The Silent Gallop
Life is a race, and I cannot keep the pace, so silently I gallop, revealing my trace |
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
דצמבר 2008
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | | 28 | 29 | 30 | 31 | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 12/2008
זמןזמןזמןזמן
עם כל כמה שאני לא לומדת כמעט, אין לי הרבה זמן לעצמי לאחרונה. אני מוצאת את עצמי מזניחה את הבלוג וזה לא נחמד מצידי כי הבלוג הזה (כמו שטרחה ידידתי רותם לומר לי לא מזמן), כבר דיי זקן. וזה מאוד לא יפה לנטוש את הזקנים והחלשים (ואכן הוא נעשה חלש לאחרונה). אני מוצאת שהמון דברים שקרו לי באוניברסיטה לא תיעדתי, ושאם זה ימשיך ככה אז מפעל חיים של שלוש שנים יירד לטמיון, ואת זה אני באמת לא רוצה.
get a life!
but... life is hard...
ומי כמוני יודעת את זה...
הקראתי היום לחניכים שלי פוסט מ-2006 אחרי שבועיים ראשונים באוניברסיטה. הרגשות האלה מסתחררים בתוכי, גועשים ורועשים ואני לא יודעת מה אני מרגישה בדיוק - הזדהות מוחלטת או רצון להראות להם את העתיד. אין מה לעשות, כשאני אחרי משהו הרבה יותר קשה לי להראות לאחרים שזה לא כל כך נורא. בייחוד כשאני זוכרת איך לי זה היה קשה כשאני הייתי במקום הזה.
אז החלטתי שהדבר הטוב ביותר שאני יכולה לעשות זה להראות להם את עצמי genuine משנה א'. ואת זה יכולתי רק דרך הפוסט הזה שכתבתי לפני כל כך הרבה זמן. הם דיי אהבו את הרעיון, אני חושבת. לדעתי אין תיעוד שיכול להיות כל כך אמיתי כמו משהו שכתבתי בתקופה.
העניין הוא שעכשיו הם רוצים את הכתובת לבלוג :). לא שיש לי בעיה עם זה, אבל שיתאמצו קצת למצוא אותו - זה לא חוכמה אם אני אתן להם את הכתובת עם כפית :P.
כרמל אמרה לאחרונה שהיא רוצה לחזור לעצמה. גם אני רוצה לחזור לעצמי, אבל איך? אני בקושי זוכרת מי אני כבר, ואולי השתניתי לבלי הכר? אולי אני כל כך שונה שאין לי דרך לחזור בחזרה? I wann'a get back to basics ולאתחל את עצמי, אבל אני לא בטוחה שאם אני אעשה את זה אני לא אקבל את מסך המוות ההכחול (המוכר לכל חנוני המחשבים בינינו היטב היטב). מה אם אין לי איזה גיבוי מהיר מלפני שלוש שנים שיחזיר אותי להיות ילדת תיכון חסרת מעצורים? (אהה, כי זה מה שהייתי באמת...).
אני סתם חושבת וכותבת שטויות. אני צריכה במקום זה לקרוא קצת אנדוקרינולוגיה (אבל אני בהחלט לא אעשה את זה עכשיו, הו לא!). נראה לי שבמקום זה אני אלך לכתוב נקודות.
ואם כבר בזה עסקתי - החלטתי שהדבר החכם יהיה לעשות דיאטה. אז לא שיניתי כלום בהרגלה האכילה שלי (שכוללים לאכול מעט באוניברסיטה ולטחון בבית), אבל כן הוספתי להם ארוחת בוקר של קורנפלקס עם חלב, המון ירקות בארוחת צהריים, ומנה גדושה של ספורט שלוש פעמים בשבוע. עד כה אני בסדר - הורדתי שלושה קילו בשבועיים שזה דיי מכובד... רק חבל שבכל סופ"ש אני עולה בערך קילו D:.
הכל התחיל מזה ששמתי לב שהמשקל שלי עלה למספר השטן, היינו 66.6 - מספר שכל אנורקסית לשעבר צריכה להתבייש בו (השיא - 52 בכיתה י"א). כרגע המטרה היא להביא את 1.65 הס"מ הללו למשקל של 58 קילו, מטרה שניתן בהחלט להשיג תוך... מממ... בואו נחשב... שלושה שבועות בערך, אם אני ממשיכה בקצב הזה...
אני מרוצה אם ככה, וגם בעזרת הספורט אני אכניס את עצמי קצת לכושר, ואת הבטן שלי קצת פנימה ^^.
זהו... אני אסגור כאן את הבאסטה, אבל היה ממש כיף להרגיש שהבלוג הזה הוא לא סתם רוח רפאים :P.
המילה האהובה עלי לפוסט הזה היא: חניכים. הם פשוט משהו משהו.
שלכם,
hanyou
| |
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
hanyou