The Silent Gallop

יש נושא חם חדש לגבי הברירה הקולינרית שלנו לאחר צחצוח השיניים.

אני לוקחת איתי חטיף בריאות מסוג פיטנס או nature valley או משהו אחר. זה בימי חול. בשישי ושבת אני פשוט אוכלת קערה של 30 גר' (כן, אני מודדת!), של קורנפלקס רגיל ללא תוספת סוכר או דברים אחרים. מנסיון שלי - זה הכי טעים בסופו של דבר.

ככה אני גם מקבלת במהלך השבוע משהו מתוק שישר מקפיץ אותי למעלה (אני צריכה את זה כי אני הולכת לישון דיי מאוחר וקמה דיי מוקדם), זה גם פחות לא בריא (אני יודעת שזה משפט שבנוי נורא, אבל אני יודעת שזה בוודאות לא בריא, אם כי פחות לא בריא מחטיפים אחרים כמו שוגי ועוגי של הילדים), זה ממלא וזה לא משמין מדי.

בימי שישי ושבת אני אוכלת משהו שיש בו קצת פחות סוכרים וקצת יותר פחמימות מורכבות. בימי שישי אני יוצאת על הבוקר לשיעור רכיבה על סוסים ולכן אם אני אוכלת את הקורנפלקס חצי שעה לפני, יש לי מספיק אנרגייה כדי לעבוד ועם זאת אני לא מלאה מדי כך שלא כואב לי בצד.

לסיכום, אני מאמינה שאני דיי מסודרת בעניין ארוחת הבוקר.

גם ארוחת הצהריים שלי דיי מאוזנת כי אני אוכלת בבסיס עם קייטרינג אז זה לא נורא כמו בבסיסים שהחייל עצמו מבשל. יש פחות שומן ואני משתדלת לאכול יותר פשטידות מאשר שניצל תירס, ובכל ארוחה אני לוקחת גם איזה פרי.

הבעיה שלי זה ארוחת הערב. מאז שעזבתי את הבית, אח שלי חי על מנות חמות בערך, מה שגורם לכך שאמא שלי פחות ופחות מבשלת. עכשיו למשל, הוא בטיול שנתי ופשוט אין אוכל מוכן בבית. בכמה ימים האחרונים אכלתי שטויות בערב (חוץ מאתמול - על זה בהמשך), אבל היום כבר נשבר לי ובישלתי לעצמי אוכל מזין...

היום קבלו אצלנו מישהו שזה ממש לא הגיע לו. מישהי שהוא דיבר איתה בטלפון על זה שביה"ח ביטל בדיקה שלה ששלחנו לו (יחד עם עוד המון בדיקות של אנשים), החליטה שזה לא מתאים לה, וקבלה אותו רק כי הוא זה שנפל עליה בטלפון. זה כל כך לא מגיע לו - הוא אחד העובדים היותר מסורים והיותר חרוצים וקפדנים שיש אצלנו במעבדה. הוא הקצין הכי אחראי לדעתי בכל המעבדה הזו ותמיד עושה דברים כמו שצריך. הסיבה היחידה שהוא סיפר לה על הביטול במקום שהיא תחכה לראות את זה במערכת הממוחשבת הייתה כדי שהיא לא תתיבש ותוכל כבר ללכת ולהוציא הפנייה חדשה. והסתומה קבלה אותו.

המפקדת שלנו כמובן עמדה מאחוריו וגיבתה אותו בעניין, אבל המפקדת של מכלול המעבדה החליטה שהקבילה לגיטימית ושהוא היה צריך לומר לה שאין תוצאה עדיין ושהם עוד מחכים והוא לא יודע מתי תהיה תשובה, כלומר - לומר לה מה שהיא רוצה לשמוע... זה כל כך חבל, ממה שלמדתי במערכת החינוך, האחראי תמיד צריך לגבות את הפקודים שלו, כי אחרת כל האמון במערכת אובד, ואין דבר יותר בעייתי מזה במערכת כזו.

אני מקווה שהוא ייצא מזה איכשהו, כל הקצינים עמדו מול המפקדת ואמרו שהוא לא עשה שום דבר רע ורק דיבר איתה בכנות.

הלקח הנלמד - אני בחיים לא נותנת את הפרטים שלי בטלפון.

אתמול הייתה החתונה של אחת מהחיילות במחלקה שלנו שהשתחררה. היא הייתה כל כך יפה! אופרה היטב ולבשה שמלה פשוטה ומקסימה. אני הייתי מסתפקת בזה בלי הצורך בכל גם האירועים, אבל באמת שהיו דיי הרבה אורחים. נו טוב, משפחה תימנית, אני יודעת איך זה מנסיון אישי... אני שמחה שעם רובם אנחנו לא בקשר כזה קרוב - לא כי אני לא אוהבת אותם - כי אני לא רוצה חתונה גדולה.

בשלב האוכל ביקשתי מנה צמחונית. אחרי חצי שעה אמרו לי שזה עדיין בשלבי הכנה. אז אכלתי קצת לחם ושתיתי קולה. אחרי שעה אמרו לי שיש עומס ושאין מנה צמחונית מיוחדת בשבילי. החלופה - דג.

ממתי דג זה צמחוני?! הורג אותי אנשים כאלה!

נמאס לי שאני צריכה להסביר איזו מין צמחונית אני. צמחוני זה אחד שלא אוכל חיות. נקודה. לא עוף, לא בקר, לא צאן, לא דגים, לא חייזרים, לא כלום חי. וכל המתיימרים להיות צמחונים - אלה שלא אוכלים עוף ובשר אבל כן אוכלים דגים - אתם מביישים את המגזר. אתם הורסים לכולנו ובגלל זה לצמחונים האמיתיים אין מה לאכול! תתביישו לכם, לכו תעמדו בצד ותחליטו באיזה צד של הגדר אתם - צמחונים עד הסוף, או אוכלי כל.

אני לא מגדירה את עצמי טבעונית כי אני כן אוכלת ביצים וחלב ומוצריו, אז תעשו את הג'סטה ותודו שאתם לא צמחונים ודי!

וכל אלו שעוסקים בתעשיית המלצרות/מזון/מסעדנות:

דגים זה לא צמחוני, תפסיקו להציע לנו את זה! זה מגעיל ומעוות להוציא דגים מממלכת החי רק כי הם... טוב... דגים. הם חיים כמו כל חיה אחרת.

צמחוני זה ירקות, ביצים וחלב ומוצריו. לא חיות. קאפיש?!

מחר אני סוגרת מעבדה. ביקשתי לא בימי חמישי אבל החיילת החדשה לא ידעה. לא נורא. לחודש הבא היא תדע...

ברר...

נהיה לי קר.

לילה טוב,

לי

ווקמן התחיל לעדכן שוב. לא האמנתי, קראתי אותו כשהייתי בת 16-17 בפעם האחרונה. זה גרם לי לתהות כמה זמן אני לא הייתי פה והגעתי למסקנה שיותר מדי.

יש הרבה פערים להשלים, ואני לא בטוחה שאני יכולה לעמוד בזה.

אבל עכשיו אלון מתחיל ללמוד והוא לא יהיה בסביבה במשך הרבה זמן במהלך השבוע. כנראה שנתראה רק חמשושים. אז אני צריכה משהו/מישהו לפרוק עליו את כל השטויות שקורות לי במהלך היום.

כעיקרון יש לי מקום חדש ברשת, אבל אני רוצה מקום לכתוב בו גם בשפת הקודש - לא כי קשה, פשוט כי בא לי.

הבלוג הזה גורם לי לחשוב על מאובנים. הוא סוג של מאובן חי, מנהרת הזמן אם תרצו לאישיות שכנראה כבר שכחתי אבל עדיין מלווה אותי. מי ייתן והפעם יהיה לי מספיק חוזק נפשי לעמוד באתגר ולהמשיך לעדכן.

לי

למה אני לא יכולה ללמוד מהטעויות שלי?! למה?!

נחשו מה?

אתמול אחה"צ הסתכלתי ביומן שלי לראות מה יש לי השבוע. פתאום ראיתי שאמורה הייתה להיות אתמול בבוקר פגישה עם מישהו שאחראי על תכנית המצויינות לתלמידי ז'-ח' (שאותה אני אמורה להעביר). תהיתי איך זה שישבתי בחדר המורים במשך כל היום ולא קראו לי לשיחה הזו.

היום כשהמנהלת הייתה בחדר המורים ניגשתי אליה ושאלתי אותה בדבר אותה פגישה.

"כן, הייתה פגישה." היא ענתה לי.

"אז למה לא קראתם לי? הייתי ממש פה בחדר המורים."

"אה, אנחנו ישבנו על זה ושינינו כיוון למקום אחר. הרי את יודעת שהתכנית בכללי אמורה הייתה לכלול פיסיקה ומתמטיקה, אז עשינו התאמות של זה לכיוון הרובוטיקה."

"ומי ילמד את זה?" כבר שאלתי את זה בספק גדול שאני אקבל את התשובות שאני רוצה.

"המורה לביורפואה לקח את זה על עצמו."

"אה. והתכנית של מכללת תל חי ירדה מהפרק?" (זו התכנית שהתאימה לי עם תכני ביולוגיה שחשבנו לקחת).

"כן, אנחנו לא נקיים אותה השנה."

"אה."

ופה זה הסתיים.

אז בואו נעשה סך ביניים בין מה שהובטח לי בתחילת השנה לבין מה שיש לי עכשיו:

הובטח:

1. כיתות מצויינות ז'-ח' (רק תכנית העשרה, לא תכנית הלימודים).

2. כיתות י' ביולוגיה. (תגבורים).

3. כיתות רגילות ז'-ח' (תכנית הלימודים).

גם ככה לא תכנית מרנינה אבל מילא, רציתם שאני אוכיח את עצמי, קיבלתי.

קויים:

1. כיתות רגילות ז'-ח' (תכנית הלימודים).

2. כיתה ט' (תכנית הלימודים בביולוגיה).

אני יוצאת מדעתי מרוב עצבים. מזל שאיל מגיע מחר, יהיה לי הרבה על מה לדבר איתו. שוב אני מרגישה מנוצלת, שוב אני מרגישה מרומה, שוב אני מרגישה שאני לא רוצה להיות פה. אני שוקלת להתקשר לנורית תרזה ממשרד החינוך ולומר לה שאני לא רוצה להיות מורה ושאני רוצה לצאת מהמסלול, למרות שזה יהיה עקיפה לא נורמאלית של שרשרת פיקוד וסמכויות ובטוח לא יראו את זה בעין יפה.

אבל ראבק, אני כבר ממש ממש מעוצבנת על עתידים ועל גופים שלא רואים אף פעם את טובתי, אלא רק את טובתם האישית. מה עם ההתקדמות שלי?! מה איתה? אני לא שווה כלום בכל העסק? אז אם אני לא שווה כלום, תעיפו אותי וזהו! לא רוצה להיות במקום שלא צריך אותי בו. גם ככה לוקחים אותי לפצל כיתות (בכיתה ז' אילנה ואני נכנסות ביחד, בכיתה ח' אנחנו מפצלות את הכיתה, מה שאני מקווה להפסיק בקרוב, ובכיתה ט' יש עוד מורה שאני והיא מפצלות את הכיתה).

אז למה צריך אותי?! אם הייתי רוצה ללמד חצאי כיתות, הייתי פאקינג יכולה לעשות את זה גם בבית שמש, בחרתי בשלומי כי רציתי להיכנס לבגרויות (בי"ס צומח והכל), אבל אין בכלל מספיק תלמידים כדי לפתוח מגמה!

תגידו שאני לא סבלנית, תגידו שאני לא רואה את הנולד, אבל לעזאזל אני אכלתי מספיק זבל. אני לא אשאר גם אם יבטיחו לי משרה בבי"ס תיכון בלבד, לכיתות י'-י"א-י"ב מחוננים באמצע השרון. אם אני אהיה מורה, אני אהיה מורה באזרחות, בתנאים שלי עם הכיתות שאני ארצה ועם הילדים שאני אכניס למגמה שלי.

ראבק עוצבנתי, וזה לא כזה קל לעצבן אותי.

הלכתי הביתה.

שלכם,

לי