קיפלתי לי סוסים מנייר, דיברתי עם ידיד במסנג'ר ועזרתי לחברה עם תרגיל באקולוגיה, ותהיתי לעצמי (כן כן, היה לי מספיק מקום במוח גם לתהיות), מה יהיה בעוד כמה שנים מעכשיו.
למעשה, זה התחיל כשהידיד (ההוא מהמסנג'ר), סיפר לי שנשארו לו עוד שלוש שנים ושבוע לשרת בצבא. אמרתי לעצמי שחבל לבאס אותו ולומר לו שלאלון נשארו רק עוד שנה ושלושה חודשים, אז דיברנו על זה שלי יש עוד שבע וחצי שנים לשחרור.
וזה גרם לי לחשוב (שזה, כידוע לכם, לא טוב כי אני מגיעה למסקנות שמוח אדם לא אמור להגיע אליהם). על כל פנים, מה שחשבתי היה על המחשב שלי, על הסוסים מנייר עטיפה של שוקולדים שלי, ועל החיים שלי בכללי - כל אלה, איפה הם יהיו בעוד כמה שנים.
אני בטח אעבוד כמורה בחקלאי (or so I hope), או מקסימום בקריית שמונה (הייל קטיושות הייל!). המחשב שלי בטח יחזיק מעמד משהו כמו מאה שנים - עם כל העדכונים והטיפולים שאני עושה לו חסר לו שלא! ממש התמכרתי ל-Disckeeper, ל-AdAware, ל-CCleaner ול-NOD32... אה כן, ולעדכונים של הלנובו. המחשב שלי אולי הכי מתוחזק מבין כל המחשבים של עתידים ומשוריין ממש ממש טוב. אבל אני מכורה לתכנות ניקוי שזה ממש ממש רע. זו לא הנקודה נכון? הנקודה היא שהמחשב שלי בעוד כמה שנים ייראה בדיוק כמו שהוא נראה עכשיו - חדש, נקי ויפה (אולי אני אחליף את הרקע, רק אולי).
אני בטח עדיין אמשיך לקפל את הסוסים המסריחים משוקולד שלי (כבר יש לי נראה לי מעל למאה כאלה... צריך לספור), ואולי אפתח דוכן מכירות בסמל: "למחזר זה טוב, במיוחד סוסים".
משאר הבחינות, אני ממש לא יודעת איפה אני אהיה.
עדה סיפרה לי היום שידידה שלה מהחוג לביולוגיה שאלה אותה משהו בסגנון הזה:
"תגידי, העתודאית המטאליסטית - היא באמת מטאליסטית?"
במטאליסטית הכוונה הייתה אלי.
איך הגיעו למסקנה שאני מטאליסטית?!
אני לובשת ג'ינסים כחולים, לעיתים עם המגפיים מעל לג'ינס - שזה פי אלף יותר פקצ"תי ממטאליסטי (מוהההההההה, הצלחתי לבלבל אותם, לא פלא שהיא שאלה את עדה); אני הולכת עם חולצות בצבעים של לבן, ורוד (ורוד למען השם! לאן הדרדרתי?!), אדום בוהק וכו', ובמקרה הכי גרוע ג'קט שחור צמוד או סווטשירט של הטירונות (שהוא חום עם תכלת, כאילו?!?!?!); אמנם אני הולכת עם פרסות אדומות (נעלי פלטפורמה כבדות מאוד, כמו פרסות של סוסי עבודה) - או מיניה יסט קרסנייה קפיתה! - god זה עילג... אבל האדום הזה מבריק...
בקיצור, אני לא נראית מטאליסטית בכלל, אני נראית אם כבר אז הרבה יותר פקצ"ה או סתם בחורה נורמאלית מהשורה... אפילו גלי יותר מטאליסטית ממני:
יש לה חגורת ניטים (שהיא צריכה ללמוד להצליף בה מתישהו, that could come in handy), יש לה אולסטארס שחורות, היא מסתובבת רוב הזמן עם משקפי שמש והכל... היא נראית יותר מטאליסטית ממני בסדרי גודל (וכן, זה אומר הרבה).
אבל היי, אם כבר חשבו שאני מטאליסטית (כנראה בגלל אוסף השרשראות המפוקפק שלי הכולל דולפין על קולר שחור, חרב ומרכבה - וכבר האמינו בגלל זה שאני מכת השטן), אז כדאי שאני לפחות אצדיק את המוניטין שנבנה לי.
אז ככה: מעכשיו - המעיל מטריקס שלי חוזר, השרשראות הטובות חוזרות, הטבעות חוזרות וכך גם הצמידים (די פיקששתי איתם בזמן האחרון), אני הולכת לעשות סטריליזציה ופסטור לעגילים שלי (הייתה לי אינפקציה לא מזמן ומה זה לא בא לי שוב), ו... וזהו. אם הם רוצים מטאליסטית, הם יקבלו מטאליסטית :).
המילה האהובה עלי לפוסט הזה (נוסטלגיה נוסטלגיה אהובתי), היא: מטאליסטית.
שלכם,
hanyou
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
hanyou