The Silent Gallop

אמא שלי מצאה לפני שלושה שבועות שליו. או משהו שדומה לשליו. לקחנו אותו לוטרינר הקבוע שלנו שאמר שאין לו יותר מדי מה לעשות איתו. הוא נתן לנו שם של וטרינר שמכיר עופות ושלח אותנו לדרכנו.

כבר שלושה שבועות שסלאבה השליו אצלנו בבית בכלוב של תוכים שקימבנתי מידיד. אני לא יודעת מה לעשות איתו מאחר והוא בקושי מצליח להחזיק את עצמו בישיבה - על עמידה אין בכלל מה לדבר.

בסוף השבוע שעבר התקשרתי לוטרינר שהופנינו אליו ומאז אני מנסה לקבוע יום שבו אוכל לקחת אותו. הבעיה שעד שאני מגיעה הביתה מהעבודה הוטרינר כבר לא נמצא. היום כשאמא ואני החלפנו לו עיתון הוא התחיל לדמם שוב. בעבר הוא כבר דימם כמה פעמים אבל לא ראינו פצע ולא הבנו מאיפה זה בא. עכשיו שמתי לב מה הקטע עם זה - על העקבים שלו יש לו שני כיבים שעד עכשיו היו מכוסים בצואה וחול. עכשיו זה קצת יורד לו אז הוא מתחיל לדמם שוב. מצד אחד אני יודעת שאם זה מדמם זה סימן טוב כי זה אומר שעוד יש אספקת דם למקום. והאזור החשוף נראה ורוד וחיוני ככה שזה לא נמק. זה טוב. מצד שני - אני לא יודעת איך לטפל בזה. בינתיים רק שפכתי לו על האיזור פולידין. אני לא יודעת אם לקלף את הג'יפה או לא כי אין שום מצב שבעולם שאני אצליח לחבוש לו את האזור אחרי זה - הוא קטן מדי. אם אני אוריד את הג'יפה יישאר לו פצע חשוף. מצד שני אם אני לא אוריד את זה זה עלול להאט את ההחלמה שלו.

לפחות הבנתי אבל למה הוא לא מסוגל ללכת. כשדיברתי עם הוטרינר בטלפון הוא אמר שיכול להיות שיש לו נזק בחוט השדרה או במוח כתוצאה מתקיפה או מפגם מולד. אני מפחדת שהוא עלול להישאר ככה לעד ולא נוכל לשקם אותו ולשחרר אותו או לפחות למסור אותו לפינת חי. אני מקווה שהקטע עם הרגליים זה כל הבעיה שלו ושברגע שנפתור את זה הוא יתחיל להשתקם ומצבו ישתפר. אבל אני לחוצה כי גם ביומיים הקרובים אני לא אוכל לקחת אותו לוטרינר כי אני לא אהיה בבית, ועכשיו כשאני יודעת מה הולך לו שם אני ממש מודאגת מזה. כמעט חרדה.

אני קצת אובדת עצות ובעיקר מודאגת...

וזה כל מה שיש לי לומר.

דברו איתי אחרי שהשבוע הזה ייגמר, אולי אז אני אהיה יותר שפויה.

נמאס לי מהכל ואני יודעת שאני מתנהגת כמו ילדה קטנה כשאני כותבת את זה אבל לעזאזל, ככה אני מרגישה.

נמאס לי כבר מעצמי בעיקר. אני צריכה להתבגר.

שמעת?

תתבגרי כבר!

הרבה התרעות, הרבה פיצוצים.

הרבה בלאגן.

אין לי כוח לזה...

והיום מישהו התאבד ברכבת בחדרה וגרם לי לעיכוב של חצי שעה בדרך הביתה. אני מקווה שהוא יישרף באש הגיהינום - אם לא על ההתאבדות אז על זה שעיכב אותי.

וזה הכל בינתיים.

אה כן, תגידו לי תתחדשי, אני כותבת מהלפטופ החדש שלי :)

למה אני לא יכולה לאלף את הרגשות שלי להיות מה שאני רוצה שיהיו? למה אני לא יכולה לשלוט במחשבות שלי שיהיו איפה שאני רוצה שיהיו? אני שונאת את מי שהפכתי להיות. ולפני שיקפצו כולם ויגידו שאני משהו טוב ואני לא רואה את זה - אני רואה ובא לי לבכות. אני לא הבחורה הנחמדה לבריות שהייתי, אני פסיכית מדוכאת שנהנית לגרום סבל לאחרים ובראש ובראשונה לעצמה.

תמיד הייתי כזו רק שלפעמים הייתה לי היכולת להסתיר את זה.

זה קרה בשנתיים שבהן לא אכלתי כלום, זה קרה לפני כן, אחרי כן, וזה קורה שוב עכשיו. רק שבכל פעם אני מצליחה לגרום לעצמי סבל בדרכים יצירתיות אחרות. מעניין מתי אני אחליט לסיים עם זה אחת ולתמיד ולפטור את העולם מנוכחותי המייגעת, המייאשת והמעייפת.

אני אלופה בלהרחיק מעצמי אנשים. בעיקר את אלו שאני רוצה שיישארו.

פשוט אלופה. אין עלי.

Go Lee.

קניתי לפטופ והוא לא עובד. יש לו בעיה עם כרטיס המסך, או עם הדרייבר. אני לא באמת יודעת ולא באמת אכפת לי. סתם מעצבן אותי ששילמתי כסף טוב על משהו שלא עובד. והפעם אפילו לא עשיתי שום דבר כדי לדפוק את זה. אבל זו היכולת המדהימה שלי לבחור בדבר הלא נכון שוב...