לפוסט חדש. אחרי הכל, ההרגשה עברה (למרות שאני בטוחה שהיא תחזור).
יש כל כך הרבה דברים אחרים שמעיקים עלי (כמו המבחנים יום אחרי יום שאני חייבת לעשות), וזה טוב כי זה מונע ממני לחשוב על סבא שלי מחשבות מרירות. לפחות הצלחתי לחלום עליו. כבר הרבה זמן שאני מחכה לחלום על סבא שלי, מאז שהוא נפטר.
אני לא זוכרת את כל החלום, אבל את הקטע איתו אני דווקא זוכרת דיי טוב.
אני ילדה קטנה שוב, ונמצאת בסלון של הבית שלנו. הרהיטים הישנים עוד בסלון, וסבא יושב על הספה הדו מושבית ומחזיק ביד שלו תיק למצלמה. אני מנסה להכניס את המצלמה לתיק אחר והוא שואל אם אני רוצה את התיק שאצלו ביד, כי זה תיק גדול יותר. אני אומרת שכן ורצה לחבק אותו.
זה כל החלום, הגיוני מאחר ובאמת קניתי להורים שלי תיק למצלמה שהיה קטן מדי והם באמת צריכים תיק גדול יותר. אני אוהבת את סבא שלי, אני לעולם לא אשכח אותו. זה היה הסבא היחיד שהיה לי מאז שאני זוכרת משהו (הסבא השני שלי נפטר כשהייתי בת 7 אני חושבת מאלצהיימר, ככה שהרבה ממנו אני לא מכירה בכלל באופן אישי). איך אפשר לשכוח מישהו שחיית איתו כמעט 20 שנים?
התשובה היא שאי אפשר. והנה ההוכחה.
אני באמת צריכה למצוא זמן לטפל באוסף הבולים שהוא אסף לילדים שלו (אמא שלי ואח שלה), כי אף אחד אחר לא רוצה לעשות את זה, וחוץ מזה שבמכתב שיושב בתא במצבה שלו הבטחתי לו בפירוש שזה מה שאני אעשה. ואני לא חוזרת בי מההבטחות שלי.
עבר לי המבחן במבוא לביולוגיה מולקולרית. סיימתי עם דנ"א פולימרז, רנ"א פולימרז, חלבוני HSC70 למיניהם ושא ירקות. היעד הבא הוא מבוא למדעי הצמח - צמחי C3, C4 ו-CAM לסוגיהם השונים.
מי ייתן וייגמר מהר - לפחות למבחן הזה יש פחות חומר ללמוד :)
תודה למי שהגיב לפוסט הסיפור הקצר לתחרות הסיפורים, התחרות נגמרה אתמול בחצות. מאוד שמחתי לראות שלכתיבה שלי יש ערך בעיני מישהו, ושאנשים מצאו אותה טובה. כמו תמיד - לעולם לא מפסיקים להשתפר ותמיד יש לאן לשאוף, אבל עצם זה שמעודדים אותך בדרך יכול רק לתרום. אז תודה רבה לכולם. והמון תודה גם לתגובות התמיכה בפוסט הקודם, תמיד עוזר להרגיש מוקפת :).
שלכם,
hanyou
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
hanyou