RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
מאי 2008
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | 1 | 2 | 3 | | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 |
הבלוג חבר בטבעות: | 5/2008
סיפור אמיתי
מי הייתה הפתי הגדולה ביותר בעולם? - את היית. אם זה היה מבחן, היית מקבלת
בו 100 עגול אם היית יודעת את התשובה הזו. עכשיו אוליאת יודעת, אבל בהתחלה
של הכל פשוט היית נכשלת ונופלת על הפנים. לא שאי אפשר לומר שנפלת - ועוד
איך שנפלת עם הפנים עמוק עמוק בבוץ. למזלך עוד הצלחת להוציא את עצמך משם
איכשהו... באמת שאין לי מושג איך.
כל
הרחמים העצמיים האלה על החברים שלך שעזבו אותך - אפשר לחשוב כמה לבד כבר
היה לך אחרי זה. אפשר לחשוב כמה הקשרים התרופפו - את פשוט ילדה קטנה שלא
מבינה שחברים זה דבר יחסי, ושהזמן משנה דברים ומי שהוא באמת חבר יישאר גם
אחרי שהוא כבר הלך. ומה אם נפרדת מכמה חברים - אי אפשר להכיר חברים אחרים
במקום? את פשוט פאטטית.
אוקיי, סבבה, אז התבכיינת קצת, והיית מדוכאת
במשך הרבה זמן בגלל כל העניין הזה. אפשר להבין. אבל האדיוט ההוא שבחרת לך
באותו זמן, מה לעזאזל חשבת לעצמך?! איך יכולת למצוא בו משהו ששווה יותר
מזבל הסוסים שהרמת כל יום בחווה בבית הספר? נניח - גם זה בקושי - אבל נניח
שזה היה בסדר. לא נורא, לכולם מותר למעוד על עשבים שוטים וכלפי חוץ הוא
נראה היה כל מה שציפית מגבר, ולמעשה גם ציפו לזה מסביב ככה שזה היה די
מוחלט מראש. אבל לחכות משהו כמו חצי שנה עד שתעשי עם השטות הזו משהו?! בשם
הכוחות, בחורה, את פשוט נמושה טיפשה!
בסופו של דבר אמרת לו - כמובן,
כמה עוד יכולת להחזיק את זה? ילדה קטנה, מסכנה וטיפשה שכמותך. ראית שהוא
מנפנף אותך ובכל זאת התעקשת. לחצת ולחצת וזה גרם לו להעלות רעיונות בראש.
וואלה, אם את כל כך רוצה את זה, זה רעיון לא רע. כולם ירוויחו מזה - את את
הסטטוס החדש שתסגלי לעצמך, והוא פשוט יזכה להנות קצת מהגוף שלך. לא חשבת
על הרעיון הגאוני הזה אז נכון?
התחלתם להסתובב ביחד, התלהבת מזה כל כך
שהיית חייבת לכתוב על זה כל יום, כל דקה, כל שנייה. להשוויץ - זה היה
הרעיון הכללי. וואלה - יש לך חבר ואת אוהבת אותו, והוא אוהב אותך - לפחות
זה מה שהוא אומר לך כל הזמן - וכיך לכם ביחד וטוב ומעולה והכל יופי טופי
אחלה בחלה.
וואלה יופי, ואז מה? רגע... אין מצב... את לא רצינית נכון?!
באמת חשבת שזה יישאר קוצי פוצי ואיזה-כיף-יש-לי-חבר עד קץ כל הימים?!
וואו, את צעירה... לא למדת כלום על עובדות החיים ילדונת
? מה חשבת לעצמך שיקרה?! את נערה צעירה שמוכנה לתת את נפשה בשביל להישאר
עם הבחור, הוא נער צעיר שמוכן לתת את נשמתו כדי להציץ בך מקרוב יותר...
כמה לדעתך הוא מוכן לחכות? ולא, אין שום צורך שיתחילו תכנית ריאליטי
בנושא, הדבר המובן מאליו הוא שתוך חודשיים, כשאת עדיין תהיי בעננים מהחבר
המדהים, החדש והנוצץ שלך, לו כבר יימאס מנשיקות וחיבוקים, והוא ירצה יותר
מזה.
אז בהתחלה לא הבנת מה הוא רוצה ממך. נתת לו לעשות מה שהוא רצה כי
הוא הרי אהובך היחיד, והוא לעולם לא יעשה משהו שיפגע בך ולא יכאיב לך ולא
יצער אותך. אבל איכשהו כמובן שידעת שזה לא מה שזה אמור להיות נכון? לכן לא
דיברת איתו כמעט ביום שאחרי. לכן חיכית שהוא יבוא ויגיד לך שהוא יודע שמה
שהוא עשה היה לא נכון. אני מודה - הוא אכן היה בסדר בקטע הזה - אבל מי
יודע מה הייתה הכוונה האמיתית שלו?
קטע ממחשבותיו: "הממ... אני אתנהג אליה יפה, היא תסלח לי, היא תראה שאני טוב אליה ובסדר איתה, היא תתן לי יותר."
לא
כך? זה לא בדיוק מה שזה גרם לך להרגיש? אם תגידי שלא אני אגיד שאת שקרנית.
ואל תשכחי שאני יודעת אפילו יותר טוב ממך, כי אני אובייקטיבית בניגוד
אלייך.
מצחיק, איך ששלושה חודשים עוברים להם כל כך מהר... אני חייבת
לומר שאת לא היית לגמרי לא בסדר. כל הכבוד לך באמת שלא נתת לו את עצמך כל
כולך. נגיסות נגיסות זה הכי טוב, ככה לפחות היה לך מספיק זמן להתפכח לפני
שתעשי שטות מטומטמת. לא מספיק שתצטערי על זה שבכלל בזבזת עליו את הזמן
שלך, אין צורך להוסיף על זה גם את איבוד הבתולים שלך. אז ח"ח לך שלא היית
מפגרת לגמריי.
ארבעה חודשים עברו. מרגישה את המשבר? מרגישה אותו? אני זוכרת אותו. אפילו כתבת על זה. ומחקת את זה אחר כך נכון?
"אולי
פשוט תיפרד ממני? פשוט תזרוק אותי ודי?!" אני חושבת שאלו היו המילים שלך
לא? כן, אלה בהחלט היו המילים, או נוסח דומה. את מצחיקה אותי, בחיי. כולם
אמרו לך שאת חיה באשליות; ההורים שלך הזהירו אותך ממנו וממה שהוא מחפש
ובמקום זה התחלת לדבר עם אמא שלך על גלולות נגד הריון; החברים שלך ניסו
לפקוח לך את העיניים; אפילו תת המודע שלך שלח לך מסרים. בעיה שלך שבחרת
להתעלם מכולם. באמת שזו הבעיה שלך. אבל ממנו כבר לא יכולת להתעלם. לא
כשהוא בא אלייך ובפעם הראשונה דיברתם על להיפרד. בארבעה חודשים, את זוכרת?
איך
היית עצובה. איך פיברקת חלום, חזרת אליו עם זה וניסית להכריח אותו לא
להיפרד. איך שה"גמול" שהוא קיבל ממך היה עוד קצת מהגוף שלך. איך לא ראית
שמנצלים אותך?! איך?! אני כל כך כל כך מתביישת בך...
וככה זה המשיך, עם
כל המרירות, הרוע והרעל שהיו ביחסים האלה... עוד שלושה חודשים - שבעה בסך
הכל. מכובד לא? את לא יודעת כמה את תפחדי ותיראי מסף "שבעת החודשים" הזה
מאוחר יותר - אין לך מושג. אחרי שבעה חודשים, בדיוק פורים ואת בלילה שאחרי
המסיבה בבית הספר. והוא בא אלייך. כמובן - איך לא? - אתם מתגפפים קצת, הוא
נוגע בך עוד קצת לפני הסוף. המנוול... אני פשוט מתפוצצת מכעס עלייך וגם
עליו. ואז אחרי זה, הוא פשוט מבקש ממך להיפרד. אומר לך שאין לו הרבה זמן
כי באים לקחת אותו עוד מעט - אחח... הימים היפים של לפני הרשיון - ושהוא
פשוט רצה לבוא ולומר לך את זה.
בלה בלה בלה, ניחומים, הוא לא התכוון,
הוא לא רוצה לפגוע בך, הוא לא מרגיש שהוא מעניק לך מעצמו מפסיק, הוא אוהב
אבל לא מאוהב... פעם ראשונה שאת שומעת את הקלישאות האלה אה? זה פוגע בך
כמו ברק - לא היית ילדה טובה? לא נתת לו כל מה שהוא רצה? לא דיברת עם אמא
שלך על הנושא? לא ניסית להתמודד עם הפחדים של ללכת ולקחת גלולות נגד
הריון, של בכלל לקבוע תור לרופאת הנשים? את הכל נתת לו - את שנות התיכון
הטובות ביותר שלך בזבזת עליו... אבל דבר אחד בובה לא נתת לו. את עצמך ואת
כולך. וזה הבאסה, כי זה מה שהוא הכי רצה את לא מבינה?
האדיוט הזה לא
הסתפק בכלום שהוא לא חדירה לרחם שלך. ומזלך שלא נתת לו, אחרת הייתי הורגת
אותך - שזה אוקסימרון בפני עצמו אבל נשאיר את זה לסוף. אם היית נותנת לשרץ
המשוקץ והנבזה הזה להיכנס אלייך, לא היית סולחת לעצמך יותר לעולם, אני
יודעת את זה, תאמיני לי.
היית שבורה נכון? לא קל כשעוזבים אותך. והוא
לא בחל בכלום - העז לנשק אותך "פעם אחרונה" לפני שהלך. מצחיק שזו הייתה
הנשיקה הכי טובה שלכם.
אחרי זה התבגרת וגדלת קצת. לקח לך זמן לצאת מזה
- משהו כמו שנה וחצי. ולא שהוא עזר לך במיוחד. הוא היה שם בכל רגע שהיית
צריכה עזרה, מוכן לחבק, ללטף, לגעת למרות שאז כבר לא היה ביניכם כלום.
ילדה טובה אומרים שאת - מי באמת יודע?
איזה זמן אחר כך גילית שהוא
מעדיף מישהי צעירה יותר, הרבה זמן אחרי זה - הרבה מאוד זמן אחרי זה -
גילית שזמן קצר לאחר שהוא נפרד ממך הוא כמטע התחיל משהו עם מישהי קרובה.
גילית שהוא באמת דיי אדיוט.
וזה מה שעזר לך לפקוח עיניים באמת. איזה
כיף שהוא היה באמת כזה בנאדם נורא שיכולת לשנוא ולא להרגיש רע עם זה כי זה
באמת מה שהוא. למרות שבמחשבה נוספת, הוא יותר אדיוט ממרושע.
בסוף מצאת
לך את הגבר שבאמת מכבד ואוהב אותך - וגם מאוהב בך. ואת התאהבת בו בלי
תקנה, אבל עם ראייה בספקטרום רחב יותר של מה כן ומה לא. וכשהחלטת לתת לו
את עצמך, זה לא היה סתם כי הוא רצה - זה היה במיוחד כי את רצית. ולא היית
צריכה לעבור את כל הפרוצדורה בעצמך. זה לא היה "עניין של בנות שהוא לא
מתערב בזה" כמו אוכל הפגרים הקודם. זה היה "עניין של שנינו ואם את צריכה
אותו הוא יהיה שם בשבילך". וזה עושה הרבה מההבדל - אני מוכנה להישבע על זה.
אחרי
כמה זמן ראיתי את האדיוט שלך לשעבר שוב. נחשי מה הוא ניסה לעשות לי?
כמובן, להתקרב, להחזיק את היד, לגעת בירך בצורה שלא משתמעת לשתי פנים.
החבר שלי רתח על זה. אני רתחתי כי ראיתי שזה בדיוק מה שהוא ניסה לעשות
לחברה שלי שהמסיבה הייתה מסיבת יום ההולדת שלה. אחרי זה שמעתי שהוא כלהזמן
מנסה ומחפש. האם זה אומר משהו עליו? לא הקדשתי לזה מחשבה מרובה. אני פשוט
שמחה שמה שהיה בינינו תם ונגמר. אם עדיין הייתי איתו היום, הייתי הורגת את
עצמי.
מה שקורה כשאדם קורא את הבלוג של עצמו, ומבין כמה אדיוט הוא היה ארבע שנים לפני כן...
היו
לי שעתיים חופשיות, אני הולכת לשעתיים נוירוביולוגיה, ואחרי זה יש לי קצת
זמן לפני וועידת הנשיא. הולכת לראות את בוש, וואו... NOT. שיהיו לי בריאים
העתידים האלה, מאיפה הם מקריצים את כל האירועים האלה, ואיך הם בדיוק
מסדרים לנו אשרות כניסה? שיהיו לי בריאים.
אנשים ובעיקר בנות, שימו לב
למה שקורה סביבכן... בחיי, אני יודעת שזה קשה, אני יודעת שאתן חיות במין
בועה כזו של הכל טוב והכל בסדר, והכל הכי הכי שבעולם, אבל זה לא תמיד באמת
ככה. אם רק נראה לכן שמשהו לא בסדר, שמנצלים אתכן, שנותנים לכן פחות מהכי
טוב שמגיע לכן - תברחו. בשביל זה יש לכן רגליים, לא כדי שיסתכלו עליהן או
יפתחו לכן אותן בכוח.
שלכם,
hanyou
| |
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
hanyou