The Silent Gallop
Life is a race, and I cannot keep the pace, so silently I gallop, revealing my trace |
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
יולי 2008
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 7/2008
אז...
מסתבר שזכיתי בתחרות השירים של ישראבלוג. מגיעה לי חולצה, אני חושבת. למרות שאת החולצה מהתחרות הקודמת עדיין לא קיבלתי... אבל זה לא מה שבאמת משנה נכון?
לא חשבתי שהשיר הזה יזכה - הוא ישן מדי ובאנגלית מדי לטעמי. אבל הוא נכתב מהלב - כן, אפילו לילדה בת 16 פגועה ואובססיבית לגבי גבר שלא מגיע לו יש לב. אהבתי את השיר הזה, שרתי אותו ימים שלמים (יש לו לחן, אכן, ואפילו סולו גיטרה בפוטנציה).
עושה לי טוב לכתוב שירים על דברים שונים שקורים לי. לאחרונה לא ממש יוצא לי לכתוב שירים, ואני לא יודעת למה. אם כבר אז יוצאת לי איזו פואמה קטנה (שזה כמו שיר רק בלי לחן). אני אוהבת לשיר, אני אוהבת להלחין דברים - וכל זה למרות שאני לא יודעת לשיר ולא לנגן. אני אוהבת להמציא מילים שהולכות טוב אחת עם השניה, לחרוז ולפתל עלילה בבתים שהופכים לשיר עם מנגינה.
אז איך זה שלאחרונה אני לא עושה את זה?
אבל אי אפשר לומר שלגמרי הדרתי רגלי מהשירה - חבר שלי כל הזמן תופס אותי שרה לו חרוזים קטנים ומצחיקים, למשל:
"ללילוש יש מוח, הו ללילוש יש מוח
חבל רק שלרוב היא נותנת לו לברוח"
כשאני אהיה אמא אני לא אצטרך את חיים נחמן ביאליק לתינוק שלי (איזו יהירות, מה נהיה איתי?!) - אני אשיר לו חרוזים מפגרים שאני אמציא.
אפילו המצאתי שיר ערש בנוסח עממי. אבל אתם לא תדעו את זה, כי אני לא יכולה לנגן את הלחן. :P
בקיצור, מזל טוב לעוד 14 הזוכים - ובהצלחה בתחרות הבאה.
שלכם,
hanyou
| |
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
hanyou