The Silent Gallop
Life is a race, and I cannot keep the pace, so silently I gallop, revealing my trace |
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
יולי 2008
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 7/2008
למה לבנות יש issues בנוגע לאקסים.
אני שונאת להיות כזאת "בחורה". אני באמת לא אוהבת לכתוב דברים כאלה, אבל זה מציק לי במוח הקטן והמסכן שלי.
זמן רב ישבתי ותהיתי למה אני שונאת את עדן כל כך? אוקיי אז הוא פגע בי, אוקיי אז הוא היה לא נחמד אלי. אבל זה בעבר עכשיו, מה הלאה? למה אני לא יכולה להפסיק לחשוב על להבות וזעם בכל פעם שאני חושבת על פגישה עתידית איתו? האם הוא השאיר בי משקע כזה כבד ומר? אולי אני מנפחת דברים?
אני חושבת שלבנות יכולות להיות כמה סוגיות עם האקסים שלהן:
1. הן עדיין מאוהבות בהם.
2. הן שונאות אותם עד עמקי נשמתן.
למה לבנות להיות מאוהבות באקסים? זה ממש פשוט ואני לא מתכוונת להתעמק בזה כי זו לא המטרה שלי עכשיו. הסיבה היא שלפעמים למרות שהיה להן ממש רע איתם, היה בהם משהו שאי אפשר למצוא באף גבר אחר. משהו שמשך אותן וגם אם הן יעברו עוד עשרות גברים - תמיד הן יזכרו אותו לטובה וינצלו כל פעם שתיתכן כדי לנסות ולחדש את הקשר. לפעמים זה לא נגמר דווקא רע, אלא פשוט לא התאים באותו רגע. אבל הבנות האלה יודעות שגבר כזה אפשר לפגוש פעם ב... והסיכוי שדבר כזה יחזור על עצמו קלוש. לפעמים הן פשוט מפחדות להתחיל מערכת יחסים עמוקה לטווח ארוך והן לוקחות את האקס כאידיאל "אה, אילו רק הייתי נשארת איתו, הכל היה טוב הרבה יותר... שום דבר לא ישתווה לכך..." הכל כי היא מפחדת לצאת לדרך חדשה, ואולי להכיר משהו טוב יותר.
למה בנות שונאות את האקסים שלהם? על זה יש לי מספיק על מה לדסקס. כמובן שאפשר לומר הכל על זה שפגעו בהן, התייחסו אליהן רע או סתם היו אדישים כלפיהן עד שהעסק התפורר כולו. אבל אני לא מדברת על דבר כזה. אני מדברת על זמן רב אחרי הפרידה שבו הבנאדם הופך למנייאק נצלן ומגעיל. לא הצלחת להשכיב את הבחורה בתוך מערכת היחסים? - למה לא לנסות מחוץ לה?! למה לא לנסות עם החברה הכי טובה שלה, אולי גם היא תיפול בפח? למה לא לנסות את אמא שלה, הרי יש להן אותם גנים אחרי הכל?
אני אולי קצת מגזימה, אבל הגבול מאוד דק בדברים האלה.
מציק לי שכשיש לי כבר חבר אחר, פתחתי דף חדש עם האדם הכי מדהים עלי אדמות, האקס עדיין מנסה למשוך לי ברגליים, להחזיק לי את היד, ללטף לי את הירך, להביט מקרוב על המחשוף שלי או לומר לי דברים כמו "זה בסדר, את יכולה לבהות בי אם את רוצה."
והאדיוט הזה עדן עשה את כל הדברים האלה. בפעם הראשונה אלון כעס כל כך שהוא חשב להרביץ לו אם זה ימשיך אבל בסוף עצרתי את זה. בפעם השניה הבאתי לאקס בהפוכה והשארתי אותו עם פה חתום.
אבל למה אני צריכה לעשות את זה? עד שאני התגברתי על הצלקת שהוא השאיר לי, עד שהצלקות האמיתיות נעלמו ממני, עד שנהיתי אדם שמח ואוהב שהחיים מסתדרים לו פחות או יותר - למה הוא ממשיך לעשות את עצמו כאילו אני לא במערכת יחסים? זה מעליב, אם הוא חושב שאני כזו זולה שאני אסכים לשטויות שלו כשיש לי מישהו הרבה יותר טוב ממנו.
אני יודעת למה אני כותבת את זה - ביום חמישי אני נוסעת ליום ההולדת של אופק (בג'ימבורי, שזה איפה שכל המתנפחים ובריכות הכדורים נמצאים, כמה מוזר שזה לא יהיה). אני יודעת שגם עדן יהיה שם - הרי הוא הכלבלב של אופק. הבנאדם הזה כל כך מלא בעצמו, ובאמת אין לי מושג מה אופק עושה איתו כי אופק תמיד הצטייר בעיניי כבנאדם איכותי הרבה יותר מעדן, בכלל לא באותה סקאלת דירוג. אבל הם חברים, ואני יודעת שגם הוא יהיה שם. ואין לי כוח להיתקלות הזו. אני מקווה שהמקום הזה מספיק גדול כדי שאני לא אצטרך להיתקל בו.
וזה גם מציק לי שאני צריכה לחשוב פעמיים מה אני מתכוונת ללבוש לשם, בגללו. למה אני בכלל שמה עליו? למה אני צריכה להתחשב בזה שהוא יהיה שם כשאני חושבת אם ללבוש דבר כזה או אחר?
אני רוצה ללבוש משהו חשוף וחמוד בשבילי ובשביל החבר שלי שאוהב לראות אותי לבושה בדברים שאני אוהבת (הרי לא קניתי אותם כדי שישבו בארון, ובזמן האחרון אני לא כל כך משקיעה בעצמי למרות שאני ממש אוהבת את כל המחוכים האלה, והחצאיות והחולצות החמודות שלי). מצד שני אני מוצאת את עצמי מוגבלת על ידי האקס - שמשום מה מכתיב לי מה לא ללבוש מאחר ואני לא רוצה שיפנה אלי.
אחחח... אם רק היו לי נעליים עם עקבים מספיק דקים הייתי בועטת בו בנקודה הכי כואבת בביצה השמאלית. אבל לצערי אני נועלת פלטפורמות שזכו לכינוי פרסות מרוב מאסיביות.
אני צריכה בובת וודו של עדן. מישהו מוכר? סיכות יש לי כבר יותר ממספיק.
אתם יודעים מה? אחרי שכתבתי את זה אני חושבת על זה שבעצם אולי אני לא שונאת אותו. אני פשוט נגעלת ממנו. הוא באמת דוחה אותי עם האישיות השמנונית וההתנהגות החלקלקה שלו... הלוואי שלא הייתי צריכה לראות אותו ביום חמישי... הלוואי שיהיה באבט"שים..
הלוואי שייעלם לי מהחיים, כן, גם אם זה שהוא נמצא לי בחיים אומר שאני רואה אותו רק פעם ביובל. זה פעם אחת יותר מדי ביובל.
שלכם,
hanyou
| |
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
hanyou