The Silent Gallop

אז הנה אתם, עומדים להיות מפוצצים במדיה של 29 תמונות. הה, איזה מספר נחמד ולא שלם, לא מעוגל. אפילו ל-30 לא יכולתי לעגל... נו טוב, אני תומכת באי שלמות.

אה כן, אם אנחנו לא רוצים לפספס את תחילת הסיור, כדאי שנתחיל. אז הנה לכם ההתחלה:

הכניסה (המפוארת), לחדר שלי:

עכשיו תראו גם את הדלת עצמה:

השעון שלי (אחד מיני רבים, לפחות הוא לא מעיר אותי בבוקר. נו, אתם לא מצפים שגרוטאה כמוהו תטריח את עצמה לצלצל, נכון?!):

לוכד החלומות שלי. קנינו אותו בדליית אל-כרמל (אם ככה כותבים את זה ^^), נחמד:

השולחן שלי, שבכלל לא מבולגן, בכלל לא... :

הפוסטר הנהדר שלי עם הסוסים בשלג, וגם הקטן יותר, מול האגם:

מדף מלא בפסלונים של סוסים, ובאמצע גביע שקיבלתי בתחרות ציור בארגנטינה (אוי, איזה כשרונאית... not!!!). בכל מקרה, יש שם גם פוסטר של סוס לבן. אבל למה אני אומרת לכם? אתם יכולים לראות לבד :) :

מדף אחר, עם סוס קופץ, ואתם יכולים לראות (אם תסתכלו טוב טוב), גם את פלאריון, פוקמון האש... מהתקופה שהייתי מכורה לפוקמון... :

עוד פוסטר, יאי לכולנו (אני ממש שונאת סוסים, נכון?!) :

הפינה האהובה עלי (אבל לא ביותר...), הטייפ, הדיסקמן, והשאר ^^. התמונה הזו היא בעצם פאזל ממוסגר:

הציור שלמעלה זה סוס שאמא שלי ציירה, נכון שהיא ממש יודעת לצייר יפה?! :

פוסטר ופאזל נחמדים, וסוס שחור על הטלויזיה:

זה פאזל שקניתי בארצות הברית, והרכבתי בערך עשר פעמים לפני שמסגרנו אותו. אבל הוא יפה מאוד, יש בו זאבים בכל מיני מקומות, תחפשו אותם אם תצליחו לראות משהו:

החלון שלי, עם הווילון הכחול. רומנטי? I don't think sooo... :

"כולנו משפחה אחת גדולה" - בובות הפרווה שלי בארון. זה רק מדגם קטן מההרים שיש לי מתחת למיטה :) :

קופסא עם טיטאן. זה השם שלו, כי אני מכירה סוס שקוראים לו ככה, והוא נראה בדיוק אותו דבר כמוהו ^^:

גרררררר....... המיטה שלי! יאמי!!! :

הכיסא המנייאק שלי. הרבה פעמים נפלתי ממנו כי הוא אדיוט :) :

סימור, עכבר המעבדה הקטן שלי:

הכובע שלי ושל צ'יפ מפורים של השנה שעברה:

אוסף קלטות הטייפ הקטן שלי. מה לעשות, השתדרגתי ל-mp3... :

ורק כדי שתראו עד כמה אני נוסטלגית (ופתטית...), הנה לכם דוגמית של קלטת אחת ספציפית:

אבל אחרי שעברנו את זה, הגיע הזמן למשהו יותר חדיש. הקבוצה הלבנה שבפינה הימנית יותר היא דיסקים עם פרקים של אינויאשה ^^:

הדיסקט הכי חשוב לי, עם כל הספר שלי (ואל תנסו לפרוץ אלי ולגנוב אותו או למחוק אותו - יש לי עוד שני עותקים של זה, חבויים הרחק מהישג ידכם ^^):

רוברט ג'ורדן - העידן שחזר. הספר שהתחיל את הכל - הכרך הראשון של מחזור כישור הזמן, הרי הוא לפניכם:

והספר האחרון שתורגם נכון לעכשיו, לפי מה שאני יודעת. עת השינוי:

ומה שביניהם... כן, אני אובססיבית, מודעת לעובדה :) :

והנה לכם שוב, הדלת שלי, הפעם מבפנים:

ועוד תמונה אחרונה, הדלת שלי ב-full screen. למרות שרואים הרבה יותר את האצבע שלי. אמרתי לכם פעם שאני גרועה בצילום?:

זהו, אנשים יקרים. זה סוף הסיור. אני מקווה שנהניתם :)

בכל מקרה, היום היה היום האחרון ללימודים בבית הספר החקלאי פרדס חנה על שם הברון אדמונד דה רוטשילד, ואני יצאתי לחופש. אבל לא ממש לחופש - שכן אני צריכה ללמוד פרק שלם בהיסטוריה בעצמי (יקוללו יהודי ארצות ערב...). אבוי לי...

oh well, נחייה עם זה. רק חבל שאי אפשר לדלג על זה, כי זה שווה 25 נקודות בבגרות...

ואם מדברים על מבחנים, עשיתי היום אחד במדעים. אבל למה שזה יעניין אותנו? גם ככה הפוסט היה ארוך מהרגיל (אפילו שרובו זה תמונות שלא צריך הרבה שכל בשביל להבין...). אני אשאיר אתכם עם המילה האהובה עלי.

המלה האהובה עלי להיום - חדר!!! או החדר שלי, במיוחד :)

שיהיה לכולכם חופש נהדר!!!

שלכם,

hanyou

אחרי שחזרתי מבית הספר (שבו השתרך עוד יום משעמם ומעייף באופן יוצא מהרגיל, שהוליד את הפוסט הקודם), הגעתי לבית של סבא וסבתא שלי. ושם אכלתי (יאם יאם...), ושם ראיתי טלוויזיה (יותר נכון אח שלי ראה, אני השתעממתי), ושם נרדמתי על השולחן של האוכל.

בכל מקרה, כשהקוף העיר אותי, כבר היה משהו כמו 15:20, ואנחנו היינו צריכים לזוז, כי אני צריכה לפגוש מישהי ב-16:00 איפהשהו. אז קמתי, והתכוננו לצאת, כשהקוף איבד את המפתחות. הם היו בסופו של דבר באוטו, ועכשיו אנחנו כאן בבית, אבל זה לא מה שחשוב. מה שחשוב הוא, שבאותו זמן שהוא חיפש את המפתחות, אני עמדתי לי על שביל הגישה, עייפה, רדומה ואפשר לומר די מסטולית (די?! חשבתי שאמרנו שלא משקרים - אני הייתי מסטולית לגמרי! ואומרים שצריך סמים בשביל זה...). בכל מקרה, כתוצאה מהמצב יוצא הדופן הזה אצלי, התחלתי לראות בכל מיני דברים מסקנה לחיים.

אז ככה: עמדתי שם, ופתאום ראיתי את עצי הקלמנטינות של סבא שלי. הם עמדו להם שם, מכוסים בפרחים ועטופי דבורים איכסות, ומסביבם על הרצפה הייתה רצועה של דשא יבש. מה הכוונה? הכוונה היא, שכל עץ שתה את כל המים שהיו בסביבתו, ולכן נוצרה סביב כל אחד מהם טבעת של עשב מת. מה מוסר ההשכל?

זה מוסר ההשכל: החיים הם כמו עצי קלמנטינות בחצר של סבא שלי - סביב הדברים הטובים, החיים, תמיד יש רצועה רחבה של מוות ורוע. אין מה לעשות, ככה זה. אבל מי שמצליח לעבור את אותה טבעת, מגיע לדברים הטובים.

וזו, רבותי, הסיבה שבגינה הערתי את כולכם מעולמכם הוורוד והיפה (וגם עולמי, מסתבר, רק לא אחרי שמעירים אותי, אפילו שביקשתי שיעשו את זה...). זה הכל היה כדי שאתם תקראו את זה, ותשתעממו. מאוד תשתעממו :)

אולי פשוט תדלגו על הפוסט הבא, גם הוא בוודאי יהיה חסר תכלית כמו השניים האחרונים.

רק אל תדאגו. אני לא שכחתי את חובתי לכתוב על יומנים. ויש עוד כמה סוגים של יומנים על סדר היום שלי.

אבא, אני לא אוותר.

אין טעם לכתוב מה המילה האהובה עלי היום, מאחר ועשיתי את זה כרוב כשרונאות כבר למטה...

יישר כוח כולכם, ושיהיה לכם יום טוב.

שלכם,

hanyou

אז ככה. ביום שישי הייתי במסיבה היותר נחמדה שהייתה לי בזמן האחרון. בזמן האחרון?! בחיים!!! כבר כל כך הרבה זמן שלא הלכתי לאירועים חברתיים, ששכחתי שהמטרה העיקרית שלהם היא להנות. וזה היה כיף כל כך!

בהתחלה, הגענו לבית של תפוז (כינוי דפוק, צריך למצוא אחד טוב יותר, מהר! נו'ש, עזרי לי!!!). התחלנו להתאסף שמה, וקופק חיכה משהו כמו שעה עד שהוא הסכים להפעיל את תוכנית העל:

הוא היה לבוש כולו בשחור, והיה אמור להיות בחדר של תפוז בזמן שהיא תגיע אליו. כשהיא מגלה אותו, הוא אמור לפנות אליה ולכוון אליה אקדח, ואז המחסנית אמורה ליפול, הוא ירים ידיים, היא תיבהל, ומישהו יפעיל את המערכת עם השיר yatta מוכן ומזומן. ואז קופק יקפצץ לו מצד לצד. חיחי :). בכל מקרה, לקח לנו איזה זמן עד שהתארגנו וצלצלנו לנו'ש שהייתה באותו זמן עם תפוז. קופק רעה את כולנו לתוך חדרים, שירותים ומרפסות, וחיכינו בחשכת הלילה לבואה של נערת היומולדת (שכחתי לומר שזו הייתה מסיבת יום הולדת? אהמ אהמ - זו הייתה מסיבת יום הולדת). ואז הן הגיעו. ממקומי רם הדרג בשירותים, עם פליפה, עוד מישהו, עוד שתי מישהויות ואחד שהקול שלו מגיע לשחקים, יכולנו לשמוע את נו'ש ותפוז מדברות. הן אמרו לאמא שלהן שהן עולות למעלה, ואנחנו הגברנו את רמת ייצור האדרנלין שלנו בגוף :).

אחרי כמה דקות, נו'ש נכנסה לתוך השירותים - וחטפה שוק כשראתה את יאנקוביץ' (נו, זה עם הקול הגבוה...), שתי הבנות, העוד מישהו, פליפה ואותי בשירותים. זה היה מצחיק, היא נבהלה, אני רעה :)...

ואז התחילה המסיבה רשמית. זה היה ממש ממש כיף, למרות שרוב הזמן דיברתי עם זה שהקול שלו עובר את מגדל אייפל (טוב, קצת הגזמתי - הקול שלו לא כזה גבוה...). מסתבר שהאיש אוכל כל דבר שחי! טוב, כמעט - הוא לא מצליח להביא את עצמו לאכול ג'וקים... אבל הוא אמר שחרגולים זה טעים, למרות הרגליים שלהם ש... טוב! אני אפסיק - אני מגעילה את עצמי!!! די!!!

זהו...

בכל מקרה, מסתבר שהוא מישהו ממש נחמד (שותה וודקה, אבל הוא לא אלכוהוליסט, הוא רוסי - ויש הבדל!) ^^.

וזה היה כמעט הכל. קיבלתי חיבוק מתפוז (יאי, היא זכרה אותי!!! אחרי הכל, ראיתי אותה רק איזה פעם או פעמיים, והיא אפילו זכרה את השם שלי!!!)

בתחילת המסיבה ראיתי מישהו שרציתי לראות כבר הרבה זמן ועוד לא יצא לי עד אז. ראיתי את החצי יפני. נו, מה אני יכולה לומר? הוא מפחיד... כלומר, לא מפחיד, רק מדאיג כזה... לא יודעת איך להסביר את זה. אני אנסה לתאר אותו במקום:

אז ככה, יש לו שיער שחור וארוך, שמסתיר כמעט את כל הפנים שלו. אפשר לומר שהחלק היחיד שרואים מהפנים שלו רוב הזמן זה הצד הימני של הלחי שלו = רבע מהפרצוף הכולל. בהמשך, הוא עמד כל הזמן באיזו פינה, אדיש לכל מה שסובב אותו, נשען על איזה קיר, הראש למטה, מוות מחכה... אדיש... הוא צבוע בשחור-לבן (הפנים שלו נורא חיוורות ביחס לבגדים שלו). כל מקום שהוא עמד בו כאילו איבד את הצבעים שלו, והמוזיקה ממש נחלשה לידו. זה לא היה משהו סתמי כזה, שאתם יכולים לחשוב: "בסדר, הוא אדיש, אז?" לא! הוא היה ממש אדיש! זה נראה כמו משהו מאיזה סרט מנגה... טוב, די. הוא עשה לי עצוב על הלב. כן, זה מה שהוא היה - לא מפחיד, עצוב...

אני לא יודעת, אני לא צריכה להתייחס לזה כל כך... בכל מקרה, חוץ מהאווירה שהייתה לידו (כאילו משהו מת... אהם, לא אמרתי את זה!!!), היה מאוד נחמד!!!

הא כן, והיה קטע בסוף, כשכבר התחלנו להתפזר. קופק היה אמור לחזור איתי הבייתה, אבל לא ראיתי אותו באיזור. אז צלצלתי אליו לפלא, ושאלתי אותו איפה הוא. אז הוא אמר לי שהם עם נו'ש מטיילים בחוץ, והם קצת איבדו את נו'ש, אז הם גם קצת איבדו את הדרך חזרה לבית. אז הבאתי את הפלא לתפוז כדי שתסביר לקופק איך לחזור. אז היא לקחה את הפלא, ושאלה:

"מה? קופק? הוא בפלא? אבל... hanyou, קופק נמצא בחדר..."

אההההה!!!!!!! עבדו עלי! נו טוב, התפרצתי לתוך החדר, ניתקתי את הפלא, קפצתי על קופק, וכמעט שהשלמתי מלאכת סירוס שהתחילה כבר לפני הרבה זמן... :) בקיצור, בסוף הסתבר שהוא לא חוזר איתי, אלא נשאר שם. אז עשינו כמה קרבות  עיניים קצרים (קצרים כי הוא ניצח...), ואז כבר באמת היינו צריכים ללכת. אז הלכנו אני ננה ופליפה, וזה היה ממש מבדר לנסות להסביר לאבא שלי איפה אנחנו, ממש מבדר לשמוע את ההורים שלכם מתעצבנים כי הם לא מצליחים למצוא אתכם. בדרך כלל זה אמור להיות הפוך, לא? חיחי ^^.

טוב, ביקשתם פוסט מסיבה (או לפחות מישהי ביקשה, כל השאר צרחו: "לא!!!!" ^^), אז הנה לכם פוסט המסיבה!!!

והמלה האהובה עלי להיום: תפוז, יום הולדת שמח!!!

שלכם להפעם,

hanyou

מה הדבר שהכי מעצבן אותך?

כשאני רוצה לומר משהו ואנשים לא מקשיבים לי.
כשכל הזמן אומרים לי דברים טובים (כי כבר נמאס...)
ועוד הרבה דברים...

האם את אוהבת לעשות אחד מהדברים הבאים ואם כן... נא לפרט: לשיר,לרקוד,לשחק (דרמה).
לשיר, לרקוד, לשחק (דרמה), אולי לא, אבל יש דברים אחרים כמו רכיבה (על סוסים), שאני מאוד מאוד אוהבת. ואין לי כוח לפרט, הרי אתם גם ככה שומעים את זה בכל יום, אז מה עוד חדש?

מה את רוצה לעשות כשתהיי גדולה?

ווטרינרית. תגידו, לא הייתה וריאציה של השאלה הזו פעם?

האם היית משתתפת בכוכב נולד או בקחי אותי שרון?
אין תגובה. אם זה ממש מעניין מישהו, שיבדוק בין השאלונים הישנים, כבר שאלו את זה פעם... :|

אה כן, ובקרוב תראו תמונות של החדר שלי :)
החלטתי שאני אשתולל קצת עם המצלמה, כי מגיע לי ^^.
שיהיה לכולכם אחלה יום.
המלה האהובה עלי להיום: אורווה, סתם כי הייתי שם היום וזה הדבר היחיד שעולה לי לראש.
רצוי גם שתזכירו לי על מסיבה מסויימת שהייתי בה ואני רוצה לכתוב עליה, אבל אני בטח אשכח. אז בקיצור, אני כבר אזכיר לעצמי.
יום טוב שיהיה לכולנו,
שלכם,
hanyou