לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

The Silent Gallop


Life is a race, and I cannot keep the pace, so silently I gallop, revealing my trace


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אוגוסט 2018    >>
אבגדהוש
   1234
567891011
12131415161718
19202122232425
262728293031 

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
קטעים בקטגוריה: .... לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

תערוכה


שלום לכולם! (כמה כולם כבר נשארו פה... יש מצב שאני מדברת אל עצמי...)

בזמן האחרון הקדשתי קצת זמן לתחביב אהוב עלי (כפי שאפשר לראות מהרשימות בצדדים) - ציור. אני מנסה עכשיו כיוון קצת שונה ממה שאני עושה בדדרך כלל, קצת פחות קומיקסי וקצת יותר ריאליסטי.

יש לי גם אתר מיוחד לציורים!

 

leetiram.deviantart.com

 

והכי חשוב: ב-30.7 אני הולכת להשתתף בתערוכה עם עוד כמה חברים! תערוכה ראשונה אנשים!




איזה כיף!!!

הולך להיות ממש נחמד, אני מקווה שהרבה אנשים יופיעו :).

בהזמנה מופיע אחד הציורים שלי, השמאלי העליון של הסוס. אכן התקדמות!

עד אז,

שלכם,

לי

נכתב על ידי hanyou , 7/7/2011 09:25   בקטגוריות הציפיה..., יום לא רע, נהדר!  
7 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של sqsisxcvnna ב-9/5/2013 21:10
 



טקס סיום


p { margin: 0px; } אז מי שלא יודע, וזה לא באשמתו כי הרבה בשלוש השנים האחרונות לא ממש עדכנתי - סיימתי תואר ואת מסלול העתודה האקדמית. בזמן שאת התואר עצמו (תעודה מגניבה שאפשר לתלות על הקיר), אני אקבל רק בעוד חצי שנה, כמו כל עתודאי מתחיל גם לי היה טקס סיום וקבלת דרגות מגניב בהחלט.
הכל התחיל ביום שלישי בו עלינו על מדים לראשונה מזה שני קייצים (בקיץ הראשון מאז תחילת האוניברסיטה הייתה לנו טירונות). קיבלנו תג יחידה מגניב של מורות חיילות ושילחו אותנו לדרכנו. יום אחרי זה הייתה לנו סדנה שהייתה לא מגניבה במיוחד, וביום חמישי היה הטקס המיוחל.
אני לא אלאה אתכם בפרטים, רק אספר שקיבלנו המון דברים כמו דרגות, שרוך פיקוד, סיכת עתידים, סיכת חינוכון וכדומה. את הכל כמובן חסמו לנו עד לחשיפה לע ידי שאול...
לקטע המלא...
נכתב על ידי hanyou , 22/8/2009 23:09   בקטגוריות הציפיה..., יום לא רע  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של hanyou ב-15/9/2009 10:14
 



מישהו שומע אותי?


השיר הזה דיי מתנגן לי בראש עכשיו. והאמת שאני לא אתפלא אם איש אינו שומע אותי, עם קצב העדכונים המדהים שיש פה. הבלוג הזה הוא בושה לחיים שלי אם ככה אני נוטשת אותו בעיתות מצוקה. אני עכשיו נכנסת למה שנקרא מעגל של חרטה ופגיעה. אני פוגעת, מתחרטת על זה ושוב פוגעת ושוב מתחרטת ושוב ושוב ושוב... זה פשוט יחזור על עצמו עד שאני אחליט להפסיק עם זה. להפסיק עם ההתנצלויות הבלתי פוסקות וכו'.
זהו.

יש כמה דברים חדשים. לאחר שהשלמתי את כל סולם הצרכים של גלייזר (חום וביטחון, תחושת שייכות, וכן הלאה), הגעתי לשלב האחרון והוא הגשמה עצמית.
הגשמה עצמית? - ודאי תשאלו, ואני אענה שכן.
הקץ לדחיות, לאמירות של "אני לא יכולה/אין לי זמן/אין לי כסף": ההורים שלי החליטו לשלם לי על שיעורי גיטרה ועל שיעורי רכיבה. אני חוזרת לדרך שנטשתי אחרי זמן רב של תעייה בין עשבים שוטים. חזרתי לסוסים וחזרתי לגיטרה - שניהם גם יחד. אני כל כך מאושרת!
אני מאושרת שיש לי את הזמן גם לרכוב, גם לנגן, גם לחנוך וגם ללמוד. ואין משהו שהייתי מוכנה לוותר עליו בעד שום הון שבעולם. כולם חשובים לי (טוב, אולי הללמוד פחות ^^).
ואני מתגעגעת לבלוג הזה, כל כך כל כך כל כך. אם יש לי כל כך הרבה זמן פנוי בידיים, אולי אני אתחיל לכתוב בו שוב? האמת שאני לא יודעת עדיין איך אני אסתדר עם כל זה פתאום. הנגינה בטח תדרוש ממני הרבה, הרכיבה פחות והלימודים יותר (וגם החונכות זה לא עסק שהולך ברגל, אני עדיין צריכה לשבור דיסטנס איכשהו עם חלק מהאנשים - עצות בבקשה!!!).

אני מתחילה להשלים עם זה שהקשרים של העבר דיי נותקו מרוב האנשים. אין מה לעשות - החיים ממשיכים ואנשים יכולים לצאת ולחזור מהפריים אבל אין לחזור אחורה. ולאחרונה אני גם לא רוצה לחזור אחורה. כי לאן יש לי לחזור? לאן? - לימים שלי כאובססיבית לגבי ילד שלא החזיר לי אהבה? או אולי לילדות היותר מוקדמת כשהייתי גוש מהלך? או שבעצם לימי התיכוןהעליזים שלי כאנורקסית בהכחשה?
אני באמת לא יודעת למה היה לי הרצון לחזור, ולכן אני לא רוצה לחזור לשם יותר. למרות שבחלק מהזמן היה כיף. נקודה למחשבה: איך יכול להיות למישהי שאימללה את עצמה בתיכון רצון לחזור לאותה תקופה? אולי אני צריכה להוסיף לרשימת התכונות שלי מזוכיסטיות...

אני צריכה לחשוב על הרבה דברים ובראשם: להכין מערך שיעור על אלכוהול ועישון ליום חמישי הבא, ולהכין מערך מפגש למפגש הקבוצתי ביום רביעי הבא. טוב באמת שקבעתי פגישה בלי לדעת עדיין מה אני הולכת לעשות... פשוט מעולה.
ואני עדיין צריכה לקרוא חומר (הסמסטר הזה מסתיים עוד מעט, לאן נעלמו לי השבועות, לאן?!).

שמתי לב לאחרונה שאני בת 20 וחצי. פאקינג 20 וחצי. הבלוג הזה קיים ממתי? מאז שאני בת 15? אני בת 20 וחצי god damn it!!! אני כל כך מזדקנת עד שמישהי שהכרתי כשהיא הייתה בכיתה ח', היום בכיתה י'. עוד שנתיים היא מסיימת בי"ס! ומה איתי? - אני חוזרת לבי"ס עוד שנה. בתקווה שבצפון (טבריה או שלומי - עדיף טבריה), מאשר בדרום.

ואם כבר עסקתי בזה... הלחימה הזו בהחלט מנעה ממני הרבה ראיונות בדרום. אני לא יודעת מה יהיה. אנחנו ארבע בנות שצריכות ללכת לראיונות רק בשני בתי ספר כרגע בגלל המלחמה. זה כאילו שדרום הארץ לא קיים בשבילנו ואני תוהה - מה יהיה? מסכנים כל הילדים שם, מסכנים כל האנשים שם בכלל... מי חשב להתחיל עם המהלך הגאוני הזה?

יש לי בלקאאוט לרגע. העולם דיי מחשיך. הרופאה שלי התקשרה ואמרה שאני צריכה לקבל זריקות B12, כי יש לי 80 כשאמור להיות לי 320 (אני לא יודעת מה זה אומר, אני רק יודעת שזה בסך הכל 25% ממה שאמור להיות לי בגוף, וזה לא משהו בכלל). אמרתי לה שאני אנסה כדורים קודם. אולי אני צריכה לשקול להחליף לכדורים מרוכזים יותר... מי יודע... (אני כל כך יודעת שמטיאס יתפחלץ אם הוא יקרא את זה, מילא, לפחות אני אוכלת יותר מכף אורז בימים אלו, חצי נחמה).

כשהיהיו לי תמונות מהרכיבה אני אעלה לפה, אני לא בטוחה שיש מי שיצלם אותי כרגע (אלון דיי חוזר לצבא עוד מעט, ברגע שיורידו לו את הגבס מהיד...). אני מקווה שיהיו לי תמונות במהרה, אני רוצה לקבע את הרגע בו חזרתי לרכיבה למשך כל חיי!

מספיק להיום...
המילה האהובה עלי לפוסט זה היא: סוסים. my one and true love ויסלח לי אלון, אבל אף אחד לא דוחק סוסים הצידה :).
שלכם,
hanyou
נכתב על ידי hanyou , 12/1/2009 23:36   בקטגוריות הציפיה..., יום סבבה!  
10 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של hanyou ב-20/1/2009 20:55
 



זה הציד, אטריאון, הציד


אטריאון היקר, נדמה לי שזה ניצת בי שוב, התאווה הזו למשהו חדש.

אחרי זמן רב של אפתיות וחוסר תשומת לב, זה התעורר שוב בתוכי, שלהבת בוערת של תעוזה.

וגם אם לעולם לא אתפוס את מה שאני רוצה, אטריאון, גם אם לא אשיג זאת הפעם ואמשיך לנדוד מסביב, אני יודעת שאהיה מאושרת.

אתה מבין, זה לא השלל שחשוב, אטריאון, זה המרדף.

לפני ההתעוררות ישנה אדישות, חוסר אכפתיות או אפילו אושר שבלהיות במצב בו אני נמצאת. לאחר ההצלחה ישנה הקלה, הפגת מתח, רגיעה. אבל המרדף, המרדף אטריאון, הוא שגורם לך באמת להתרגש! לצפות לבלתי צפוי, להתכונן לבלתי נראה, לחשוב קדימה, לחשוב אחורה, לחשוב בכל כיוון אפשרי. מה שהכי מצחיק הוא שתפסתי את עצמי חושבת דברים ששבועיים לפני הייתי שוללת אותם על הסף! אטריאון, כל כך הרבה יכול להשתנות בכל כך מעט זמן... ומה שמצחיק הוא, שזה לוקח שעות ספורות לשינוי.

אטריאון היקר, כיף לדעת שהעתיד אינו ידוע, אתה לא חושב? אני יודעת שאיני יודעת, וטוב לי לדעת זאת! זה כמו לחיות בספר, להיות הדמות הראשית, לרצות לגמוע כל דקה כמו מילים על הדף, נחושה להגיע לפרק הבא ולראות מה קורה. ומה שטוב, שכמו בספרים, גם אם הסוף הוא לא מה שחשבתי שיהיה, הוא עדיין טוב בשבילי, כי זה הסוף שצריך להיות.

ואולי זהו סיפור שאינו נגמר? וכמו ספר ללא סוף הוא פשוט ממשיך הלאה והלאה? וזה הכי טוב, כי כך באמת לא יהיה סוף לעולם, והמרדף ימשיך לעד.

אטריאון, לפני שבוע חשבתי שאני מאושרת. השבוע אני יודעת שהאושר גובר. כמו שאדרנלין מתפרץ בגוף בשעת ריצה, כך אני מרגישה כעת. עם מרץ מחודש להתחיל שוב במרדף - לא - בריקוד אטריאון. ריקוד שלא יסתיים לעולם. הוא עשוי להיעצר, הוא עשוי להיפסק, אבל אני שוב בעניינים. אני חוזרת לרקוד, חוזרת לרדוף, חוזרת לרוץ במלא המרץ.

זה לא הפרס, אטריאון, זה הריקוד שגורם לי אושר.

כבר חשבתי שלעולם לא אחזור לזה שוב, שלעד אשאר אדישה לסובב, לשאר, לכולם. העולם התחיל להיראות לי אחרת ברגע שהתגברתי על הטראומה האחרונה, אטריאון, ומאז רק פרחתי. כנראה שרואים זאת עלי. ועם הפריחה הגיע המרץ, ועם המרץ הגיעה התשוקה להיכנס שוב למירוץ.

אטריאון היקר, הזמן לא מחכה לאיש - מדוע שאחכה אני לזמן?!

זה לא הגביע, אטריאון, זה המירוץ שמזרים את הדם בגוף. זה הדם החדש שזורם לי בעורקים שגורם לי להיות מאושרת, להיות מסוגלת להתמודד, לא ליפול כמו בעבר לבור שופכין מטונף. הו, אטריאון, אלה היו ימים נוראיים - אני מסכימה. לא עוד.

אני מאושרת בזכות עצמי, כל המצטרף יבורך בבואו, אך בלכתו לא ייקח את האושר ממני, שכן  ממני הוא מגיע וממני יילך,  לשם שינוי.

כנראה, אטריאון, שהייתי צריכה להיות קודם כל מאושרת, ורק אז להצטרף למירוץ שוב. שלא כמו בפעם הקודמת, בו מתוך הייאוש נולד האושר המדומה, ונחטף ממני במשב רוח סוער שהותיר אותי חלשה ועזובה. חלשה ועזובה בגלל מחדלי שלי ולא של איש מלבדי.

אני גמרתי עם הטלת אחריות. אדם בוגר אני אטריאון, ואת האחריות לאושרי שלי אני לוקחת על עצמי כעת. ולכן, מכיוון שאושרי תלוי בי, אוכל לצעוד הלאה בגאון, לעמוד מול רוחות חטף נוספות, ולהתחיל לרוץ במלוא הכוח קדימה, ולהצטרף לאחרים שהקדימוני.

כי זה לא השלל, אטריאון, זה המרדף, זה הריגוש, אלו החיים.


כן, הייתי צריכה לכתוב את זה...

אנימה קון היה מושלם. אני מצפה לעוד הרבה כאלה. למרות שג'וזי לא הייתה, עדיין נהניתי כל כך, שזה היה שווה את הכל. תמונות כנראה יהיו בהמשך, אם וכשאנשים ישלחו לי אותן.

המילה האהובה עלי לפוסט זה היא: אטריאון. נראה לי שמצאתי לי מישהו חדש לכתוב אליו. מאיפה בכלל הגיע השם הזה? אה כן, מהדמיון שלי :).

שלכם,

hanyou

נכתב על ידי hanyou , 7/3/2007 12:17   בקטגוריות הציפיה...  
4 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   1 הפניות לכאן   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של hanyou ב-10/3/2007 18:45
 




דפים:  
Avatarכינוי:  hanyou

בת: 36

Google: 

תמונה




הבלוגים הקבועים שלי
קוראים אותי
29,897
הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , עבודה , 20 פלוס
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לhanyou אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על hanyou ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)