיימתי את חובותי לשבוע הזה. התרגיל להגשה מוגש, דוחות המעבדה כמעט גמורים, מערך שיעור יש לי והעברתי ציונים ומכתבים לתלמידים לתעודה כבר אתמול. מה שמזכיר לי שאני ממש ממש כועסת. התלמידים שלי החליטו שלא בא להם, אז הם מותחים עלי פס גדול ומאותו רגע אני כבר לא קיימת. מישהו כנראה הדליף להם שהציון שאנחנו נותנים להם הוא רק 15% מהציון במדעים בתעודה, ולכן הם החליטו להתיר כל רסן ולהשתולל כאילו אין מחר.
אני בהחלט הולכת לעשות שיחת משמעת אם זה ימשיך ככה... זה לא מקובל עלי בכלל ואפילו דיי מרתיח. מי המעפאנים האלה חושבים שהם? קוטני עבה ממותני אביהם! מורותיהם ייסרו אותם בשוטים ואני אייסרם בעקרבים!
לעזאזל איתם. אם הם ימשיכו ככה אני אשתגע...
אולי יגיע לפה סיפור בקרוב, נראה איך תתנהגו.
שלכם,
hanyou
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
hanyou