לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

The Silent Gallop


Life is a race, and I cannot keep the pace, so silently I gallop, revealing my trace


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אוקטובר 2008    >>
אבגדהוש
   1234
567891011
12131415161718
19202122232425
262728293031 

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
10/2008

אילו רק הייתי צעירה יותר


משפט מאוד הזוי, בהתחשב בעובדה שאני בת 20 לכל היותר, אבל נכון במידה מסוימת. מי לא רוצה להיות יותר צעיר ממה שהוא עכשיו (מהרגע שנגמר התיכון)?

ישבתי וראיתי עם נועה את קלטת טקס הסיום שלנו מי"ב. אז חוץ מזה שכבר מזמן לא נתקפתי עם נועה בהתקף נוסטלגיה - שזה תמיד כיף - גם שמתי לב שהמון השתנה:

1. למדתי שמן תינוקות מהו, ואילו פלאים הוא עושה לשיער מתולתל כמו שלי (אילפתי את המנייאק!).

2. אפשר לומר שגירמתי לי עמוד שדרה נאה וחזק, וכעת אני לא שקועה ברחמים עצמיים ובתקווה של מה שיכול היה להיות.

3. העליתי כמה קילו מיותרים, בייחוד באזור הירכיים, האגן והחזה. אני לא יכולה יותר להיכנס למחוך השחור שבו רקדתי את ריקוד הזוגות (אבל אני תמיד יכולה לנסות ולראות מה יקרה, אולי אם אני אפסיק לנשום...).

 

בין הדברים שלא השתנו:

1. הביגוד שלי דיי נשאר באותו סגנון (חוץ מחולצת בי"ס, כשזה לא הסווטשירט של פולין זה כבר לא מגניב).

2. הקול שלי נשאר דיי אותו דבר - אני עדיין מזייפת את אותה שורה ששרתי מ-Imagine של ה-beatles.

3. אני עדיין אותה ילדה, בסופו של יום.

 

החלטות שהחלטתי (בעקבות ושלא בעקבות הסרט):

1. להפסיק לאכול ג'אנק (מזה ירדתי פחות או יותר מרגע שהנחתי רגל בביתי, אבל אולי אני עוד אחזור לעשתונותיי).

2. לחזור לשיטת הנקודות.

3. להתחיל לשטח את הבטן שלי כי אם אני אתן לגיל לעשות את שלו זה עלול רק להידרדר (ואת זה אנחנו לא רוצים - הו לא!).

4. לעבוד גם על הרגליים, אם אפשר (שונאת הליכות, את זה אני אעשה עם מתיחות indoor).

 

אני מחכה כבר לחורף... רואים לפי העיצוב החדש. וואו, הבלוג הזה עבר תהפוכות דיי רציניות. אני זוכרת את התקופה שהוא היה שחור לגמרי! אכן הייתי בלקרית מגניבה ואפלה, על גבול האנורקסיות ואולי אף מעבר לו (ועם כל כמה שאני מתגעגעת לשקול 52 קילו, אני לא רוצה לעשות את זה ככה שוב לעולם). אני צריכה להתחיל לחיות. חופש שלם עבר עלי כמעט בלי שחייתי את החיים שלי, וכבר התחייבתי לכל מיני דברים (מנחת משפחה באור ירוק, חונכת של שנה א' החדשים). אני מפחדת ששוב לא יתחילו לי את השנה - ועד ראשי האוניברסיטאות כבר שלח לנו מייל מיוחד שאומר בקצרה: "סורי, אין כסף - אין לימודים, ביי."

אבל כל הדאגה והלחץ מהשנה האחרונה ירדו מעלי. הזמן הקשה מכל בתואר הזה לדעתי כבר מאחורי. השנה תהיה יותר קלילה, כך נראה לי. יהיה לי זמן לעצמי, זמן ללי. וכשחושבים על זה - פאק, אני במרחק של שנה מלחזור לביה"ס, הפעם מהצד השני של המתרס בנסיון לגשר בין הצדדים. אני עומדת להיות מורה בספטמבר הבא, וזה מוזר כל כך.

המילים שלו לא יוצאות לי מהראש ברגעים אלו: "מה? להיות מורה? זו העתודה שאת רוצה? אני כבר השלמתי עם זה שתלפיון אני לא אהיה, אבל בחיים לא הייתי מידרדר לרמה כזו." וזה עוד ממשיך עוד ועוד.

עדן - אתה לא חכם במיוחד בקטע הזה. תתפלא, אבל זו כן העתודה שאני רוצה - עכשיו אני יודעת ובטוחה בזה. זה מה שאני רוצה ושלמה איתו. אתה לא תלפיון ובסדר לך עם זה. אני לא עתודאית רגילה ואני מתה על זה. תודה שדרבנת אותי להמשיך - בלי הרצון שלך להראות שאני טועה ואתה צודק, אולי היה לי פחות רצון להראות לעצמי בעיקר, לעולם בכללי, ולך אם בכלל.

 

ולסיום, בשביל נועה-לי:

עשיתי את זה קצת חפוז, אני מודעת לזה. אולי אני אעבוד על זה גם קצת מבחינה פוטושופית מאוחר יותר... בכל מקרה תהני:

 



 

המילה האהובה עלי לפוסט זה היא: סיום. אני סוגרת הרבה מעגלים לאחרונה :).

שלכם,

hanyou

נכתב על ידי hanyou , 11/10/2008 18:14   בקטגוריות יום לא רע, לא הייתי מאמינה  
15 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של wxzjvrd ב-17/2/2013 10:26
 



לישון אצל


בוקר, 5:50, ואלון ואני קמים. הוא צריך להגיע לצבא, ואני לוקחת אותו לשם בדרך הביתה. זו בערך הפעם הראשונה וחצי שאני נוהגת על האוטו של אמא - שהושאל לי על בסיס זה שאני חוזרת הביתה מוקדם יותר מהשעה שהיא צריכה להגיע לעבודה.

כבר הרבה זמן שאנחנו עושים את זה - לילה ישנים אצלי, לילה אצלו, סופ"ש אחד פה ואחר שם. ורק לאחרונה זה הכה בי: עד כמה זה מוזר.

תארו לכם אותי לפני חמש שנים. אפילו ארבע או שלוש. איפה הימים שבהם לישון אצל חברה היה כרוך בהתנצלויות רבות של אמא שלי בפני אמא שלה על הבלאגן העתיד להתרחש בביתה, תוך הבטחות חוזרות ונשנות שגם אני אארח אותה אצלי (למרות שאצלי אין שום דבר מעניין לעשות)? איפה הלישון אצל התמים שלי אצל גיא וההיפך, שלי אצל אליעד וההיפך, שלי עם עוד המון חברים אצל המון חברים בהמון פגישות? אין יותר דבר כזה מסיבות פיג'מות אצל גדולים - לכל אחד יש יותר מדי עיסוקים עם עצמו בשביל לטרוח לעשות את זה, וכולם גם יודעים שאין הרבה מה לעשות ביחד יותר.

אני חושבת שנעשינו עייפים יותר. כולם, וזה לא קשור לחבר'ה שלי או לא לחבר'ה שלי. זה קשור לאנשים בגילנו, שכבר אין להם כוח. אנחנו רוצים הכל מהר ועכשיו, לזוז ולא לשבת. אם נשב לדבר במקום לזוז או לעשות משהו - נירדם מרוב עייפות. לכן כבר לא נפגשים עד מאוחר בלי לעשות משהו תוך כדי.

למה אנחנו כל כך עייפים?

אין לי מושג למה. אולי פשוט הזדקנו. אני לא יכולה לומר שאני לא מתגעגעת לזה. אני מרגישה את עצמי מזדקנת כשאני רואה את אח שלי עם החברים שלו עושה בדיוק את מה שאנחנו היינו עושים בגילו.

ואז אני סוטרת לעצמי (וסותרת את עצמי), במחשבה שאני מגזימה - אני בסך הכל בת 20 ויש לי עוד הרבה דברים להנות מהם חוץ ממה שהוא כבר לא לגילי. לדוגמה: ללכת לישון אצל חבר שלי ושזה לא ייחשב כמו בעבר. רק הבוקר כשחזרתי עם האוטו של אמא הבנתי עד כמה הדבר ה"מוזר" הזה נשזר לי בחיים בצורה כל כך שגרתית שאני כבר לא עושה מזה עניין גדול. וכמה בלאגן זה עשה לי לבקש שייתנו לי ללכת לישון אצל החבר הקודם (בסופו של דבר גם לא הרשו לי - וטוב שכך). זה היה לפני חמש שנים כבר.

וואו.

החיים עוברים מהר.

אולי מהר מדי?

אני סתם מגזימה.

אני צריכה להתחיל ללמוד מחדש כדי להפסיק לחשוב כבר :).

שנה טובה לכולם,

שלכם,

hanyou

נכתב על ידי hanyou , 2/10/2008 07:01   בקטגוריות אובדת עצות  
12 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של אלבינקה ב-13/10/2008 09:18
 





Avatarכינוי:  hanyou

בת: 36

Google: 

תמונה




הבלוגים הקבועים שלי
קוראים אותי
29,920
הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , עבודה , 20 פלוס
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לhanyou אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על hanyou ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)