The Silent Gallop

אז ככה:

ביום ראשון הלכתי לננה, ופליפה גם בא, וננה לימד אותי לעבוד על הפוטושופ. אני אשים פה תמונה, כדי שתראו כמה עוד אני צריכה לעבור לפני שאני אהיה מומחית (מאה שנה? יותר?)........נגיד.

בכל מקרה, היה נחמד מאוד, ופליפה גם הביא לנו מסטיקים ולי הוא הביא הכי הרבה כדי שאני אחלק לכולם בחקלאי. אז איווי, שוקולטה וים קיבלו את מה שהיה, כי הם היחידים שהיו באותו זמן לידי. אני מצטערת לפני מי שנושל מהמסטיקים, זה לא היה בכוונה או משהו............ I come in peace....................

הנה התמונה, שטפו את העיניים:

בכככככככככככככככל  אופן, אחרי זה ביום שני היה לי ווטרינריה, ולמדנו על הסוס (יפאיי), ועל מערכת העיכול של הסוס (לא יפאיי.......). העשרה לכולם: קוליק פירושו כאב בטן של סוס :).

אחרי הווטרינריה, חזרתי לבית של סבתא שלי ופתאום!!!!!!!! סיימתי לשטוף כלים.... לא סתם.... העוגה שקישטתי בצהריים הייתה מוכנה שאקח אותה. ולמה הייתי צריכה עוגה? הא? למה?! answer me!!!!!!!!!! נו טוב, לא נפגע בכם... לאמא שלי היה יום הולדת. הכנתי לה כרטיס ברכה עוד בביה"ס, ואם היה לי סורק, גם הייתי סורקת אותו. אבל הסורק ה....... שלי לא מסכים לסרוק, או יותר נכון, המחשב ה....... שלי אומר שאין מספיק זיכרון. ככה זה כשחיים עם מחשב אכול וירוסים.......

באסה. אבל לא נורא. היום, יום שלישי, הייתה שביתה, אבל נחשו מי לא שבת? כמובן, בית-הספר-החקלאי-התיכוני-המקיף-על-שם-הברון-אדמונד-דה-רוטשילד-שאין-לו-מספיק-כסף-לכלום, לא שבת!!!!!!!! ולמה לא שבת בית הספר היקר (not!!!!!!!!! - סוף סוף ראיתי עולמו של ווין, תנו לי להנות מזה......)? ובכן, שימו לב (מה שמזכיר לי שיש לי עבודה להגיש בשל"ח), בית-הספר-החקלאי-התיכוני-המקיף-על-שם-הברון-אדמונד-דה-רוטשילד-שאין-לו-מספיק-כסף-לכלום לא שבת כי הוא שבת כבר בתחילת השנה, אז החליטו להחזיר לנו ימים על חשבון השביתה. אה, עלוב!!!!!!!!!!!!!!!!!! אז מה שהם עשו היה פשוט לסגור את כל השערים חוץ משניים (ראשי ואזורי, למי שמבין.......), ו"למדנו". not!!!!!!!!!!!!! היינו רק אני, שוקולטה, ג'אמאל, בנג'מין, יופי (כן בטח), ועוד שניים מ-י'5 בכתה. עלוב!!!!!!!!!!!

אז בערך בשעה שלישית ברחנו כולנו מביה"ס, ועברנו דרך האורווה, ויצאנו והלכנו לנו'ש, וראינו עולמו של ווין, ודטרויט רוק סיטי (שונאת לכתוב את זה בעברית, אבל אין לי כוח......). סרטים טובים. באמת. לכו תראו.

טוב, עכשיו אני אמורה להכין את עצמי פיזית ומנטלית לרכיבה בקור המקפיא הזה, אז אני איאלץ להיפרד מכם לשלום. אני גם צריכה לעשות עבודה בכימיה. ומי שתוהה למה אני לא עושה לי to do lists, אז זה בגלל שאני לא עד כדי כך מכורה לישראבלוג. עם כל הכבוד לכל החברים הווירטואליים שלי, ולאתר המכובד הזה (אני מקווה.........), יש לי חיים אמיתיים, ואני מעדיפה לסמוך על היומן החי והנושם שלי מאשר על מחשב שעלול להתכבות כל רגע. מחשבים הם עם מאוד לא אמין.

טודלו, שלכם,

hanyou

שלום לכולכם.

שמתי לב שלא כתבתי פה שבוע. אני מקווה שאף אחד לא נוטר לי על זה. ואני גם מקווה שאף אחד לא אומר עכשיו: "אוף, שוב היא כותבת, היא לא מבינה שאנחנו לא מעונינים?!"

בכככככככככככככל מקרה, ביום רביעי גיא בא אלי, והוא פה עד מחר. כיף לנו, וגם הספקתי לסיים את כל העבודות שלי כמעט, חוץ מעבודה אחת בכימיה, שאני צריכה להגיש ב-15 בינואר. אני מקווה שאני אספיק לסיים אותה. עוד לא התחלתי :)

מה קורה אתכם, אנשים יקרים? מה נשמע בעולם האינטרנט והלא אינטרנט?

אני עדיין מתגעגעת אליו, אבל זה רק יושב לו שם בפינה, ולא מפריע לי כל כך. קנו לי מעיל כמו של מטריקס, ואני שמחה, אבל יכול להיות שהוא קטן עלי, אז אני אצטרך להחליף אותו. נו באמת, זו הסיבה שלא קונים בגדים בלי למדוד אותם קודם......... מוזר איך שהוא יכול להזכיר לי את מטריקס, הוא תמיד אהב את הסרטים האלה........

בכל אופן, יש משהו אחר שאני רוצה לדבר איתכם עליו: יצא לכם פעם לאכול ביצים קשות? מובן שלפחות פעם אחת בחיים........ רציתם פעם לחמם אותן ואמא שלכם אמרה לכם לא לחמם במיקרו? טוב, לי לא אמרו, ולמי שעוד לא הזהירו אותו: ראו הוזהרתם! חימום של ביצים קשות במיקרו הוא יותר מסוכן מפצצה אטומית, ברור?!?! ואני אסביר לכם גם למה:

היום בצהריים, אני קמה לי, מתארגנת, ויורדת למטה. מטפלת בכלבים איזה זמן, משחררת אותם בכיף, וזזה להכין ארוחת צהריים קלה: טוסטים (יאמי!!!!!!), ו...... כמובן! ביצים קשות. אך אבוי! הביצים הן מלפני יום, הן היו במקרר והן קשווווווווות............ מה עושים? כיצד מחממים? ובכן, שימו לב! לקחתי את הביצים החתוכות (לרבעים), והכניסותי אותן למיקרו היקר שלי. דקה אחת על השעון, והן יוצאות חמות. ואני, בהיותי נערה שלא בוחלת בשום דבר, ניסיתי להגניב לפי פיסת ביצה לפני שהכלי הגיע לשולחן. הביצה, חמה וטעימה ביותר, ככל הנראה החליטה שהדבר אינו לרוחה. ונחשו מה היא עשתה??????? אכן, קול "פּאק" קטן בתוך פי המסכן, והצרבת התחילה. כל הגרון שלי נשרף מהביצה הארורה..... ואתם יכולים לנחש שלא יכולתי אחרי זה לאכול כלום חוץ מגלידה, שזה בערך הדבר הטוב היחיד שיצא לי מכל העניין. אבל יותר משזה כאב, צרב, ועוד שאר כינויים מוצלחים, זה הפחיד אותי. הקול הזה היה כל כך מוזר בתוך הפה, שזה הקפיץ אותי לא רק מכאב, אלא מאימה מוחלטת.

אז כך אני עומדת מולכם, בפה וגרון צורבים, מתה ללכת לשירותים אחרי ששתיתי בקבוק שלם של ליטר וחצי מים קפואים, מלאה עד קצה הקיבה בגלידה קרה מאוד, וקר לי בכלליות. ובינינו, למישהי שהיא קרה טבעית, זה בטח לא יכול לעזור, נכון?

אז זה היה הסיפור המצחיק (כן בטח), של היום, ואני מקווה שאם אתם לא מזדהים איתי, אז זה לפחות מצחיק אתכם. וזכרו ילדים: לעולם, לעולם לעולם לעולם! אל תחממו ביצים קשות במיקרוגל. אל תתנו להן לקחת חיים!

שלכם להפעם,

hanyou

את הכתבה של היום נפתח בהתגעגעות המונית - כולם נא להוציא ספרי "רגישים", ולומר את תפילת "שהתגעגע" בקל רם וברור........

.........

.........

.........

......... יופי, תודה לכולם. ולמי אמרנו תפילת "שהתגעגע"? לוייס כמובן! בחיי, אני מתה מגעגועונים לבחור..... ואין לזה שום קשר לעובדה שהוא מכיר את החצי יפני, כי אני כבר לא דלוקה עליו יותר. הבנתי שאני לא מכירה אותו בכלל, ויש מישהי אחרת שממש אוהבת אותו, אז אני לא אנסה לתפוס לה את המקום עם הגחמות האידיוטיות שלי. אני לא אוהבת את הבנאדם, אז למה לנסות לתפוס אותו כשמישהי שכן אוהבת אותו רוצה?!

hanyou טיפשה. היא מתגעגעת לוייס, היא טיפשה. וייס גר חצי מטר ממנה, ואין לה אומץ ללכת לומר לו שהיא התגעגעה אליו. (האם מסתמן פה קו של פיצול אישיות?)

מצד שני, אני גם לא יודעת אם הוא כבר חזר, למרות שסביר להניח שכן. אם לומר את האמת, גם קצת דאגתי לו. דאגתי שמא הוא לא יחזור בריא ושלם, שמא עלול משהו לקרות לו... הרגשתי רע...... והארי פוטר לא הצליח להעביר את ההרגשה הזו. עוד לא שמעתי עדויות על מצבו, אבל אני משערת שהוא עדיין בחתיכה אחת, ואני חושבת שהוא כבר חזר לארץ. אני מקווה שהוא לפחות נהנה מהמשחק, הוא אוהד את הקבוצה הזו........

וזהו, אני חושבת. לא היה עוד משהו מעניין היום, חוץ מזה שגיליתי למה תינוקות גדלים לשנוא ירקות ובשר - תראו במה מאכילים אותם!!!!! היום ראיתי את בת דודתי היקרה, כשסבתא שלי (היקרה גם היא), מאביסה אותה במחית של גזר-בטטה-תפוח-אדמה ובעוף. התינוקת המסכנה עשתה לעצמה מחסני מזון (ע"ר) בתוך הפה, רק כדי שתוכל לירוק הכל אח"כ. וכשעמדתי ללכת, הוצאתי משהו מהמקרר, ולא תאמינו במה חזו עיני - גרבר של מחית בשר ואטריות. יחסינו לאן???????!!!!!!!!!!!! תינוקות מסכנים.

ואני אומרת: התעללות. התעללות לשמה. מה הפלא שילדים גדלים להיות צמחוניים או כאלה שלא אוכלים כל דבר שאין לו אמא? (נו'ש, הכוונה אלייך. גם את, גם אני, עברנו התעללות כזו בילדותנו הרכה והשבירה...) נסניף דמעה ;-;........

אבל אין מה לעשות, הורים וסבים עדיין יאביסו את התינוקות הקטים באוכל דוחה, והתינוקות יסבלו מתופעות פוסט טראומתיות לכשיגדלו.

זה הכל להיום, אני עדיין מתגעגעת אליו (בקרוב אהפוך לברווז.......)

שלכם,

hanyou