אני בדילמה. יש לי שני ג'ינסים שאני יכולה ללבוד מחר, אבל רק אחד מהם יכול להיות עלי באותו יום.
כן, אני מודעת לעובדה שא נישמעת כמו פקצ"ה קטנה ולא ריחנית במיוחד, אבל מה לעשות? אני גם רוצה להיראות טוב! (שימו לב - רוצה אין פירושו מצליחה...).
אז בשביל זה עשיתי היום מאמצים ואפילו שמתי מסיכה על השיער. אני צריכה האמת להוריד אותה בעוד... 10- דקות... אני מאחרת... אבל אני אעדכן ואז אוריד אותה.
בכל מקרה, למה חשוב לי שלא להיראות כהרגלי - כמו משהו שהכלב הביא הביתה, לעס, גילה שהוא לא אוהב וזרק בחזרה החוצה לכלבים אחרים? ובכן, מחר טקס יום הזיכרון ליצחק רבין ז"ל. עדן משתתף בטקס (קיבל את התפקיד הראשי - מחונן שכמותו ^^), והוא יהיה שם בג'ינס וחולצה מכופתרת. עכשיו, בתור בנאדם שלובש כל החיים שלו T-shirts ומכנסי גלישה קצרים, לראות אותו מופיע בכזו רשמיות זה דבר לא רגיל שיש להנציח. ולכן מחר - טם טטם! - לי (להלן, אנוכי) תופיע עם מצלמה ותצלם אותו!!! אפילו שכנעתי אותו להצטלם מחובק איתי, אני מקווה שהוא יוכל לעמוד בזה, ושאנשים אחרים לא ימותו כשהם יראו אדם נהדר כמוהו מחבק מישהי כמוני... נו מילא, אני אפסיק לרדת על עצמי לעת עתה.
העניין הוא, שעכשיו יש לי בעיה. חולצת התלבושת הלבנה שלי, כמו אלו של כל שאר האנשים בביה"ס - ארוכה למדי. משמע, אי אפשר ללכת עם ג'ינס וחגורה, כי החולצה מכסה את החגורה ומנפחת את הבטן למימדי היריון. אז... אני צריכה ג'ינס שלא צריך בשבילו חגורה (ואין לי הרבה כאלה, כמעט כולם גדולים עלי ואני חייבת לשים בהם חגורה...). למזלי, מצאתי משהו כזה. לרוע מזלי, מצאתי שניים :). אז הבעיה עכשיו היא את איזה מהם לקחת.
מצד אחד יש לי אחד בצבע שרוף כזה, ומצד שני יש לי אחד כחול שמתרחב מלמעלה. הבעיה עם הראשון היא שהוא עשוי בגזרה מאוד מאוד נמוכה, והוא משמין לי את המותניים (אבל עושה לי דווקא רגליים יפות...). השני אולי לא משמין אותי במיוחד, אבל הוא מתרחב מלמעלה ולכן הרגליים שלי נראות כמו... ובכן, הוא כל כך רחב עד שהן לא נראות... :).
וזו הבעיה. איזה מהם לקחת?!
אני בטוחה שאני אחליט בסוף רק מחר בבוקר. אני נוטה לג'ינס השני, כי הוא לא משמין אותי, אבל מצד שני הרגליים... אני לא רוצה שבתמונה הראשונה שלי איתו אני אראה כמו מישהי דוסית שלובשת שמלה - אני אולי שמרנית, אבל לא עד כדי כך!!!
אוף... אני מודה למי שלא נמצא שם למעלה שזו הדילמה היחידה שלי עכשיו... ואני מקללת את עצמי על שזה מה שמדאיג אותי - אוף, פקצ"ה שכמותי!!! לעזאזל עם הכל...
ועוד משהו מעצבן אותי - אף פעם לא שמתי לב שחזרות לטקסים לוקחות כל כך הרבה זמן! היום בקושי ראיתי אותו, כי הוא כל הזמן היה בחזרות! ראיתי אותו אולי חצי שעה בשיעור מתמטיקה, ואז נכנסו לכיתה וקראו לו ולגל דריימן לצאת כי החזרות התחילו כבר לפני חצי שעה. וזהו! אחרי זה ראיתי אותו רק כשהם סיימו את החזרות והוא הלך למקצועות הבחירה (לי היו שעתיים חופשיות - חלון במערכת), וכשחשבתי שהוא עומד לחזור לפחות לשיעורי אנגלית הסתבר שלא!!! הוא שוב היה צריך ללכת לחזרות!!! אני נשבעת לכם, אני הייתי מסוגלת לבוא לסימה עם הידיים מוכנות לחניקה (סימה היא זו שאחראית על הטקס). כלומר, ברור שלא הייתי חונקת אותה, אבל הייתי בהחלט מסוגלת לאיים. בא לי לצרוח, אני מרגישה שאני משתגעת כשאני לא איתו/רואה אותו...
בלע...
אבל זהו. מחר הטקס, ויותר לא יהיו חזרות מעצבנות שירחיקו אותו ממני (מואהאהאהאהאה!!! עכשיו תיאלץ לסבול אותי יותר!)
מחר, אני אגיע מוכנה עם המצלמה, ואצלם... הו, איך שאני אצלם... והבטחתי לאורטל תמונה אחת, אז העיקר שתזכיר לי :).
די. זה היה פוסט יותר מדי פקצ"י, אני לא יודעת למה כתבתי אותו, אני בטח אמחק אותו אחר כך, אבל הייתי חייבת להוציא את זה ממני...
המילה האהובה עלי לפוסט הזה: יצחק רבין - תנו כבוד לאיש שרצה לתת לנו שלום!
עכשיו, אם תסלחו לי, אני צריכה ללכת להוריד את המסיכה מהשיער ולהחליט מה אני הולכת ללבוש/לנעול מחר :).
שלכם (אני לא פקצ"ה, זה היה פוסט חריג, אני מתכחשת אליו והוא מנודה בזאת מהבלוג!),
hanyou
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
hanyou