מי היה מאמין ששנה תעבור לה ככה בלי שאיש מאיתנו ישים לב?
כלומר, ברור ששמתי לב כשסימתי שנה ראשונה באוניברסיטה (שזה הישג לא רע אני חייבת לומר). אבל זה היה משהו שניתן היה לציון - מבחנים, עבודות והכל.
השנה הספציפית שעליה אני מדברת עברה כמעט בלי שאבחין בה. ציינו כל חודש לגופו ועדיין לא הצלחנו לשים את האצבע בדיוק על הנקודה שבה היא עברה ביעף. זה כמו מצמוץ עין.
מצמוץ.
עברה שנה.
מצמוץ.
תעבור עוד שנה.
וככה זה ימשיך?
אם כן, אני מוכנה לזה. זה בדיוק מה שאני רוצה. אני בדיוק במקום שבו אני רוצה להיות, בדיוק עם האדם שאיתו אני רוצה להיות. לא יכולתי לבקש לי מישהו טוב יותר. וככה אני חושבת באמת...
איך מודדים אושר במערכת יחסים?
זה קשה לומר.
אני מניחה שפשוט יודעים את זה.
בשבילי להיות מאושרת במערכת יחסים זה פשוט לישון בנחת בלילה בידיעה שאני מחובקת על ידי הידיים שאני רוצה שיחבקו אותי, בידיעה שאתעורר ואראה את הפנים שאני רוצה לראות בכל בוקר.
להיות מאושרת איתו, זה לדעת שאני איתו. שזה הוא ולא אחר. כל כך טוב לי איתו, שלפעמים אני מוצאת את עצמי תוהה האם כל זה מגיע לי באמת, או שאני סתם זוכה למותרות שלא אמורות להיזקף לזכותי.
אבל אם לומר את האמת לא ממש אכפת לי אם זה מגיע לי או לא. העיקר שזה פה, ואם זה לא יגיע לי אני אקח את זה בכוח (נראה אותו מנסה להתנגד לי).
אני פשוט אוהבת אותו.
נועה מסיימת השבוע קורס קצינים, אחרי השלמה נוראית לכל הדעות. אני מקווה שיתנו לה קצת זמן להירגע ולנשום אחרי הזוועה הזו שקרויה השלמה.
"שמענו שבמחזור הקודם התלוננו על העומס, והמפקדים אמרו שאם זה ככה אולי עדיף שיתנו למחזור הבא להישאר שבתות כדי לנוח במקום לנסוע." אני חושבת שאלה פחות או יותר המילים שבהן היא השתמשה בהתחלה. אם זה עזר? אני לא באמת יודעת. אני לא הייתי שם, לא סבלתי ולא הייתי צריכה להתמודד עם כל זה.
החיים שלי, כמו שזה נראה, שוחים בשמנת ודבש לעומת הקשיים של אחרים. אני לא מתביישת להודות בזה. כן, יש לי אמנם את הקשיים שלי. אבל לא, הם בהחלט לא כמו הקשיים של אחרים.
מצד שני, כמו שאמרתי לעדה לפני כמה זמן: "מי אנחנו שנשפוט את הקשיים של אחרים? מה שאני רואה כמו הקושי של חיי גורם לי לסבל באותה מידה כמו מה שאת רואה כקושי של חייך את. אם אנחנו מתייחסות לזה באותה חומרה, זה קשה במידה שווה לשתינו, גם אם לא בקנה מידה אובייקטיבי."
מי יכול לדעת מה נכון ומה לא? האם זה נכון למדוד קושי של אנשים בקנה מידה אובייקטיבי או מנקודת הראות של כל אחד? אם לעכבר קשה לתפוס גבינה, ולחתול קשה לתפוס עכבר, האם זה נכון לומר שקל לתפוס גבינה אבל שקשה לתפוס עכבר? האם זה נכון להסתכל מנקודת המבט של החתול? או שאולי צריך להסתכל מנקודת המבט של העכבר?
או שאולי אני מדברת שטויות פה?
בכל מקרה, הנושא העיקרי בחלקת הטקסט הזו הוא הסיום של נועה. סוף סוף היא תתפנה קצת כדי לחיות... אני באמת שמחה בשבילה. הלוואי רק שיכולתי להיות שם כשזה יקרה...
אני לא יודעת אם היא עוד קוראת פה, בכל זאת עבר קצת הרבה זמן מאז שהיה לה רגע פנוי, אבל אני בהחלט מאחלת לה את כל ההצלחה שבעולם (ואת זה היא גם תשמע ממני בשידור חי, אז אם לומר את האמת זה לא כל כך משנה אם היא קוראת פה או לא).
לפני שבוע הייתה לנו שיחת חתך עם ראש מנהלת עתידים. כמובן שכולם התלוננו על הסדנה של ימי שישי - איך אפשר שלא? זה אחד הדבירם הגרועים שאפשר היה לעשות לנו: קחו קבוצת אנשים שלא רואים את הבית במשך שבוע שלם (ושוב, ע"ע קשיים בחלקת הטקסט הקודמת, בעיני זה כן פשע לא לתת לי לראות את הבית ליותר משבוע, וכן, גם אני סגרתי שבתות פה ובצבא), אל תתנו להם יום שישי, אל תשלמו להם על נסיעות ותכריחו אותם ללמד כיתה ז' במשך שנה. אה כן, וכשיש שביתה, תאלצו אותם להגיע בכל זאת - שוב, מבלי לשלם להם נסיעות - וכל זה בתמורה הענקית של התנסות בהוראה.
אז כמובן שליאור היקר טען את הטענה המתחמקת המושלמת: "אני רוצה שתהיו בלחץ, אני רוצה לראות איך אתם מתפקדים בתנאי לחץ כי זה מה שהולך להיות לכם בשירות - זה באמת אחד מהמסלולים הקשים יותר בצבא."
טוב, אני חושבת שאת הקטע של אובייקטיביות/סובייקטיביות כבר דיי מיצינו, אבל באמת! "עתידים להוראת המדעים" זה אחד המסלולים הקשים בצה"ל?! בנאדם, בכלל הקשבת למילים שיצאו לך מהפה? והוא עוד היה מפקד ספינה בחיל הים...
עדה ענתה לו מאוד יפה דווקא: "כמו שאתה לא מצפה ממישהו לעשות מבחן אינטיליגנציה כשאתה מכוון לו אקדח לרקה ולקבל תוצאות שמשקפות את המציאות, אתה לא יכול לעשות לנו את הסדנה הזו באמצע התואר ולגלות באמת מי מתאים להיות מורה ואת מי צריך לסלק... זה פשוט לא עובד ככה."
מישהו היה צריך לומר משהו בסגנון, וטוב שעדה ניסחה את זה כמו שהיא ניסחה...
לדעתי, יש בשני הצדדים משהו. אמנם אנחנו צריכים ללמוד להתמודד עם הלחצים האלה, אבל למה באמצע התואר, כשהסדנה הזו לא נתנה לי אישית שום דבר שאני יכולה לעבוד איתו? הוא רוצה לבדוק איך אנחנו מתפקדים כמורים תחת לחץ? סבבה - שייתן לנו ללמד שעתיים-שלוש, ואז זה אולי יהיה אפקטיבי. שעה אחת זה אף פעם לא מספיק...
לכל מטבע יש שני צדדים, ואני תמיד נמצאת בצד הלא נכון, זה מה שאני חושבת. וזה גם עוד משפט חוכמה שאני יכולה להכניס לרשימת משפטי החוכמה שלי, דבר שאותו אעשה בהקדם...
הרבה דברים קרו וקורים לאחרונה בכל אספקט של חיי. אני מקווה רק שהמבחנים שלי יעברו מהר, שאני אעבור את כולם בציון טוב (למרות שיש לי ציונים לא רעים שעומדים בתקן, אני רוצה להגיע לממוצע שאפשר להתגאות בו...), ושיהיה לי קצת זמן לעצמי ולאהוב נפשי :).
המילה האהובה לפוסט זה היא: שנה. כל כך מתוקה, כל כך כיפית, כל כך מהנה. אני באמת אוהבת את החבר שלי...
שלכם,
hanyou
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
hanyou