The Silent Gallop

טוב, השבוע השלישי הסתיים עכשיו. האוניברסיטה הולכת ונהית מקום פחות ופחות עויין, ועם זאת יותר ויותר מסתורי. מסתבר שמתחת לאדמה בבונקרים תת קרקעיים יש לנו כל מיני אוצרות טבע כמו שריונות של חיות שונות, עצמות אמיתיות של בעלי חיים, ושלל מיני זוחלים משומרים באלכוהול ופורמלין. ממש תאווה לחיך. אה... כלומר... לעיניים. יש לזה מעין חזות הארי פוטרית כזו... אבל אני עוד לא יודעת כי לא הייתי שם.

בכל מקרה, לא על האוניברסיטה אני רוצה לכתוב, מספיק אני צריכה לחיות במקום הזה חמישה מתוך שישה ימים - וזה לא משנה כמה אנשים נחמדים אלי שם...

רציתי לכתוב שיר. אין לו שם, אבל יש לו מילים ומנגינה, והוא הולך ככה:

הלילה יורד

השמש שוקעת

אתה מפחד

ממציאות נשכחת

אז אתה מתחמק

מתאבק

לא רוצה להתעמת

עם האמת

שמחכה, רק לך בסיבוב...

אילו ידעת שזו אני

בלילות מתדפקת על סף דלתך

אילו ידעת אז שזו אני

כבר הייתי שלך

כבר הייתי שלך

כבר הייתי שלך...

הרוח נושבת

ואתה מבועת

מה שהיא מוסרת

מחלחל בך לאט

אז אתה מתנפל

משתולל

בורח ונופל

מתפתל

כי אפשר, כי צריך, כי חייב...

אילו ידעת שזו אני

אילו חשבת על כך מוקדם

היית יודע אז שבשבילי

אתה אחד מכולם

אתה אחד מכולם

אתה אחד מכולם...

אילו ידעת שזו אני

בלילות מתדפקת על סף דלתך

אילו ידעת אז שזו אני

כבר הייתי שלך

כבר הייתי שלך

כבר הייתי שלך...

וזהו, פה זה מסתיים.

שלכם,

hanyou

הפוסט הבא (להלן, הפוסט הזה), לא נכתב לאחר שבוע, אלא יום אחרי... מה לעשות שפרץ יצירתיות גאה בי?!

שיר:

כשדלת נסגרת
אחרת נפתחת
במציאות נפרדת
הדרך נמתחת
החלום הופך לאמיתי
והאמת לחלום
וכל השאר
נשאר להיום

פזמון:
והיום נגמר
האור עוד נשבר
במנסרה שקנית מכבר
וזה כבר מאוחר
(זה כבר מאוחר
זה כבר מאוחר)
אז תנסה
(אז תנסה)
אז תנסה מחר

כשמשהו נסגר
ואחר נעדר
ביום שכזה
שום דבר לא נשאר
האור שוב נופל כך עליך
ואתה אז צוחק
זה הולם את פניך
אז אל תתרחק

פזמון:
לה, להלה לה, לה
והיום נגמר
לה, להלה לה, לה
האור עוד נשבר
להלהלהלה
במנסרה שקנית מכבר
וזה כבר מאוחר
(זה כבר מאוחר
זה כבר מאוחר)
אז תנסה
(אז תנסה)
אז תנסה מחר

אין לי שם בשבילו, אז אל תשאלו... הקובץ נקרא "קו" כי זה מה שיצא לי במקלדת, אולי זה מתאים?

לא עשיתי היום כלום עם החברים הקרובים. משום מה אני לא רוצה שהם יהיו לידי זמן קצר לפני שאני עוברת. קשה לי להיפרד, אני מעדיפה לעשות את זה מרחוק...

וואו, ובדיוק לפני כמה ימים חשבתי לעצמי שכבר הרבה זמן שלא כתבתי שירים, בפעם הבאה אני אחשוב לעצמי על מליון דולר :).

שבת שלום לכולם,

hanyou

כותרת טיפשית האמת, במיוחד משום שהיא לא קשורה לאף נושא שהוא בפוסט הזה...

כתבתי שיר קלטי (בעברית, אבל עם מוזיקה קלטית). זה מה שנחמד בשירים שלי - הם באים עם נעימה built-in...

כחול-כנף/ לי תירם

כשהלילה יורד/ והירח מאיר/ עננים קטנטנים/ מתאספים

אז אתה שוב יוצא/ לשחק במרומים/ כחול-כנף/ הו, יקר שלי!

כחול-כנף כחול-כנף/ ציפור יקרה/ משוטטת בינות/ לקרני לבנה

כחול-כנף כחול-כנף/ אולי תשובה אלי/ ולנצח תחייה/ בין ידיי

מזכיר קצת את שירת ימי הביניים, עם כל הדלת והסוגר האלה...

אני צריכה גם לצייער לזה ציור תואם... אולי אני אעשה את זה עכשיו? אולי...

האמת שאני צריכה להתכונן לאזרחות, אבל אלוהי שבשמיים - זה כל כך משעמם אותי!!! כלומר, פתחתי ספר ולמדתי את כל הפרק של הכנסת, ואין לי כוח יותר... זה היה להירדם או לרדת למחשב... אני רואה את עצמי נכשלת מחר במתכונת אבל נו מילא, אף פעם לא התיימרתי להיות טובה באזרחות... צריך בשביל זה מוח של מתמטיקאי, ואת זה כבר הבנתי שאין לי...

אבל זה בסדר מבחינתי... אני אחיה...

קיבלתי 97 במבחן העיוני בספורט (וואו, ההישג הגדול... NOT!) לפחות אני לא עושה מבחן מעשי באתלטיקה... הו לא, במקום זה אני אהיה בתל אביב שוב, עוברת מיון אחרון ל"במחנה". אני חייבת להצליח בזה הפעם... אני זוכרת את עצמי בתור אנטי-ג'ובניקית, אבל "במחנה" נראה לי ממש ממש יתאים לי... אפילו שזה אומר להיות לא יעילה במיוחד בהגנה על המדינה וכאלה... אוף, אני רוצה "במחנה", אני חייבת להגיע לשם! אם הם לא יקבלו אותי, אני אערער, או אשאר בבקו"ם ואסרב להתגייס! אני חייבת להגיע לשם...

אני אגיע... ואז תהיה לי מקפצה לספר (אני מרגישה קצת כמו אמא פולנייה לספר הזה, אבל מילא...)

שיר ואני הלכנו היום לאורווה כדי ששיר תוכל לחזור על כל מה שצריך לעשות עם סוס (לקשור, להוביל, לנקות - פרווה ופרסות - ולאכף), וכשעמדנו להוציא את הסוס מהמרעה, סוסה אחרת ברחה לנו והיה קצת בלאגן. למזלנו האחראי - עוז - היה במצב רוח טוב אז הוא לא כעס ואפילו היה יותר עליז מתמיד (שזה קשה, יחסית לבנאדם ששר את שירי מיימון...)

בסך הכל שיר עושה את הדברים בסדר גמור, היו לה בהתחלה בעיות עם לנקות פרסות אבל ברגע שהיא הבינה שלסוס אין כוונות זדוניות להרוג אותה בכל דרך שהיא, היא עשתה הכל ממש ממש טוב. אמנם איחרנו לשיעור אזרחות בגלל זה, אבל זה היה שווה את זה :).

משעמם לי אחושילינג...

אני אלך לצייר כחול-כנף, זה בטוח יהיה מעניין.

או שאני פשוט אחזור לשחק בפוקימון - אני מנסה לברר כמה זמן אני איאלץ להישאר באותו מקום אם אני רוצה להעלות את הפוקימונים שלי לרמה 25 (רובם מתחילים להתפתח ברמה הזו או כמה רמות לפני, ואני כבר תקועה באותו מקום - העיר הרביעית או החמישית - איזה חודש)... אבל אני בטוחה שכל זה לא מעניין אתכם. זה אפילו קצת עצוב אני חייבת לומר...

הו מילא :)

אזוז לי...

המילה האהובה עלי לפוסט הזה היא: עגילים. יש לי עגילים חדשים עם סמיילי ^^

שלכם,

hanyou