The Silent Gallop
Life is a race, and I cannot keep the pace, so silently I gallop, revealing my trace |
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אוגוסט 2008
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | | 1 | 2 | | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | | 31 | | | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 8/2008
שבע שנים
שבע שנים זה אומר שישראבלוג נמצא פה מאז 2001. אני נמצאת פה מסוף 2003. לא בדיוק ההתחלה, אבל דיי קרוב לא?
אני עדיין זוכרת את הפרו הנכסף, שניסיתי לשבועיים ואפילו חשבתי לשלם עליו כדי שיהיה לי לתמיד. מסתבר ששווה לחכות קצת.
התקדמנו לא רע, למרות הבלוגים הפיקטיביים והבמה שזה נותן לעידוד של הפרעות שונות למיניהן. אבל בדיוק היום הגעתי למסך החדשות בכניסה לבלוג שלי - זה באמת כמו מעין שטיח "welcome" שאני שמחה לראות, וראיתי קידום של אתרי תמיכה נפשית שונים. חוץ מהרעיון האדיר שזה העלה לי לגבי עבודה בקורס בחינוך, עצרתי לרגע וחשבתי שזה איום ונורא מצד אחד - ומצד שני מעולה ומבורך.
איום ונורא:
זה באמת באמת לא טוב שאחרי שבע שנים יש ריבוי בלוגי דיכאון כזה גדול, עד שעמותות ניגשות לפתרון הבעיה באינטרנט. זה לא שזה רע שאנשים פותחים בלוג כדי להגיד מה רע להם - זה רע שרע להם. אבל מצד שני מי אני שאשפוט? - מי שיחטט מספיק אחורה (2005-2006), יוכל לראות כמה לי היה רע באותו זמן).
מעולה ומבורך:
מישהו צריך לעזור לאנשים האלו. הם בינינו ולא תמיד רואים עליהם שמשהו לא בסדר איתם, וגם אם כן רואים לא תמיד אפשר להגיע ולעזור להם (שוב, מדברת מנסיון). זה מעולה שיש מישהו שלקח את היוזמה ועושה את הדברים הללו למען אותם אנשים שצריכים את זה. לא כל אחד מצליח בסוף לצאת מזה נורמאלי, וחשוב שיהיה מי שמקשיב לך ברגעים הקשים...
אבל בנימה יותר אישית:
שמתי לב לאחרונה שאני שוכחת המון דברים (אמנסיה זו לא מילה גסה, אלצהיימר זה מאוד אופנתי, וכולם יודעים שאני שמתי את ה"לי" ב"סניליות" על פי נועה). למעשה זה לא לאחרונה אלא כבר המון זמן, ואני בטוחה שכבר פעם כתבתי בבלוג הזה שאני שמחה שאני רושמת הכל כי ככה אני לא אשכח כלום.
ישראבלוג אכן משרת את המטרה. בשבילי זה החיים שלי על מדיה וירטואלית. הבלוג הזה זו אני בלי כחל ושרק. פשוט אני ברגעים שונים מהחיים שלי. הקפאתי את עצמי ושימרתי הרבה יותר טוב ממה שכל מדען עתידני יוכל לעשות עם הדנ"א שלי בעוד מאה שנים.
אני גאה בבלוג שלי - על רגעיו הטובים יותר ופחות. ואני שמחה שיש את ישראבלוג עם פורמט כל כך נוח ואישי (לא כמו בבלוגים אחרים שאני מכירה שאין כמעט אישיות למי שלא יודע להתעסק עם תוויות html כמוני). אני שמחה שהתחלתי לכתוב פה - זה עוזר לפתוח את הפה כשקשה, זה עוזר להוריד מטענים כשמפחדים לפגוע, זה עוזר לקיום חיי חברה שהם מעבר למה שאפשר לראות, וזה פשוט כיף לראות אלפי עמודים של שנים ואירועים שאני כבר שכחתי ולדעת שלמרות שאני אולי לא זוכרת את החיים שלי, הם תמיד יהיו פה כשאני ארצה להיזכר בהם (ככה גם נזכרתי על ה-13 ש"ח שאני רוצה להחזיר לנועה על הנסיעה ההיא לאורט :P)
ואם כבר נועה:
בובה, אני לא כועסת עלייך, מאיפה הגעת לזה?
החודש הזה הוא כנראה העמוס ביותר שהיה לי השנה - מבחנים אחד אחרי השני. נדבר בקרוב אני מבטיחה, אני רק מקווה לתפוס אותך בטלפון כשיהיה לך קצת זמן כי הבנתי שאת ממש עסוקה. לא הספקתי להגיד לך אבל מזל טוב על המעבר (קצת לא רלוונטי כבר אבל עדיף מאוחר מלעולם לא), אני מקווה שעכשיו יש לך משרד מספיק אישי כדי לשים בו מכתבה קטנה מעוטרת בשוקולד (אם עוד נשאר ממנו משהו ^^).
אני מתגעגעת מאוד, ומתה לסיים כבר עם החודש מהגיהנום הזה :).
יהיה טוב...
hanyou
| |
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
hanyou