RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אפריל 2008
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | | 27 | 28 | 29 | 30 | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 4/2008
תהיות
אני לומדת עכשיו ("לומדת"...), למבחן בהתנהגות בעלי חיים - נראה לי אחד הקורסים הטובים היחידים בתואר הזה, אני נשבעת שהייתי צריכה להתעקש על פסיכולוגיה - ועלו לי בראש תהיות מתהיות שונות:
בבני האדם, הנקבה נולדת עם כל תאי הביצית בחייה (וגם מאבדת בכל חודש אחת, שלעולם לא תחזור). הזכר לעומת זאת, מייצר במשך כל חייו כמות זרע כה גדולה, כך שכל גבר במשך חייו מסוגל להפרות את כל הביציות של כל הנשים בכל העולם. סך הכל, כל מה שהנקבות צריכות זה גבר אחד בעולם - מה הפלא שיש יותר נקבות מזכרים?
וזה גם לא מפתיע למה גברים הם כל כך אופורטוניסטים, ונשים הן כל כך בררניות (בלי להתייחס ליוצאים מן הכלל). הרי הנקבה צריכה לחוס על כל ביצית וביצית - היא חייבת לבחור בטוב ביותר עבורה, כדי שהתכונות הטובות והמוצלחות ביותר יעברו לצאצאיה שלה ולא לצאצאים של השכנה המכוערת שלה. לעומת זאת הזכר - מה אכפת לו - הוא מסתובב לו, כולן רוצות אותו, הוא מפרה קצת פה, מפרה קצת שם, והכל הולך לו. הגנים שלו יעברו הלאה, מה אכפת לו מבררנות? בסופו של דבר, מי שמתרבה יותר יוצר צאצאים כשירים יותר (שלא כמו בנקבה). אם הוא מתרבה עם הרבה נקבות, מלא צאצאים יישאו את הגנים שלו, בעוד שנקבה שמזדווגת הרבה רק סוגרת את הדלתות לאחר שהסוסים כבר ברחו מן האורווה.
זה משהו שרואים בהרבה בעלי חיים, במיוחד בציפורים. אנשים ניסו להבין למה זה, ואחת הדיעות הייתה שהנקבה יודעת מה היא רוצה אפילו לפני שמה שהיא רוצה קיים. למשל, דגיגות יכולות לאהוב דגים עם זנב דמוי חרב למרות שבמין שלהן אין בכלל זנבות דמויי חרב לזכרים. אם מישהו במקרה יוולד עם זנב בצורה של חרב, הנקבות יעוטו עליו. אצל הדגיגות האלה - חרב גדולה פירושה זכר טוב יותר, והגודל דווקא כן קובע.
ועוד לא התחלנו לדבר על מתנות... מתנות בטבע יכולות להיות עניין קטלני. מתחילים מחגב שנותן לנקבה במתנה ערמה של חומר חלבוני עתיר אנרגיה, ממשיכים עם זבוב שנותן לזבובתו מתנת כלולות בדוגמת עש מסוג מסוים, וגומרים בגמלי שלמה, שאצלהן הנקבה מקבלת בצניעות מהזכר את ראשו כמתנת כלולות (הרי כולם יודעים שבעניינים האלה לא הראש הוא מה שחשוב, אז מה זה כבר משנה זכר בלי ראש כל עוד הוא יודע לזוז כמו שצריך?).
אז כן, אני קצת מחורפנת מההתכוננות למבחן הזה, ויש לי מזל שאני לקראת הסוף כי אני עוד צריכה להתכונן למבחן של היום שאחרי במיקרוביולוגיה (מי יודע על מה אני אכתוב לכם שם?!), ואני חושבת שאני צריכה קצת מנוחה...
אבל זהו זה, זה רק עוד שבוע וחצי של מרתון לסיום, ואחרי זה סמסטר ב', שהלוואי ויהיה קל יותר...
שלכם,
hanyou
| |
יאי :)
לא זכיתי בתחרות הסיפורים האחרונה, אבל בכל זאת ממש שמחתי לראות שאני נמצאת בין "סיפורים טובים אחרים"! :). כיף לדעת שחושבים עדיין שהסיפור שלי היה טוב (אפילו שאני לא חשבתי ככה בעצמי...).
נו, אז mp3 חדש לא יהיה לי, אבל זה באמת לא משנה (בדיוק לפני כמה שבועות וויתרתי על הרעיון לקנות לי חדש כי הבנתי שהישן לגמרי בסדר, אז פשוט קניתי לו אזניות איכותיות יותר). אני מתה שתתחיל כבר התחרות הבאה - באמת מעניין אותי על מה היא תהיה...
אני רוצה אתגר - משהו שאם אני אצליח בו אני אוכל לשאוף אוויר בנחת ולומר - עשיתי זאת, הצלחתי לכתוב משהו ששוה משהו.
תודה לכל מי שקרא את הסיפור האחרון (וגם את ההוא של התחרות הראשונה), ושנתן הערות בונות ואחרות. שמחתי לראות שחשבתם שהסיפור שלי שווה את תשומת הלב שלכם :).
מחכה כבר לתחרות הבאה,
שלכם,
hanyou
נ.ב. - אה כן... נראה לי שקצת פיקששתי את המבחן במבוא לפיזיולוגיה. oh Well, תמיד יש מועד ב' אני מניחה... רק שלא ייפול לי על משהו שאני צריכה לעשות כמו ללמד את הכיתה שלי - שאליה אני חוזרת ביום שישי הקרוב, יאי!!! כבר כל כך התגעגעתי לכיתה ז' ה"מתוקה" שלי! אני מתה לראות איזה מוות הם מתכננים לעשות לי השבוע, אחרי משהו כמו חודשיים שלא התראינו...
אחלו לי הצלחה,
hanyou
| |
דרושה ילדונת
כן, אני מודעת לעובדה שזה נשמע קצת סוטה... go on, laugh at me, אבל אני רצינית. והכי טוב - להתחיל מההתחלה.
יש לי מבחן בעוד... אהמ... יום. להלן - מחר (כן, וכל מה שיש לי לעשות זה לכתוב פוסט בבלוג שלי, ממש מעולה). לצורך העניין תכננתי לחזור ביום שישי בבוקר לאוניברסיטה כדי ללמוד ביום שבת, ראשון והיום (שני). אז גיליתי שדוד שלי וחברה שלו מתכוונים להגיע אלינו לסדר שני - שזה טו-אוב כי הם גרים במבשרת וזה שתי דקות בשבילם להוריד אותי באוניברסיטה בדרך חזרה. ככה תוכנן שבמקום לנסוע בבוקר, אני אסע איתם בערב.
needless to say שהסדר השני הלך ממש טוב (היה על האש ואין כמו טבעול על האש כדי לשמח לבב אנוש), ואפילו זכיתי לעוד כמה שעות חסד עם אלון שלי. בסוף הערב הוא הלך לבקר את ניר, ואני נסעתי עם דוד שלי וחברתו. כמובן שמייד נרדמתי, ובערך כל הדרך הייתי במצב של חצי-שינה, עד שהם העירו אותי ושאלו אם אני רוצה לבוא אליהם הביתה כי כבר מש מאוחר וחבל שאני אהיה שם לבד. מאחר ובאמת היה מאוחר, ומעולם לא הייתי בבית שלהם, הסכמתי לבוא ללילה אחד.
הגענו לבית שלהם - וזה פשוט הבית המדהים ביותר בעולם! אם הייתי צריכה לדמיין לעצמי את בית חלומותי - זה היה הבית. בקומה הראשונה פאטיו יפהפה, סלון ענק מחולק לשניים (פינת טלוויזיה ופינת ישיבה), מטבח, חדר שירותים כללי, חדר עבודה וחדר השינה של דוד שלי וחברה שלו. המדרגות עולות לקומה השנייה, מעוגנות במעקה מפוסל מדהים ביופיו של חיות בר שונות, ובקומה השנייה עצמה שני חדרי ילדים, חדר מקלחת, ושתי עליות לקומה השלישית בערך. הרצפה של אותה רומה עשויה עץ, ומכילה שני חדרי ילדים נוספים - בקיצור - תאווה לחיך!
ועכשיו קצת פרטים על המשפחה:
דוד שלי - גרוש עם בן המבוגר ממני בשנה, ועוד בן בכיתה ט'.
חברה של דוד שלי - גרושה עם בת 13, ובן 8.
הילדים של כולם לא היו בבית באותו יום, והילדים של החברה אמורים היו להגיע רק למחרת. לכן הוזמנתי - והסכמתי - להישאר עוד עד שיגיעו כדי לפגוש אותם.
באותו יום שנשארתי שם פגשתי את בן הדוד המבוגר, ויצאנו ביחד עם חבר שלו לאבו-גוש. מאוחר יותר גם הילדים של חברה של דוד שלי הגיעו, ואז נחלתי את אכזבת חיי:
הבת שלה - שבעצם אותה כל כך רציתי לפגוש והיא הכי עניינה אותי, נעלמה במהירות שיא מטווח הראייה שלי אל חדרה, ולא הוציאה משם את אפה עוד. הילד לעומת זאת... ישבתי איתו קצת על אוריגמי עד שנמאס לו ממני.
כל כך התאכזבתי שלא יצא לי לדבר עם הילדה יותר...
אז את שם,
אם את גרה במבשרת, אם את לומדת בביה"ס למוזיקה ליד האוניברסיטה, אם את בת 13, אם לאמא שלך יש חבר תימני שלו יש אח תאום (שהוא במקרה אבא שלי), ואם את קוראת את זה - צרי קשר, נורא רציתי לדבר איתך אבל פשוט נעלמת לי...
ואת, אם את מכירה מישהי כזו, תגרמי לה ליצור קשר, כי אין לי כוח לחכות עד המפגש המשפחתי הבא כדי לנסות שוב...
אני מניחה שמאחר ואת בת 13, בטח בדיוק נכנסת לכל עניין הבלוגים - אני מקווה שנתקלת בי בדרך איפהשהו...
עד כאן, באמת שאני צריכה להתחיל לעשות משהו עם עצמי בקשר למבחן הזה מחר אחרת יהיה רע מאוד,
שלכם,
hanyou
| |
ציורים שסרקתי
לאחר קריאה בבלוג של נועה-לי, בסיפור "ההר המושלג" נחה עלי רוח ההשראה וציירתי את הציורים הבאים:
1.
2.
אני פשוט מתה על הנטליה הזו, וגם על הכותבת הזו :).
והאמת, שלא היה לי יותר מדי על מה לעדכן. היום הייתי עם שיר בתל אביב - אי אפשר לומר שלא יצא מזה כלום, דווקא היה כיף.
שלכם,
hanyou
| |
לדף הבא
דפים:
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
hanyou