RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
פברואר 2006
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | 1 | 2 | 3 | 4 | | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | | 26 | 27 | 28 | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 2/2006
תשובות לשאלון השבועי
איזה סוג שיער יש לך?
תימני, יענו:
ארוך, מתולתל וכהה.
בחיאת רבאק! ניסיתי לצבוע אותו לסגול והמעפאן שם עלי זין ונהיה יותר חום!
מה דעתך על בנות עם שיער קצוץ?
תלוי. אם זה יפה להן - תפדאלו.
אם זה לא יפה להן - תפדאלו.
האם היה לך פעם כינים?
אולי כשהייתי קטנה... אני חושבת שהייתי עושה החלפות עם החברים: נחמה בעבור מויישה זוייכמיר.
האם את מסתרקת במברשות שיער של אחרים?
לא, ואני לא נותנת שיסתרקו לי במברשות - לפחות לא אלה שאני משמשת בהן קבוע. לא אוהבת את זה. על אותו עיקרון קשה לי לראות שאנשים אחרים חובשים לי את הכובע. זה תמיד גורם לי אחרי זה להרגשה שדברים הולכים עלי, ולא משנה מאיזה בית סטרילי הגיע זה שחבש אותו לשנייה קודם.
האם את מריחה את השיער של החבר שלך, כשאת מחבקת אותו?
כשהיה לי חבר, כן, הייתי מסניפה את כל כולו. פשוט היה לו ריח מיוחד של עדן. אני עדיין אוהבת את הריח הזה, אבל הוא כבר לא כזה אטרקציה, צר לי לומר...
האם את אובססיבית בקשר לשמפו שאת משתמשת בו?
ריח טוב ושלא ינוסה על בעלי חיים, זה מה שהכי חשוב לי. אבל בעיקרון אין לי בעיה להחליף בתוך הקבוצה האקסקלוסיבית הזו.
מה את חושבת על בנים עם שיער ארוך?
הממ... אוהבת :].
בהחלט אוהבת, כל עוד זה לא הופך להיות נקבתי מדי, או כל עוד זה לא מקור העניין היחידי שלהם כשהם איתי (לא אכפת לי שהשיער שלי יהיה, או לצורך העניין אני בכלליות ^^).
מה עדיף: שיער אסוף או פזור? כיצד את מסדרת את שערך?
לעצמי אני אוהבת אסוף, כי השיר שלי נוטה להתנפח (וידידי משכבר הימים גיא בוודאי זוכר את זה... לרעה ^^).
אבל אני לא בוחלת בפזור, כשבא לשיער שלי הוא יכול להיות יפה כשהוא מפוזר.
בכללי לאנשים אחרים אני אוהבת לראות שיער פזור, למרות שאני חושבת שזה יותר מתאים לאנשים עם שיער חלק מאשר לאנשים עם שיער מתולתל/מסולסל/מקורזל/כלבי טרייר :d.
האם את אוהבת לאכול את השיער שלך כשמשעמם לך?
לא, זה לא כיף ולא טעים והורס אותו. אבל (!), אני אוהבת לשחק עם הפוני שלי כשאני משועממת. אנחנו משחקים נד-נד, עוגה עוגה, תופסת...
סתם, אני פשוט משחקת איתו בין האצבעות ואז מתעצבנת כי הוא מתנפח ^^.
המילה האהובה עלי לפוסט הזה היא: יא. סתם בא לי.
שלכם,
hanyou
| |
 קוקו, איפה אני?
האמת שאני כבר באמת לא יודעת.
לאן נעלמתי בזמן האחרון? או יותר נכון, לאן לא נעלמתי? אני הולכת ותופחת מיום ליום. והמחזור הזה שמאחר לא ממש עוזר לי... כבר חודש עבר מאז הפעם האחרונה (בטיול השנתי), ומאז הוא פשוט מבושש לבוא. אבל כל הרעב הזה שתוקף תקופה קצרה (ממש קצרה, מה אני אגיד...), לפני המחזור נשאר עכשיו, ואני פשוט הולכת ותופחת לאיטי (ולא, אני לא בהריון). אני מרגישה הרגשה של דז'ה וו. אה כן - המחזור שלי תמיד מאחר, כוסעלהאמאמאשלו!
אני רוצה לקבל מחזור ולחזור להיות יפה ורזה וחלקה!!! אני רוצה לקבל מחזור כדי לדעת שהכל בסדר איתי ושאני לא איזה freak of nature, או שאני לא בהריון מרוח הקודש הארורה ואחותה הצולעת גם כן היא!!! כוסעלהאמאמאשלו - אני רוצה שהוא יבוא כבר!!! שיר ב. פעם שאלה אותי מה יותר גרוע מלקבל מחזור, ואני אמרתי לה שלא לקבל. אני צודקת!!! כוסעמק, אני רוצה את המחזור שלי ועכשיו!!!
(אגב, מישהו פה רואה תסמונות של פרה-מחזור? אולי סוף סוף... כוסעלהאמאמאשלו!!!)
וחוץ מזה הייתי היום עם שיר בטיול והיה ממש נחמד. נוף יפה, כפר אומנים (מחזיר מפתחות חדש, ושוב בצורת צב, אני חושבת שאני אצרף אותו ליאצק, שיהיה לו בן זוג לחיים), ובסוף מוזיקה דרום אמריקאית טובה.
ובחמישישישי הייתי בהפקות של אורט ומבואות. היו הפקות ממש ממש יפות - האנשים האלה באמת יודעים לשחק. אני מקווה שככה גם יהיה אצלנו (למרות שאני בספק אם אצלנו יהיה כזה מושקע כמו אצלם...).
ואני לא יודעת, אני מרגישה שאני קצת מאבדת את עצמי. אני נוטה להתעצבן מהר יותר על אנשים, אני לחוצה כל כך בזמן האחרון ואני לא יודעת מה לעשות עם זה. אני מרגישה כמו ילדה קטנה ומטומטמת.
אבל אני כל הזמן משננת לעצמי - המעלה הטובה ביותר היא היכולת לסלוח. היכולת לסלוח. היכולת לסלוח.
ואם לא עלי, שיכולה לסלוח, על מי יתעצבנו?
אולי אני הופכת למישהי אחרת...
אולי אני פשוט חוזרת אחורה...
אולי אני פשוט משמינה, לא מקבלת מחזור ועצבנית על זה.
אולי יש עלי יותר מדי לחץ.
אולי אני פשוט צריכה מישהו שיוריד ממני את הלחץ.
אולי אני פשוט צריכה להתפרק.
אולי אני צריכה לחזור ללמוד לבכות - לאחרונה אין לי זמן לזה כל כך, יותר מדי עמוס לי.
אולי אני צריכה להירגע.
אולי אני צריכה להתבגר.
אולי אנשים סביבי צריכים להתבגר.
אולי יגיע לי המחזור היום, כוסעלהאמאמאשלו!!!
המילה האהובה עלי לפוסט הזה: מחזור. ארררגגג!!!
שלכם,
hanyou
| |
אמא, חדר מבולגן זה יציב יותר!
יום אחד אמא נכנסה לי לחדר והתחילה להתפחלץ. הכיסא היה מלא בבגדים, על הרצפה מפוזרים בערימות פחות או יותר שוות בגודלן (השתדלתי), נעליים, חזיות, פאזל על כל חלקיו (או בערך), כבלי חשמל, חולצות שנפלו מהכיסא, צלחת או שתיים ששכחתי להוריד למטה אחרי ארוחת שחיתות (חסה עם גבינה לבנה ^^), ואפילו המגבת שלי (אותה זרקתי לכביסה מיד).
"מה זה כל אי הסדר הזה?!" היא מיהרה לשאול בזעם ובתסכול לנוכח בתה חסרת התקנה.
הושבתי אותה על ערמת הבגדים שהתיימרה להיות מושב הכיסא המרופד שלי, הרגעתי אותה, והתחלתי להסביר לה כמיטב יכולתי:
מישהו חכם בכימיה אמר פעם שכשיש יותר בלאגן בעולם, העולם יציב יותר. כך בעצם נולד מושג האנטרופיה. אנטרופיה פירושו מידת אי הסדר של חומר מסוים בעולם המוכר לנו.
כך נוצרה המשוואה הנ"ל:
DG = DH - TDS
DG פירושו האנרגיה המנוצלת לעבודה, שהולכת למערכת (המקום בו מתבצעת התגובה הנתונה), לאיבוד.
DH פירושו סך כל האנרגיה המשתחררת והנקלטת מהמערכת ועל ידיה במהלך התגובה.
T פירושו הטמפרטורה (זה הכי פשוט, נכון? ^^)
DS פירושו סך כל ערכי האנטרופיה של כל החומרים המשתתפים בתהליך הנתון.
אם לוקחים בחשבון שמנקודת המבט של המערכת, האנרגיה המנוצלת לעבודה בעצם נלקחת ממנה, הרי שהמערכת מאבדת אנרגיה. ומכאן שעל מנת שתהליך יוכל להתקיים, DGחייב להיות קטן מאפס (DG<0). מכאן ניתן לעשות את ההצבה הבאה:
במקום DG, נציב את הערך y.
במקום DH, נציב את הערך n.
במקום T, נציב את הערך x.
במקום DS-, נציב את הערך m.
בהצבה במשוואה נקבל:
y = n + xm.
ובצורה מסודרת יותר:
y = mx + n.
מה קיבלנו? ß את משוואת הקו הישר :).
מסובך? זו עוד רק ההתחלה :). עכשיו נציב את המסקנה הקודמת - DG<0:
y = mx + n.
ואם:
y < 0
אזי:
mx + n < 0
נפעיל מעט אלגברה פשוטה:
בידוד mx:
mx < -n
חילוק ב-x:
m < -n/x
מכיוון ש-x מייצג לנו טמפרטורה (זוכרים?), והטמפרטורה במשוואה הזו נמדדת במעלות קלווין, (273 מעלות קלווין שוות לאפס מעלות צלזיוס), לא ניתן לרדת לפחות מ-0 מעלות קלווין בעולמנו המוכר, זו טמפרטורה פשוט נמוכה מדי. לכן אפס מעלות קלווין נחשבות עבורנו כאפס המוחלט. בנקודה שקטנה מאפס מעלות קלווין, התיאוריה היא שלחומר אין נפח. ואי אפשר לבדוק את זה כמובן... אבל נחזור לענייננו. מכיוון שהטמפרטורה תמיד גדולה מאפס, הביטוי n/x- תמיד יהיה שלילי.
ומכאן נובע, אם נחזור לערכים המקוריים שלנו:
DS < -DH/T-
או:
-TDS < -DH
או:
TDS > DH
מכאן ניתן להבין, שבהצבה בנוסחה הראשונית ממנה יצאנו (להזכירכם: DG = DH - TDS), אנחנו יכולים להסיק, שלא משנה מה יהיה הערך של DH, חיובי או שלילי, התוצאה של המשוואה תהיה שלילית. ניקח לדוגמה מספר ערכים:
DH = 2 ומכאן ש: TDS = 3 (כי כבר הוכחנו את הטענה הזו קודם).
לכן:
DH - TDS = 2 – 3 = -1. התוצאה שלילית.
דוגמה נוספת:
DH = -2. מכאן ש: TDS = -1.
לכן:
DH - TDS = -2 –(-1) = -1. שוב, תוצאה שלילית.
ומכאן ניתן להסיק, שככל שאי הסדר (DS, תישארו איתי עוד קצת, יש פואנטה), יהיה גדול יותר, כך ההפרש בין DH ל- DS יהיה גדול יותר (בערכו המוחלט, המספר עצמו יהיה שלילי יותר). ומשמעות הדבר, כמו שכבר סיכמנו, הוא שלפי המשוואה:
DG = DH - TDS
DG יהיה שלילי יותר. וזה אומר שהתהליך יקרה. משום ש- DG הוא האנרגיה המנוצלת לעבודה כלשהי, ואנרגיה זו אובדת מהמערכת של התגובה (התהליך המתרחש), אנחנו יכולים להסיק שהסביבה מרוויחה יותר.
מה למדנו מכל זה?
שככל שאי הסדר עולה, החברה מרוויחה יותר.
אז בפעם הבאה שאמא מבקשת לסדר את הבלאגן ("מה זה כל אי הסדר הזה?!"), פשוט תאמרו לה שאתם עושים את זה למען הסביבה. כך אתם (המערכת), משקיעים יותר אנרגיה בעבודה (DG יותר שלילי), וכך אתם בעצם משחררים אנרגיה לסביבה.
אז בלאגן בחדר... זה לא רע במיוחד... :)
למרות שאמא לא הייתה מרוצה מההסבר כל כך... היא פשוט אמרה לי: "מותק, את פצצת האטום שלך את יכולה להמשיך לתכנן... אחרי שתסדרי את החדר שלך." ויצאה כל עוד נפשה בה מהחדר :).
המילה האהובה עלי לפוסט הזה היא: חרפון. זה תמיד מוציא ממני מפלצות כאלה (הביטו למעלה!).
אוהבת את כולכם!
שלכם,
hanyou
| |
מארג המזון
רדפה הציידת אחרי האריה. רדפה ורדפה ורדפה. היה זה מרדף ארוך ומפרך, והציידת נתקלה פעמים רבות בשיחים קוצניים, נפלה וקמה, מעדה והתייצבה שוב ולא הפסיקה לרדוף.
באותו הזמן עקב הזאב אחר הציידת. עקוב עקב אחריה ממעמקי היערות בעודו פוסע אחר צעדיה הרודפים את האריה. עקב ממקום שקט, מחכה לרגע הנכון לתקוף.
והציידת לא הבחינה בזאב, כי אם המשיכה לרוץ אחר האריה עד שפעם אחת התקרבה אליו בשנתו. לכדה הציידת את האריה ברשתה ושמרה אותו קרוב אליה, לא ניסתה לאכלו. חשוב היה לציידת שיהיה האריה בחיים בעודו תחת רשתה.
אך האריה היה חזק יותר. השתחרר האריה מן הרשת, השתחרר וברח. שוב רדפה הציידת אחרי האריה. רדפה ורדפה ורדפה. אלא שהפעם מעדה ונפלה ולא הצליחה להתייצב ולא הצליחה לקום.
בא הנשר ועמד לתפוס את הציידת, שלח את טפריו החזקים לעברה, אך היא ירתה ברובה באוויר וגרמה לו לעלות השמיימה שוב במשק כנף ובקריאה זועמת של תסכול.
המשיך הנשר לעקוב ממעל על המתרחש, בעוד נמר החל עושה דרכו אל הציידת הפגועה. התיישב הנמר לצד הציידת והביט בה בעיניים עייפות. חזרה והביטה בו הציידת עד שהשתעממה, ופנתה להביט בפציעותיה. ניתן היה לה להבין שאין הנמד מתעתד לתקוף בקרוב.
חיכה הנמר עד שתירדם הציידת, ועשה דרכו מסביב, בוחן את הדרך הטובה ביותר לתקוף ממנה עם אור הבוקר. אך הציידת התעוררה בבוקר, והנמר הלך לו לדרכו לאחר שהבין כי אין היא מפחדת ממנו.
והזאב המשיך לעקוב אחר הציידת. המשיך לעקוב לאטו ממעבה היער, חבוי בין העצים העבותים והמסוקסים. סובב סביבה ובודק שאף חיה לא תקרב עוד, מאחר והציידת כבר בקושי הצליחה לזוז.
והציידת ידעה שסופה קרב. הן הזאב הלך והתקרב יותר ויותר מיום ליום, בטבעות שהתהדקו עוד ועוד עם כל דקה שעברה. ישבה הציידת וחיכתה באפיסת כוחות לסופה המר.
התקדם הזאב לעברה יום אחד, והחל מלקק את פצעה. לקוק ליקק הזאב את רגלה, עד שהחלימה הרגל כליל. הביטה הציידת ברגלה כלא מאמינה. הזאב ריפא את רגלה וכעת יכלה לשוב ולקום וללכת להיכן שחשקה.
קמה הציידת והחלה בדרכה, אלא שאז שמה לב שהזאב התלווה אליה עם כל צעד. עוד חלשה הייתה רגלה, ופחד הזאב שתיפול הציידת. לכן הלך מצידה, בודק ובוחן כל צעדיה, לבל תמעד שוב ותפגע בעצמה.
המשיכה הציידת ללכת. המשיכה ללכת עד שיכלה לרוץ. ואז החלה הציידת לברוח. אך לא עזבה הזאב.
החל הזאב לרדפה הוא. הפכה הציידת לניצודה. ברחה הניצודה מפני הזאב. ברחה וברחה וברחה...
עד מתי?!
המילה האהובה עלי לפוסט הזה היא: זמן. כי הוא עוד יעשה את שלו.
חשבו היטב על הפוסט הזה. "אל תסתכלו בקנקנן..." אולי יש בו יותר ממה שהעין רואה.
שלכם,
hanyou
| |
לדף הבא
דפים:
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
hanyou