לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

The Silent Gallop


Life is a race, and I cannot keep the pace, so silently I gallop, revealing my trace


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    מרץ 2006    >>
אבגדהוש
   1234
567891011
12131415161718
19202122232425
262728293031 

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
3/2006

מי אוהב אותך יותר ממני?!


כותרת טיפשית האמת, במיוחד משום שהיא לא קשורה לאף נושא שהוא בפוסט הזה...

 

כתבתי שיר קלטי (בעברית, אבל עם מוזיקה קלטית). זה מה שנחמד בשירים שלי - הם באים עם נעימה built-in...

 

כחול-כנף/ לי תירם

 

כשהלילה יורד/ והירח מאיר/ עננים קטנטנים/ מתאספים

אז אתה שוב יוצא/ לשחק במרומים/ כחול-כנף/ הו, יקר שלי!

כחול-כנף כחול-כנף/ ציפור יקרה/ משוטטת בינות/ לקרני לבנה

כחול-כנף כחול-כנף/ אולי תשובה אלי/ ולנצח תחייה/ בין ידיי

 

מזכיר קצת את שירת ימי הביניים, עם כל הדלת והסוגר האלה...

אני צריכה גם לצייער לזה ציור תואם... אולי אני אעשה את זה עכשיו? אולי...

האמת שאני צריכה להתכונן לאזרחות, אבל אלוהי שבשמיים - זה כל כך משעמם אותי!!! כלומר, פתחתי ספר ולמדתי את כל הפרק של הכנסת, ואין לי כוח יותר... זה היה להירדם או לרדת למחשב... אני רואה את עצמי נכשלת מחר במתכונת אבל נו מילא, אף פעם לא התיימרתי להיות טובה באזרחות... צריך בשביל זה מוח של מתמטיקאי, ואת זה כבר הבנתי שאין לי...

 

אבל זה בסדר מבחינתי... אני אחיה...

 

קיבלתי 97 במבחן העיוני בספורט (וואו, ההישג הגדול... NOT!) לפחות אני לא עושה מבחן מעשי באתלטיקה... הו לא, במקום זה אני אהיה בתל אביב שוב, עוברת מיון אחרון ל"במחנה". אני חייבת להצליח בזה הפעם... אני זוכרת את עצמי בתור אנטי-ג'ובניקית, אבל "במחנה" נראה לי ממש ממש יתאים לי... אפילו שזה אומר להיות לא יעילה במיוחד בהגנה על המדינה וכאלה... אוף, אני רוצה "במחנה", אני חייבת להגיע לשם! אם הם לא יקבלו אותי, אני אערער, או אשאר בבקו"ם ואסרב להתגייס! אני חייבת להגיע לשם...

אני אגיע... ואז תהיה לי מקפצה לספר (אני מרגישה קצת כמו אמא פולנייה לספר הזה, אבל מילא...)

 

שיר ואני הלכנו היום לאורווה כדי ששיר תוכל לחזור על כל מה שצריך לעשות עם סוס (לקשור, להוביל, לנקות - פרווה ופרסות - ולאכף), וכשעמדנו להוציא את הסוס מהמרעה, סוסה אחרת ברחה לנו והיה קצת בלאגן. למזלנו האחראי - עוז - היה במצב רוח טוב אז הוא לא כעס ואפילו היה יותר עליז מתמיד (שזה קשה, יחסית לבנאדם ששר את שירי מיימון...)

בסך הכל שיר עושה את הדברים בסדר גמור, היו לה בהתחלה בעיות עם לנקות פרסות אבל ברגע שהיא הבינה שלסוס אין כוונות זדוניות להרוג אותה בכל דרך שהיא, היא עשתה הכל ממש ממש טוב. אמנם איחרנו לשיעור אזרחות בגלל זה, אבל זה היה שווה את זה :).

 

משעמם לי אחושילינג...

 

אני אלך לצייר כחול-כנף, זה בטוח יהיה מעניין.

או שאני פשוט אחזור לשחק בפוקימון - אני מנסה לברר כמה זמן אני איאלץ להישאר באותו מקום אם אני רוצה להעלות את הפוקימונים שלי לרמה 25 (רובם מתחילים להתפתח ברמה הזו או כמה רמות לפני, ואני כבר תקועה באותו מקום - העיר הרביעית או החמישית - איזה חודש)... אבל אני בטוחה שכל זה לא מעניין אתכם. זה אפילו קצת עצוב אני חייבת לומר...

 

הו מילא :)

 

אזוז לי...

המילה האהובה עלי לפוסט הזה היא: עגילים. יש לי עגילים חדשים עם סמיילי ^^

שלכם,

hanyou

נכתב על ידי hanyou , 30/3/2006 17:33   בקטגוריות יום לא רע, שירים  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של Desperado ב-1/4/2006 02:58
 



להתרחק...


להתרחק מכולם.

להתרחק מהחברים.

להתרחק מהמשפחה.

להתרחק מהמורים.

להתרחק מהחשובים.

להתרחק מהפחות חשובים.

להתרחק מהחיות.

להתרחק מהעבודות.

להתרחק מהחיים.

להתרחק מעצמי.

להתרחק מהכל.

 

תעזרו לי. אל תתקרבו אלי... אני לא יכולה לסבול את הקרבה הזו... כמו אוויר לנשימה אני צריכה אותה ועם זאת, אני לא יכולה לסבול אותה! אני חייבת להתרחק, חייבת לשכוח מהכל.

איש אינו צריך אותי וככה אני רוצה שזה יישאר.

איש אינו רוצה בי ואני לא רוצה שזה יישתנה.

איש אינו אוהב אותי וככה אני רוצה להמשיך להאמין.

אני אצור לי את האשליה שלי ואחיה בה, ואתם - התרחקו ממני. אל תתקרבו.

תתקרבו, ואפגע בכם. מוטב שתלכו בשקט, מבלי להסתכן. החיים יהיו לכם טובים יותר בלעדי. לכו כבר, למה אתם מחכים?

כבר כל כך הרבה זמן שלא דיברתי עם מישהו. וכשזה קרה, הוקל לי. מעט. אך המעמסה שבה לשכון. אני צריכה מישהי לדבר איתה באמת. מישהי, לא מישהו. מישהי שלא תשפוט אותי לפי ההתייחסות שלי לדברים. שלא תאמר שאני מגזימה, שלא תגיד שאני טיפשה ומגזימה, שלא תשפוט אותי. אני רוצה שמישהי תקשיב בלי לנסות לנתח אותי. אני צריכה שמישהי תבין אותי.

איפה ההבנה שהייתה פעם?

 

אני כבר לא מי שהייתי. התרחקנו כולנו כל כך. אין יותר אני ואת - אני ואתה. אין יותר קרבה, לא כלום. אני רוצה קרבה. לא כזו, לא עכשיו, אבל אני רוצה מישהי לדבר איתה. אפילו מישהו, אבל שישתוק ויקשיב ויבין ויילך אחרי זה. אני רוצה שיתרחקו ממני! לכו ממני, תברחו כל עוד אתם יכולים!

אני מרגישה כאילו הספירה לאחור לקראת ההתפוצצות החלה, ואתם מתאבדים אם אתם נשארים לידי. לכו ממני, אני לא רוצה אתכם לידי, לכו כבר לפני שתיפגעו! הסתלקו מכאן לפני שאתעצבן יותר מדי, ולא אוכל להסתיר את זה.

 

אני עוברת שינוי עכשיו. משמעותי וגדול. אני לחוצה, אין לי איך/על מי/איפה לפרוק את הלחץ. לא יכולה לבצע פעילות גופנית כי להכניס כביסה למייבש מחסלת לי את מאגרי האנרגיה, וכל התכופפות לקפל כביסה מעבירה לי זרמים בגב שיהרגו אותי יום אחד.

ואני אהרוג אתכם יום אחד אם לא תתרחקו מעלי. אתם צובאים עלי כמו צבועים על פגר, נבלה. וזה מה שאני. נבלה מכוערת וסרוחה ששכבה יותר מדי זמן בדמה שלה.

 

בלתי נסבל... הוווו... כל כך בלתי נסבל! אני רוצה שתתרחקו, אני לא יכולה כשאתם דוחפים את האף שלכם!!! אבל אני צריכה שתקשיבו. בתנאים שלי. כשאני אבוא, אתם תהיו שם וכשאלך - תתחפפו.

 

לא... לא זה לא מה שאני רוצה... אני רוצה להיות שם בשבילכם. אני רוצה להיות שם בשבילכם כדי להקשיב ולשמוע ולראות מה מפריע לכם. אני רוצה לשמוע את מה שיש לכם לומר לי. אני רוצה להיות מה שאתם זקוקים לו. אבל אתם כבר לא מדברים איתי יותר, אף אחד. רק מציקים לי בשאלות חסרות תועלת, שיפוט על סמך אפס עובדות בקשר לאישיות שלי.

מי מכם מכיר אותי באמת? איש! אף לא אחד!!! בשנתיים האחרונות, מי מכם הכיר אותי?! מי מכם ידע בוודאות שלא ייתכן שאת הצלקת בצורת הלב קיבלתי ממחבת לוהטת? מי מכם היה בטוח בכל מאת האחוזים שגרמתי את זה לעצמי?! איש! אף לא אחד מכם!!!

מסיכה. מסיכה יפה ושמחה לכיעור שכזה, אלוהים! מי היה מאמין שזו אני?!

נגעלת, מבוססת בגועל העצמי הזה, לא יכולה לצאת ולא יודעת אם רוצה לצאת, אני כבר לא יודעת מי אני. המסיכה נדבקת לפנים, כאילו מרוב חום נמסה לתוך העור. כואב, יבלות מתנפחות בחלק החופשי שבחיבורים בין המסיכה לפרצופי, צורחת מבפנים כאילו אין מחר - ושקטה מבחוץ.

 

שקטה מדי, אתם מתחילים לשאול. מה קרה, איך קרה? ואני לא רוצה לספר. לא יכולה להוציא את המילים, עסוקה מדי בכאב שהמסיכה משאירה. נגעלת מעצמי כל כך... מגיבה בעצבנות, מתוחה כמו קפיץ של שעון אנלוגי. לא רוצה לענות לכם, במקום זה בוכה. רק כשאתם שואלים, רק כשאתם מחבקים. אבל איפה האנשים הנכונים? איפה אתם כשצריכים אתכם?!

סילקתי אתכם, את כולכם. לאט לאט הברחתי אתכם, וברוך שפטרנו. ככה לא אפגע בכם לפחות, עדיף כך.

ואיפה אני? ואיפה אתם? אין איש שישמע, אין איש שיתעניין. במקום זה אנחנו לובשים מסיכות. לכולם טוב ושמח והלב צוהל ומשתובב. צוחקים ורוקדים כמו פרחים קטנים ברוח אביב. גועל נפש, נגעלת כל כך. וכבר לא מעצמי, אלא מהכל. מהמסביב, מהאחרים, מכולם.

 

מרחיקה...

 

לכו ממני עכשיו, כולכם, לכו כבר. לא צריכה שתשאלו, לא צריכה שתבינו, לא צריכה שתשבו בשקט ותקשיבו, לא רוצה לשמוע את הביקורת שלכם. אני לא יודעת להתמודד עם ביקורת בונה? תלמדו להגיב! לא מסוגלת לשמוע דברים נכונים על עצמי? תלמדו לנסח את עצמכם כאילו אכפת לכם!

 

אוטמת אוזניים, עוצבת עיניים, מתכווצת כולי בכאב, מתפתלת כמו נחש גומי דוחה, מתוק ורך, כמו גוויה. שונאת את עצמי, אתכם, את כולם.

 

ובכל זאת, אוהבת אתכם. לא יכולה ללכת. לא יכולה להפסיק. צריכה אתכם. כמו אוויר לנשימה. אוהבת אתכם. מנסה להאמין שיבוא יום ותחזרו להבין אותי, שתגיע העת ותראו אותי שוב עירומה מולכם, מאמינה בכם בלב מלא ויודעת שתצליחו לקרוא אותי. אבוא עטופה רק במעטפת של אמת אותה תפשיטו אט אט כדי לגלות מה באמת מציק לי.

 

ועד אז, לכו מעלי, הסתלקו, בבקשה... אני לא רוצה לאבד אתכם...


מוקדש לכל החברים שלי.

לי

נכתב על ידי hanyou , 24/3/2006 18:00   בקטגוריות לא טוב  
20 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של fitflop online ב-3/7/2015 21:08
 




 

משום מה השטות הזו תמיד מצחיקה אותי... החתול הזה פאקינג נובח!

 

נכשלתי במבחן החוזר, ודחו את הספר שלי בידיעות. החלטתי - אני לעתודה לא הולכת. אין לי ראש ריאלי, אז עדיף שאני אעשה משהו שאני טובה בו. אני אהיה עיתונאית "במחנה" (אם אני אצליח לעבור את המיון האחרון), ואז ידיעות אחרונות ינשקו לי את כפות הרגליים כדי שאני אוציא אצלהם את הספר שלי...

או שלא.

 

אבל בינתיים, אני אצחק לי קצת מהחתול הנובח הזה...

המילה האהובה עלי לפוסט הזה היא: חתול.

שלכם,

hanyou

נכתב על ידי hanyou , 22/3/2006 20:00   בקטגוריות יום איכסה  
4 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של hanyou ב-23/3/2006 23:36
 



מאוחר


"זה אמצע הלילה ואולי קצת מאוחר..." - שורה נחמדה, הגיונית משהו...

אז כן, אמצע הלילה ואתם נמצאים עם לי חולת הנפש, העייפה, הממורמרת משהו, האחת שלא יודעת הרבה מחייה, שלא יודעת הרבה בכלליות, ושהייתה מתה ללכת לישון אבל דווקא כשהיא חזרה הביתה שפוכה מעייפות, היא לא הצליחה להירדם :\.

ואחרי זה שואלים אותי למה לי להיות מצוברחת... מחקרים גילו שאדם שלא ישן הרבה מצד אחד, ואילו מן הצד השני הוא מבצע פעילויות מאמצות שונות, יוצא לא מרוצה לרוב. אדם שצבטו אותו בכל פעם שנרדם, הצליח לשרוד שבוע בקושי. הוא השתגע ואי אפשר היה לתקן את מצבו.

אני אולי לא-לא ישנה, אבל 4.5-5 שעות שינה בממוצע זה לא משהו, עדיין...

אני חושבת שאני יודעת למה אני לא יכולה להירדם. אני צריכה נוכחות של עוד מישהו בחדר. כנראה שבוטן (מתוק שלי כפרעליו, אני צריכה לצלם אותו מתישהו ולשים אותו כאן), כבר לא מספיק לי. למרות שהוא מאוד חמוד ונוח להתכרבלות... הוא כל כך נעים! אני מתה עליו! הוא הדובי הכי אהוב עלי בכל העולם כולו...

אבל הוא לא מספיק לי. אני צריכה משהו יותר ריאליסטי מזה כנראה...

והו וואו, אני מתה מעייפות. כל כך מתה... אני לא מאמינה שמחר אני קמה ליום הכי חסר תועלת בחיי... שלוש שעות אורווה, שעתיים חופשיות ושעת חינוך... אבל לואיזה ואני צריכות לעבוד על משהו בכימיה והיי - מה לא עושים בשביל כימיה? אהובתי... האחת והיחידה... האחת והיחידה שאני לא מצפה לפגוש יותר לעולם... טוב, בעצם זה לא נכון... יש הרבה אנשים אחרים שאני מצפה לא לפגוש יותר לעולם.

בעצם... גם זה לא נכון, אין לי אנשים כאלה... לא שאני מצליחה לחשוב על מישהו כרגע... תנו לי לישון על זה... בקשה תנו לי לישון בכלל, אחרי זה נדבר על לישון על משהו...

לקינוח - שממית:

 



 

המילה האהובה עלי לפוסט הזה: תודה. באמת תודה, על הכל. הסבלנות, הסלחנות, הרחמנות, החפרנות :P, הצחקנות, הצעקנות, הסמכותיות, הדרשנות וחד הקרן ;). [וואלה, זה נשמע כמו כותרת מגניבה לספר]

אגב, חשבתי להתחיל לכתוב ספר חדש. אולי זה יוציא אותי מהבאסה... וגם ביום חמישי יש סדנאת כתיבה, אולי עוד ייצא לי מזה משהו. מחר אני בטח אתקשר לידיעות לראות איך מתקדם הספר שלי, כבר עברו שלושה שבועות ויותר מאז התקשרתי אליהם בפעם האחרונה, נראה לי...

שלכם,

hanyou

נכתב על ידי hanyou , 21/3/2006 00:33   בקטגוריות יום לא רע  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של hanyou ב-22/3/2006 17:52
 



לדף הבא
דפים:  

Avatarכינוי:  hanyou

בת: 36

Google: 

תמונה




הבלוגים הקבועים שלי
קוראים אותי
29,897
הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , עבודה , 20 פלוס
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לhanyou אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על hanyou ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)