לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

The Silent Gallop


Life is a race, and I cannot keep the pace, so silently I gallop, revealing my trace


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    דצמבר 2005    >>
אבגדהוש
    123
45678910
11121314151617
18192021222324
25262728293031

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
12/2005

ראש הנקרה וחברים


נסענו היום צפונה. איזור חסר קליטה לחלוטין... עצרנו במין שמורת טבע שיש בה שאריות משרשרת משוריינת שבאה להציל יישובים נצורים בתקופת הבריטים. יש משהו בתקופה הזו שמרתק אותי ומקסים אותי, אבל אני לא יודעת מה... זה כמעט כמו הקטע שלי עם ימי הביניים...

however, בזמן שישבנו שם לאכול תקפו אותנו בסביבות החמישה-ששה חתולים מהסביבה. הם ערכו לנו תצוגה מרהיבה בשיתוף הקהל שכללה הרבה שאריות של אוכל (מצידנו כקהל), והרבה קפיצות כדי לתפוס אותן (מצידם כחתולים רעבים). הם גם הסכימו ברוב טובם לערוך לנו סיור בחורשה עם המשוריינים הישנים - אני נשבעת לכם שכל החבורה באה איתנו, אחד מהחתולים הוביל ולא הפסיק ליילל! זה היה באמת מצחיק, במיוחד כשהוא נעצר ליד אנדרטה אחת, טיפס עליה ויילל...

לפני שחזרנו לכביש הראשי אבא סוף סוף הסכים שאני אנהג קצת על האוטו שלו. קנינו הבוקר שלט "נהג חדש" ושילמנו את האגרה, וגם הביטוחים כבר בסדר, אז הוא הרשה לי לנהוג קצת כשים לא היה באוטו (כן, כאילו שאני אעשה תאונה במגרש חניה...). אני חייבת לומר שאבא שלי נורא לחוץ יחסית לתימני... (מי גזענית מי?). הוא כל הזמן חושש שאני אתקע בעץ (שנמצא חמישה מטרים ממני), או משהו בסגנון. והלחץ שלו מלחיץ גם אותי. הנקודה היא שהוא דופק מהירויות עם האוטו, שזה נראה לי נורא מוזר שפתאום הוא נלחץ בגללי כשאני בכלל נוסעת על 30 קמ"ש... לא נורא.

אוטו אוטומטי זה לא נחמד - אני אולי אומרת את זה מבורות, אבל אלוהים - אני צריכה את הגיר הידני שהיה לי... ואני צריכה ג'יפ - השברולט לא מספקת אותי :d. אבל לא נורא.

נסענו לראש הנקרה והסתובבנו שם קצת, ואחרי זה הגענו לעכו. רצינו לאכול באיזו מסעדה אבל היא כבר נסגרה (יא חאסארה... NOT), ובסופו של דבר התפשרנו על חומוסייה אחת עם צ'יפס טעים ופלאפל חריף אחושרמוטה ^^. ומה שמצחיק הוא שדווקא החומוס, מכל הדברים, היה תעשייתי. ח-ב-ל כמו שגיא (שאליו אני נוסעת מחר, אגב), אומר תמיד.

 

חזרנו הביתה כבר אחרי שהחשיך, ותוך משהו כמו חצי שעה או יותר יצאנו לגן שמואל (שוב, אני נהגתי הלוך וחזור). אבא שלי הלחיץ אותי וכמעט עצרתי בצד והתחלפתי איתו. אני מבינה שגם הוא לחוץ מזה שההגה בידיים שלי ושאני עלולה להזיק לאוטו, אבל הוא לא יכול להלחיץ אותי מרוב שהוא לחוץ. כי אם הוא לחוץ והלחץ שלו גורם לי להיות לחוצה ולהראות את העובדה שאני לחוצה זה הופך את כל האוטו לסיר לחץ ולחץ באוטו זה לא טוב - זה מה שגורם לתאונות... והאוטו שלו גם בעייתי... לוחצים על הגז לחיצונת - והוא טס... אני רוצה ידני!!!

~בוכה בכי תמרורים~

חשבתי שזה יהיה פשוט כמו עם הג'יפ של המורה שלי, אבל מסתבר שזה לא... ולחשוב שרציתי לנהוג מחר לפתח תקווה... חה! ההורים שלי אולי היו מסכימים, אבל אני לא בטוחה בעצמי שאני כבר מוכנה לנהיגות כאלה ארוכות. אולי אם אני אסכים עם אבא שלי שנתחלף באמצע... השאלה היא איפה אפשר לעשות את זה, ומה יקרה אם אני אחליט שאני לא יכולה להמשיך במקום שאי אפשר להתחלף בו. זו בעיה... מילא, אולי באמת עדיף שאני לא אנהג מחר אלא אנסה קודם נהיגות בטווח הקצר של גן-שמואל-חדרה-אורות...

חפיף. יהיה בסדר, אני כבר מרגישה שיותר נוח לי עם האוטו, וזה בטח ימשיך במגמה הזו. הרי לא לשווא נתנו לי רשיון נכון? יהיה בסדר... אני יודעת לנהוג, זה פשוט נורא מוזר לי לשבת במושב הקדמי השמאלי במקום אבא, ובאופן חוקי (לא שעשיתי את זה אי פעם באופן לא חוקי, אני אחד האנשים היחידים שאני מכירה שההורים שלהם לא נתנו להם לנסות לפני...).

המילה האהובה עלי לפוסט הזה היא: רשיון. נחשו למה...

שלכם,

hanyou

נכתב על ידי hanyou , 30/12/2005 01:11   בקטגוריות יום סבבה!  
8 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של hanyou ב-1/1/2006 19:43
 



יאהו!


כל כך הרבה דברים עברו לי לאחרונה בראש...

 

על זה שאני חייבת לאהוב מישהו כי הסילבסטר מתקרב, על זה שבעצם אין טעם שאני אוהב מישהו כי אני גם ככה לא אהיה כאן בסילבסטר אז לא ייצא לי להתנשק איתו בכל מקרה (פתח תקווה, הנה אני באה!).

חשבתי על זה שסיימתי לקרוא את הארי פוטר השישי אתמול, ושכבר היום קראתי רבע מהספר הראשון שוב (לא מכורה בכלל).

חשבתי על זה שהיה לי טסט אתמול, על זה שכמעט הקאתי לפני אבל בטסט עצמו הייתה לי מעין התעלות שכזו, שחשבתי "אבל בעצם הכל בסדר" - ועשיתי את זה כמו גדולה. הטסטר לקח אותי לסיבוב של 10 דקות והתחלפתי עם התלמידה השנייה (היא נכשלה - לא נעים). חשבתי שהוא התייאש ממני, אבל מצד שני הוא לא נגע לי בהגה, לא בלם אותי ולא כלום, לא העיר אפילו, אלא רק ישב וצפה בי נוהגת. האמת - דמיינתי שזה אבא שלי (שניהם תימנים קטנים ואילולא הקרחת שיש לאבא שלי - ושחסרה הייתה לבוחן - הם היו יכולים להיות דומים למדי). וברגע שדמיינתי את אבא שלי (אוי אם הוא ישמע את זה הוא יתפחלץ), הרגשתי הרבה הרבה יותר רגועה. היה לי נחמד פתאום לנהוג ואפילו פלטתי חיוכום (במקום את שתי הלביבות שאכלתי מוקדם יותר).

חשבתי על זה שהשנה נגמרה, וממש על הקצה-קצה שלה הצלחתי סוף כל סוף להיפטר מהזיכרונות של עדן, מהרצון האבסורדי להיות איתו, מהטמטום של המחשבה על זה שהוא משהו מיוחד, ושסוף סוף הבנתי שהוא יצור דיי משעמם בתכל'ס. וכדי להוסיף על כל זה, השיער שלו הלך, אז כל הזוהר - אפשר לומר - הלך איתו. אני רק שמחה ששלחתי את הספר שלי לפני שהתגברתי עליו, כי אם הייתי מתגברת עליו לפני, הספר כולו כנראה היה משתנה והסוף שלו היה נהרס, כמו בערך כל דבר שקשור בו. לפחות את זה הוא לא הצליח להרוס לי.

מה שמוביל אותי לכך שחשבתי על זה שסוף סוף שלחתי את הספר שלי להוצאה לאור - ידיעות אחרונות. אני כל כך מקווה לשמוע מהם תשובה חיובית שזה משהו. אני לא יודעת כמה סיכויים יש לספר הזה להתקבל על ידיהם, אבל אני באמת באמת רוצה לנסות. ולנסות זה אף פעם לא רע.

וחשבתי על זה שזהו זה. שנת 2005 מסתיימת, שנת 2006 מתחילה, ואני לא יכולה שלא לחשוב על זה שזו הולכת להיות שנה מיוחדת. כלומר, יש בה שתי ספרות אהובות עלי (2,6), ואם זה ככה היא אמורה להיות משהו נחמד. מי יודע? אולי אני אמצא אהבה חדשה - יש מתנדבים? לא להתבייש, אני פה לא אצחק על אף אחד :).

אולי אני אמצא לי עבודה סוף סוף, אולי אני אלמד דברים חדשים.

בעוד שלושה חודשים ייגמר לי המלווה, אולי אני אוכל להסיע אנשים לים או משהו - יכול להיות נחמד מאוד...

אני חושבת שזו תהיה שנה טובה, כי אולי הספר שלי ייצא לאור (ואיזו שנה טובה בשבילו לצאת, בדיוק מספר כזה היה לי בראש, משהו נחמד). אני כל כך שמחה שסיימתי לעבוד, ומצד שני ידעתי שהגיע הזמן המדויק. לא לפני ולא אחרי, בדיוק עכשיו. זה היה עיתוי מצוין לדעתי. וזו גם בדיוק השנה האחרונה, ככה שאם הוא ייצא לכולם תהיה מזכרת נחמדה בצורת ספר על עצמם. בכלל הסיבה היחידה שאני מפרסמת אותו היא בשבילם, כבר עליתי על זה מזמן.

פעם חשבתי שזה בשביל הפרסום (ואני דיי בטוחה שזה באמת היה בשביל זה), ואחרי זה כדי שיזכרו אותי. אבל אז הבנתי שהפרסום לא ממש חשוב לי, ושיזכרו אותי גם בלי שום קשר - לפחות אלה שחשובים לי. ואז הבנתי שזה בשביל החברים שלי. כי זה עליהם ובשבילם.

 

וזו הייתה 2005 בשבילי אנשים.

טובה בהתחלה, גרועה באמצע, איומה בהמשך, ומעולה בסופו של דבר. אני שמחה שחייתי אותה. ושמחה שהתגברתי על כל הניואנסים הקטנים שבדרך.

המילה האהובה עלי לפוסט הזה היא: 2005. ככה זה :).

שלכם,

hanyou

נכתב על ידי hanyou , 28/12/2005 17:02   בקטגוריות יום מושלם  
4 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של hanyou ב-29/12/2005 18:19
 



מקס


יש לנו בשכבה כלב כזה מתוק... קוראים לו מקס. (או מקסי, או מקסוול, או מקסינגטון או איך שבא לי לקרוא לו באותו רגע). הוא גולדן רטריבר מעורב בלברדור (כלומר, הוא חום בהיר עם פרווה קצרה), והוא שמן. מאוד שמן.

היום חילקו לנו סופגניות בשכבה, ומקס אכל אחת בביס. בביס! חתיכת שמן שכמותו!

הוא הכלב השכבתי הכי חמוד שאני מכירה (ויש לנו משהו בסביבות השלושה-ארבעה ככה...). אם מבקשים ממנו יפה הוא קופץ עם הרגליים הקדמיות ואפשר לרקוד איתו - אוי אני כל כך אוהבת את הכלב הזה!

ובדיוק היום כשהוא טרף את הסופגניה (ואחרי זה עבר לעלון של מסיבה באיזה מועדון), חשבתי עליו. הגעתי למסקנה שהוא אחד מהמאפיינים של השכבה שלנו. וכמה שהוא נראה מובן מאליו, אם הוא פתאום היה נעלם היה לי מאוד שונה בשכבה. הוא כמעט תמיד נכנס אלינו לכיתה לשיעורים, ותמיד הוא נרדם מתחת לכיסא של מישהו.

לחשוב שרק לפני שנתיים בכלל לא ידעתי מי הוא (הבניין שבו הכלב הזה תמיד מסתובב הוא הבניין של י"א י"ב, ואני הייתי בכיתה י' לפני שנתיים), ועכשיו הוא פתאום חלק אינטגרלי מחיי היומיום הבית-ספריים שלי... זה נראה לי כל כך מוזר... כמו שאני לא מאמינה שיש את האנשים ההם שלא הייתי בכלל מדברת איתם לפני שנתיים.

מה שמוביל אותי למחשבה של מה יהיה הלאה? כשאני אלך לצבא, אולי לעתודה (המשך הלימודים באוניברסיטה), האם אני עדיין אזכור את כל החברים שלי?

ברור שאני לא מתכוונת לחברים הקרובים - אותם אני בטוח אזכור - אני מתכוונת לאלו שהקשר איתם פחות הדוק. אלו שאני מכירה מהשכבה. מה יהיה איתם? רק במפגשי מחזור? רק בסופר? רק לעולם לא?

ומה אם אנשים שהתרחקתי מהם? מה עם אנשים שאני הייתי כל כך קרובה אליהם? האם הם יחסרו לי?

אין לי מושג, אני באמת באמת לא יודעת...

מה שיהיה יהיה...

ובאשר למקסי - טוב, אני תמיד אוכל לבקר בבית הספר בחופשות נכון? :)

המילה האהובה עלי לפוסט הזה: מקס. מתוק שכמותו...

 







שלכם,

hanyou

נכתב על ידי hanyou , 26/12/2005 12:57   בקטגוריות יום סבבה!  
9 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של hanyou ב-28/12/2005 16:17
 



לחרוף


מכירים דוב?

נו החיה הזו.

אז לפעמים היא עושה שנת-חורף.

ואני חושבת שזה בדיוק מה שאני עשיתי היום...

חזרתי מיום ההולדת של ניר (היה ממש נחמד). השעה הייתה בערך אחת וחצי ככה, והלכתי לישון בשתיים וחצי (קראתי שני פרקים מהספר השישי של הארי פוטר - תנו לי בכבוד!).

התעוררתי היום ל"בוקר" מעט חשוך. השעה הייתה תשע. pm. לילה.

אף אחד לא העיר אותי.

היו לי חלומות נהדרים - מלאי עלילה ומרתקים שנמשכו ונמשכו ונמשכו והיה כיף לחלום אותם, במיוחד ללא הפרעה.

חוץ מזה שאני שמחה שישנתי כל כך הרבה כי בזמן האחרון אני לא מצליחה לישון טוב. אני הולכת לישון מאוחר בלילה, מתעוררת באמצע הלילה וחוזרת לישון ככה שהשינה שלי זה כמו שמיכה ישנה מלאת טלאים וחורים, ואני צריכה לקום בשש וחצי שזה אף פעם לא נחמד במיוחד. אז אני נורא נורא עייפה...

גם עכשיו אני עדיין עייפה. אני הולכת לישון שוב עוד מעט, אני רק אקרא קודם קצת כי אני מתה לדעת מה ההמשך (ואני רק בשני הפרקים הראשונים).

 

אה כן:

עוד צעד רשמי בהתרחקות מעדן - מחקתי את כל ההודעות הישנות שלו מהנייד שלי. אין יותר "רבע שנה שמח ילדונת <:)" או כל הודעה אחרת שהוא שלח לי. נמאס לי מזה, נמאס לי ממנו. הוא יכול ללכת להזדיין אם בא לו.

ואם מישהו מכם רק ייעז להגיב לי על החלק הזה, אני אתעלם ולא אענה לכם יותר לאף תגובה בחיים. אני לא רוצה לשמוע את מה שיש לכם לומר על זה! ואל תדברו איתי על זה אם אתם מכירים אותי ויכולים ליצור איתי קשר (מטיאס וניר). לא רוצה לדבר על זה ולא לשמוע על זה ולא לאזכר את זה בשום דרך שהיא. נ-ק-ו-ד-ה.

 

אני שמחה שניר אהב את הכיבשי שלו :). היה לי ממש נחמד אתמול וגם יש להם תנור חימום שבאמת מחמם ^^. כמו שאני אוהבת.

המילה האהובה עלי לפוסט הזה היא: כיבשי. כי היא באמת יצאה טוב.

שלכם,

hanyou

נכתב על ידי hanyou , 24/12/2005 21:33   בקטגוריות יום מושלם  
16 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של hanyou ב-27/12/2005 16:22
 



לדף הבא
דפים:  

Avatarכינוי:  hanyou

בת: 36

Google: 

תמונה




הבלוגים הקבועים שלי
קוראים אותי
29,897
הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , עבודה , 20 פלוס
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לhanyou אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על hanyou ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)